בש"פ 1148/05 מדינת ישראל נ. סעד קהמוז

בפניי בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. בקשה זו הינה בקשה שישית במספר ועניינם של המשיבים כבר נדון בבית משפט זה מספר פעמים (ראו: בש"פ 4412/04 – ההארכה השלישית, בש"פ 7134/04 – ההארכה הרביעית). לפיכך, אקצר בתיאור המעשים והשתלשלות העניינים.

כנגד המשיבים הוגש בחודש פברואר 2003 כתב אישום המייחס להם שורה של עבירות יבוא וסחר בסמים וכן שורה של עבירות כנגד ביטחון המדינה. מכתב האישום עולה כי המשיב 1 (להלן: סעד ) יצר קשר עם תושב לבנון בשם רמזי נהרה, אדם שהיה מקושר גם לארגון החיזבאללה, והשניים הסכימו על ביצוע עסקאות של יבוא סמים לישראל. בכתב האישום נטען כי סעד הקים רשת של מבריחי סמים, שכללה את המשיבים 2,3 ואנשים נוספים, ובאמצעות רשת זו הצליח לייבא לישראל כ- 4-5 טונות של סם מסוכן מסוג חשיש. כן נטען כי במהלך הקשר בין סעד לרמזי נהרה ביקש רמזי מסעד להשיג לו פריטי מידע על ישראל, לרבות צילומים של אתרים שונים בצפון הארץ, וסעד פעל על מנת למלא את מבוקשו של רמזי והעביר לו מידע כאמור.

לאחר שנעצרו המשיבים, והוגש נגדם כתב האישום, ביקשה המדינה כי בית המשפט יורה על מעצרם עד תום ההליכים, ולאחר מספר דחיות הסכימו סניגוריהם של המשיבים למעצר. מאותה נקודה אמור היה משפטם של המשיבים להתחיל להתנהל אולם עקב סיבות שונות – שחלקן היו תלויות בסניגוריה, חלקן בתביעה, וחלקן בבית המשפט – קוימו עד עתה הליכים מקדמיים בלבד ושלב ההוכחות בתיק זה כמעט ולא החל, למעט שמיעת עד אחד. סניגוריהם של המשיבים הסכימו לשתי הארכות מעצר לאחר תום תשעת החודשים וכן להארכת מעצר נוספת לאחר מכן (ההארכה החמישית). כאמור, במהלך כל אותה תקופה לא התקדם ניהול המשפט באופן משמעותי וכיום, עם סיומה של תקופת ההארכה החמישית, אנו נמצאים לכאורה רק בראשיתה של הדרך.

כעולה מהבקשה שבפניי, המשיבים עצורים כבר למעלה משנתיים אך משפטם, למעשה, טרם החל להתברר. עם זאת, ציינה המדינה בבקשה, כי העיכובים בשמיעת התיק, לפחות בתחילת הדרך, נגרמו במידה מסוימת בשל אילוצי ההגנה ועקב בקשות דחיה שהוגשו מטעם הסניגורים. כמו כן התברר, כי, בין היתר, נבע העיכוב בתיק מטעמי בית המשפט: לאחר שנפסלה השופטת דה-ליאו-לוי מההרכב שישמע את התיק, לנוכח העובדה כי בפניה תלוי ועומד משפטה של מי שהיתה חברתו ושותפתו של סעד, צורף להרכב שופט אחר; שופט זה שובץ להרכב אך נמנע ממנו, עקב העדרותו מן הארץ, להתחיל בשמיעת הדיון באופן מיידי. תמונת המצב שנוצרה בבית המשפט המחוזי בנצרת, עקב העומס הרב המוטל על כתפי השופטים והצורך לשמוע תיקים כרוכים זה בזה בנפרד, היא שהביאה לאילוץ האמור ואין להעלות כל טרוניה כנגד בית המשפט בשל חוסר היכולת להעמיס יותר על הרכביו. אלא, שמצב זה מחייב, כמובן, בחינה מיוחדת של שאלת הארכת המעצר במקרה דנן. כאמור, לדעת המדינה, חרף התנהלותו הבעייתית של משפטם של המשיבים, הרי שלנוכח המסוכנות הנשקפת מהם יש מקום להורות על המשך מעצרם.

בדיון בפניי חזר בא כוח המדינה על הטענות שבבקשה ועמד על אופים המיוחד ורב ההיקף של האישומים, המצדיקים, לטענתו, המשך מעצרם של המשיבים. בא כוח המדינה ציין כי המשיבים הם עבריינים מסוכנים, ובמיוחד המשיב 1, שלכאורה, חלקו היה החלק המרכזי במסכת העבריינית. לעומתו, טענו סניגוריהם של המשיבים כנגד הארכת המעצר. סניגורו של סעד, עורך-דין שרמן, טען כי התמשכות ההליכים אינה נעוצה בעיכובים מטעם הסניגוריה; כי פניותיו לדחיית הדיון בתזכורות האחרונות, כדי לנסות להגיע להסדר טיעון, היו בתקופה בה ממילא היה ההרכב מנוע מלדון בתיק בשל העדר השופט; וכי התמשכות מעצרם של המשיבים הינה בלתי סבירה. כן טען עורך-דין שרמן כי המשפט, אם יתנהל במלואו, צפוי להמשך זמן רב וכי יש ליתן משקל לנסיבה זו כבר עתה. לפיכך ביקש הסניגור שמרשו ישוחרר לחלופת מעצר ואף הציע כי ייאסר עליו להתגורר בכפר רג'ר, שהוא המקום ממנו בוצעו לכאורה העבירות, והביע נכונות לשכור דירה במקום אחר. סניגורם של המשיבים 2,3, עורך-דין חקלאי, טען כי יש להפריד את הדיון בענין מרשיו מהדיון בעניינו של סעד. לטענתו, מכתב האישום עולה כי חלקם של המשיבים 2,3 בפרשה הינו קטן יותר ואין ללמוד גזירה שווה לעניינם מעניינו של סעד, שהוא, לכאורה, הדמות המרכזית שעמדה מאחורי ביצוע העבירות הנטענות. עוד הוסיף וטען כי מעורבים אחרים בפרשה – אשר חלקם הנטען בפרשה דומה לחלקם של המשיבים 2,3 – שוחררו זה מכבר למעצר בית ומן הדין להורות כי גם המשיבים 2,3 ישוחררו בתנאים מגבילים.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי כך שמעצרו של סעד יוארך ואילו עניינם של המשיבים 2,3 יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך בחינת שחרורם לחלופת מעצר בתנאים המתאימים.

אכן, אין חולק כי הסיטואציה שהתעוררה בתיק זה הינה יוצאת דופן. בקשה שישית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים אינה דבר נפוץ לכשעצמו; אולם בקשה כזו בתיק שבו המשפט גופו טרם החל להישמע מעוררת ללא ספק קושי רב, שטוב היה לו היה ניתן להימנע ממנו. דא עקא, שהאילוצים השונים מצידם של כל הצדדים וההתפתחויות שהיו בתיק זה הביאו לכך שהמשיבים נתונים במעצר כבר תקופה ארוכה מאוד ומשפטם כמעט שלא החל. אלו הן הנסיבות הקונקרטיות של תיק זה ואותן עלינו לבחון במסגרת האיזון שאנו עורכים בבקשות להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, ככל שהמעצר הולך ומתארך.

כבר אמרנו לא אחת, כי בבחינת בקשות להארכת מעצר, בודק בית המשפט את מכלול הנסיבות הקשורות בהתנהלות המשפט והתמשכות ההליכים ועליו לבחון מחדש, ככל שמתבקשות הארכות נוספות של המעצר, את האיזון בין ההגנה על חירותו של הנאשם לבין הטעמים התומכים בהמשך מעצרו של הנאשם. בראשם של טעמים אלו עומדת המסוכנות הנשקפת מהנאשם, השאיפה למנוע את שיבוש ההליכים והחשש מההימלטות. לאחר שבחנתי את הטעמים לכאן ולכאן, ואת נסיבותיו של המקרה דנן, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להבחין, לענין הארכת המעצר, בין עניינם של המשיבים 2,3 לבין עניינו של סעד. כפי שכבר ציין בית משפט זה בהארכת המעצר השלישית (בש"פ 4412/04) יש מקום להבחין בין סעד לבין המשיבים 2,3 על פי החלק המיוחס להם במסכת העבריינית. על פי הנטען בכתב האישום, סעד היה, לכאורה, מקימה של רשת הברחת הסמים לישראל ובעל התפקיד המרכזי בה. כמו כן, גם בעבירות הביטחוניות שלכאורה בוצעו, היה לסעד תפקיד מרכזי ועיקרי ואילו המשיבים 2,3, בהיותם צעירים וסרים למרותו, שימשו, לכאורה, כבלדרים ועושי דברו. בנוסף לכך יש לציין, כי סעד ביצע את העבירות בהיותו אסיר ברישיון והוא בעל עבר פלילי עשיר, לרבות בתחום הסמים. אכן, אין להמעיט מחלקם הנטען של המשיבים 2,3 ואולם, נראה כי בעניינם של המשיבים 2,3 השתנתה נקודת האיזון, ולנוכח תקופת מעצרם הממושכת עד כה מחד-גיסא וחלקם הקטן יותר בפרשה, גילם הצעיר ועברם הנקי מאידך-גיסא, נוטה הכף כעת לטובת שחרורם ממעצר. לפיכך, ראיתי להורות על שחרורם של המשיבים 2,3 לחלופת מעצר. לעומת זאת, בעניינו של סעד, המסוכנות הנשקפת ממנו, עברו הפלילי המכביד, וכן החשש כי ינצל את קשריו הטובים בלבנון כדי להימלט מפני אימת הדין, מובילים למסקנה כי חרף התמשכות משפטו, אין מנוס מלהאריך את מעצרו פעם נוספת. לעת הזאת, האיזון בעניינו של סעד טרם השתנה באופן שיצדיק את שחרורו ואולם, כידוע, חובה על בית המשפט לבחון איזון זה בכל פעם מחדש. אעיר כי לנוכח הנסיבות המפורטות לעיל חזקה על בית המשפט המחוזי כי יתן עדיפות משמעותית לשמיעת תיק זה ויקבע בו ישיבות במועד קרוב וברצף ככל הניתן.

אשר על כן, בקשת המדינה מתקבלת באופן חלקי. מעצרו של המשיב 1 יוארך בתשעים ימים, החל מיום 8.2.05 או עד למתן פסק דין בת.פ. 36/03 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם. מעצרם של המשיבים 2,3 מוארך בזה עד לקביעת חלופה מתאימה למעצרם. לצורך זה יובא עניינם בהקדם בפני בית המשפט המחוזי שידון בשחרורם לחלופת מעצר בתנאים שיבטיחו את המצאותם במעצר בית מלא בריחוק מכפר מגוריהם רג'ר ובתנאים נוספים שימצא בית המשפט לנכון להשית עליהם.