בש"פ 356/06 מדינת ישראל נ. דוד אלקריף

1.זהו ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) לשחרר את המשיב בחלופת מעצר במסגרת הליכים משפטיים המתנהלים נגדו בגין עבירות מין המיוחסות לו. עמדת המדינה היא כי יש להתערב בהחלטת בית המשפט קמא ולהורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.

2.נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשי סדום, ומעשה מגונה. על פי הנסיבות המתוארות בכתב האישום, המשיב מתגורר בשכנות לקטין, יליד 1996, ומשפחותיהם מצויות ביחסי חברות. במהלך שנת 2005, במספר הזדמנויות שהתרחשו בבית המשיב או בבית הקטין, ביצע המשיב מעשי סדום בקטין בכך שהחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של הקטין. בהזדמנות אחרת במהלך 2005 נגע המשיב באיבר מינו של הקטין. ביום 3.12.05, בעת שהקטין ואמו שהו בבית המשיב, ביצע המשיב בקטין מעשה סדום נוסף.

עם הגשת כתב האישום, בקשה התביעה את מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.

3.בית המשפט המחוזי בהחלטת ביניים קבע כי קימת תשתית ראייתי לכאורית להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו. אשר למסוכנות, הוא קבע כי עבירות המין המיוחסות למשיב מקימות חזקת מסוכנות לגביו לא רק ביחס לקטין המתלונן, אלא ביחס לקטינים אחרים גם כן. כן הביע חשש לשיבוש הליכי משפט על ידי המשיב, במיוחד נוכח הקרבה והשכנות שבין משפחות המשיב והמתלונן. עם זאת, ראה בית המשפט לנכון להורות על הגשת תסקיר מעצר, כדי לבחון אפשרות חלופת מעצר.

4.הוגש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. התסקיר הציג, מצד אחד, את הסיכונים הנובעים מפניו של המשיב, אשר אינם שוללים מכל וכל אפשרות של הישנות מקרים דומים בעתיד. מאידך, הוא נפגש עם קרובי משפחה של המשיב והתרשם כי הם מסוגלים להציב לו גבולות ברורים וסמכותיים, ולהפחית בכך את הסיכון הנשקף מפניו. כן הובעה דעה על ידי עורך התסקיר כי חוויית המעצר שחווה המשיב השיגה בשלב זה מטרה הרתעתית חשובה. לאור זאת, ולאחר התלבטות לא מעטה, המליץ שירות המבחן על חלופת מעצר לפיה ישהה המשיב בבית סבתו במעצר בית מלא, ותחת אחריות ופיקוח מלא של הוריו ודודתו, ובתוספת שורה של תנאים נוספים. התסקיר שלל פיקוח מעצר של שירות המבחן מחשש כי יציאת המשיב אל מחוץ לבית עלולה להעלות סיכונים שלא ראוי לקחתם.

5.בית המשפט המחוזי בחן את מכלול נתוני הענין, ועל יסודם מצא כי באיזון ראוי בין שיקולי מסוכנות המשיב מצד אחד, לבין אפשרות שחרורו מן המעצר בתנאי חלופה שנמצאו מספקים על ידי שירות המבחן, יש להעדיף את האחרונה. במסגרת תנאים אלה, הורה כי המשיב ישהה במעצר בית בבית סבתו, בפיקוח מלא של אביו, אמו, או דודתו; כן הורה על התקנת אזיקים אלקטרוניים על המשיב, וכן על איסור יציאתו מתחומי הדירה, ועל חובת ליווי מקום שהוא חייב ביציאה מן הבית. כן הוטלה התחייבות כספית על כל אחד מהמפקחים, וניתנו צווים נוספים של הפקדה במזומן, עיכוב יציאה מן הארץ, ואיסור על יצירת קשר עם המתלונן או בני משפחתו.

6.המדינה עוררת על החלטה זו. לטענתה, העבירות המיוחסות למשיב, על רקע חוות הדעת שניתנו בעניינו, מצביעות על מסוכנות בדרגה גבוהה ועל חשש מפניו לפגיעה מינית נוספת בקטינים. לדעתה, אין בתנאי השחרור כדי לנטרל את הסכנה הנשקפת מהמשיב לקטינים אחרים, ולכן אין להתיר את שחרורו מן המעצר. כן ראוי לדעת המדינה, להתחשב בהשפעה העלולה להיות לשחרור המשיב על הקטין המתלונן ומשפחתו נוכח יחסי הקרבה שהיו בין המשפחות וחששותיו הטבעיים של הקטין.

7.נתתי דעתי לטעמי הערר, ולא בלי התלבטות, החלטתי לדחותו.

מקרה זה נמנה על אותם מקרים קשים, בהם כפות המאזניים הנושאות את משקל השיקולים הנוגדים כמעט מאויינות, ואך כחוט השערה הוא בין הכרעה לכאן או לכאן. בנסיבות מורכבות אלה, לא מצאתי עילה מספקת להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט קמא ודרך האיזונים בה בחר ללכת, והמשקל היחסי שייחס לכל אחד מהנתונים הצריכים לענין.

אין חולק כי העבירות המיוחסות למשיב הינן עבירות חמורות ביותר ונזקן לקרבן הוא רב ביותר. החשש מפני נזק נוסף לקרבן פוטנציאלי נוסף אף הוא אינו מבוטל. חרף זאת, בית המשפט קמא איזן באיזמל ניתוח דק ורגיש בין הסיכונים והחששות הצפויים מפניו של המשיב לבין הפתרונות המעשיים לחלופה אפשרית שהציע שירות המבחן, בתורת הגורם המקצועי, שיש בהם כדי להקטין את מידת הסיכון עד לדרגה המאפשרת שחרור מן המעצר במגבלות שונות. שירות המבחן ובית המשפט קמא בחנו את הגורמים המפקחים, והתרשמו כי מדובר באנשים אחראיים אשר יבצעו את משימת הפיקוח על המשיב ברצינות ובאחריות. לכך מצטרף הלקח המר שחווה המשיב משהותו במעצר, שהיתה עבורו טראומה גדולה, כמצופה לגבי אדם שלא חווה מעולם קשר קודם לעולם העברייני. מצטרפים לכך גילו הצעיר, עברו הנקי, והחשש מהשפעה קשה של תנאי המעצר על אדם צעיר, שזה לו המפגש הראשון עם תנאי משמורת.

בנסיבות אלה לא ראיתי מקום להתערב באיזון המורכב שנעשה בידי בית המשפט קמא ובמסקנתו הסופית כי במכלול נתוני הענין ראוי ליטול סיכון בשחרור המשיב לחלופת מעצר בכפוף לתנאים מגבילים שונים.

אוסיף עוד כי מתנאי השחרור שנקבעו בהחלטת בית משפט קמא נשמט התנאי שנתבקש בתסקיר שירות המבחן והוא – כי במשך תקופת מעצר הבית שהוטל על המשיב, לא יכנסו קטינים מתחת לגיל 18 לבית סבתו, בו הוא שוהה. תנאי זה הוא מהותי במסגרת תנאי השחרור, וב"כ המשיב הסכים להכללתו עתה בין תנאי השחרור.

בנסיבות אלה, אני מחליטה לדחות את ערר המדינה, בכפוף לכך כי לתנאי השחרור יתווסף התנאי לפיו נאסר על קטינים מתחת לגיל 18 להיכנס לבית בו שוהה המשיב במעצר בית כל עוד ההליכים המשפטיים לא נסתיימו.

המשיב ישוחרר, איפוא, לאחר שכל התנאים הכספיים וההתחייבויות יקויימו בבית המשפט המחוזי בחיפה.

הערר נדחה, בכפוף לאמור לעיל.