בש"פ 115/10 האשם אבו מועמר נ. פרקליטות המדינה

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת קלרה רג'יניאנו ) מיום 3.1.10, לפיה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט עמי קובו) מיום 23.11.09, בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

1.

כנגד העורר ונאשמים נוספים הוגש כתב אישום בגין עבירות של אחזקת נשק שלא כדין וירי באיזור מגורים. על פי עובדות כתב האישום, בין משפחת אבו מועמר, עליה נמנה העורר, לבין משפחת אלכארם נתגלע סכסוך. ביום 28.8.09, כאשר בני משפחת אלכארם חזרו מתפילה ועברו בסמוך לביתם של משפחת אבו מועמר, החלו האחרונים לידות לעברם אבנים וחפצים שונים, היכו אותם ואף ירו לעברם. על פי כתב האישום, העורר החזיק מקל וחבט באמצעותו בבני המשפחה האחרת, וכן ירה באקדח בו החזיק שלא כדין.

2.

המדינה עתרה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים. לא היתה מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ועל עילת מעצר, והשתלשלות העניינים שתפורט להלן, נסבה אך ורק לגבי חלופת המעצר.

3.

בית משפט

השלום (כב' השופט ד"ר עמי קובו), הורה בהחלטתו מיום 14.10.09 להגיש תסקיר שירות מבחן בעניינו של העורר.

בתסקיר שירות המבחן מיום 13.10.09 (שלא היה בפני כב' השופט קובו בעת מתן החלטתו), עמד שירות המבחן על עברו הפלילי המכביד של העורר, בגינו ריצה מספר מאסרים, על שימוש בסמים, ועל בעיות נפשיות של העורר שאינן מטופלות תרופתית. בשורה התחתונה, נוכח התרשמותו מסיכון משמעותי הנשקף מהעורר, שירות המבחן לא המליץ על שחרורו לחלופת מעצר, אף לא לחלופה מרוחקת ביישוב רהט כפי שהוצע.

בתסקיר הנ"ל נפלה שגגה בכך ששירות המבחן ייחס לעורר עבירה של תקיפה ופציעה בנסיבות מחמירות, בעוד שהירי שהביא לפציעתו של אחד מבני משפחת אלכארם יוחס לנאשם אחר. בהחלטתו מיום 25.10.09 הורה כב' השופט קובו לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים, תוך התייחסות לשאלה האם לשגגה בעניין סעיפי העבירה שיוחסו לעורר, יש השלכה על המלצת שירות המבחן. בהודעה מבהירה של שירות המבחן מיום 19.11.09 נאמר כי המדובר בטעות קולמוס וכי שירות המבחן היה מודע לכך שהעורר לא הואשם בעבירות אלה. מכל מקום, שירות המבחן חזר והבהיר כי הימנעותו מהמלצה לגבי העורר עומדת בעינה מאותם נימוקים שפורטו בתסקיר מיום 13.10.09.

בהחלטתו מיום 23.11.09, ועל רקע ההבהרה של שירות המבחן, הורה כב' השופט קובו על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

4.

במסגרת הדיון בערר שהוגש על החלטת בית משפט השלום, הורה בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 30.11.09 (כב' השופטת זהבה בוסתן), כי שירות המבחן יגיש תסקיר משלים, שייערך על ידי קצינת מבחן אחרת שתבחן את עניינו של העורר בנפש חפצה ועל יסוד המיוחס לו בכתב האישום. עקב דחיות בהגשת התסקיר, ביקש העורר לשחררו לחלופת מעצר עוד טרם קבלת התסקיר, אך בקשתו נדחתה בהחלטתה של כב' השופטת נגה אהד מיום 22.12.09, שחזרה והורתה לשירות המבחן להכין תסקיר משלים. על החלטה זו הגיש העורר ערר ל בית המשפט העליון וכב' השופט הנדל חזר והורה לשירות המבחן להגיש בהקדם תסקיר נוסף (החלטה מיום 27.12.09 בש"פ 10306/09).

5.

בתסקיר הנוסף מיום 30.12.09, כותב שירות המבחן כי התרשם שפחת הסיכון הנשקף מהעורר להישנותם של אירועים דומים, בין היתר, נוכח חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה ונוכח הסכם הסולחה בין המשפחות. בתסקיר נאמר כי בכפוף לפיקוח צמוד ניתן לשקול בחיוב את שחרורו של העורר לביתו, בפיקוח אשתו ובנו. נבדקה האפשרות לחלופת מעצר ברהט, אך בסופו של דבר, ולאור בקשת המשפחה כי העורר ישהה במעצר בית בביתו בלוד, המליץ שירות המבחן על חלופה זו.

בהחלטתו מיום 3.1.09 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת קלרה רג'יניאנו) כי נוכח הקירבה של מקום מגורי העורר למקום המגורים של המשפחה השניה, לא יהיה בשחרורו של העורר לביתו כדי לאיין את מסוכנותו, למרות הסולחה שנעשתה ועל כן לא ניתן לקבל את המלצת שירות המבחן לשחרר את העורר לביתו בלוד.

6.

על החלטה זו הוגש הערר שבפני, שבו ייחס העורר טעות ל בית משפט קמא, שסבר, ככל הנראה, שהעורר מתגורר ברמלה, בעוד שהעורר גר בלוד.

עיון בהחלטתה של כבוד השופטת רג'יניאנו מעלה כי אין ממש בטענה. אמנם בכתב האישום צויין כי מקום מגורי העורר הוא ברמלה, אך לכל אורך ההחלטה מציינת כבוד השופטת רג'יניאנו כי העורר מתגורר בלוד (סעיף 8 להחלטה שורה 25; סעיף 10 להחלטה שורה 4; סעיף 13 להחלטה שורה 3). בנקודה זו יכול הייתי לסיים בדחיית הערר ואידך זיל גמור. למעלה מן הצורך אומר, כי נוכח הנתונים העגומים של העורר, כפי שפורטו בתסקירי שירות המבחן, אכן יש מקום להורות בשלב זה, על חלופה מרוחקת, ולא די במרחק שבין לוד לבין רמלה.

גם הנאשם האחר שוחרר לחלופת מעצר ברהט, וכפי שעולה מעמדת המשיבה וכפי שנכתב בהחלטתה של כבוד השופטת רג'יניאנו, אם תוגש חלופת מעצר ברהט או במקום מרוחק אחר, תיבחן חלופה זו לגופה, כך שהדלתות לא ננעלו בפני העורר.

7.

סופו של דבר, שאני דוחה את הערר.