בש"פ 11596/05 פלוני נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת ג' דה-ליאו לוי ) מיום 8.11.05, אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שורת עבירות חמורות שביצע, לפי הנטען, כלפי המתלוננת, ובהן הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, סרסרות למעשה זנות, מעשים רבים של אינוס ומעשי סדום, סחיטה באיומים, הדחה בחקירה ותקיפה. בקצרה ייאמר, כי כתב האישום מתאר מסכת ארוכה של ייסורים אותם ספגה המתלוננת מידי העורר. על פי הנטען, העורר הפיל חיתתו על המתלוננת, איים עליה וסחט אותה, וכך אילץ אותה לעבוד עבורו בזנות ולספק את גחמותיו המיניות. כפי שעולה מכתב האישום, העורר הפך את המתלוננת לכלי שרת בידיו, שבר את רוחה וניצל אותה לצרכיו.

על פי עובדות כתב האישום, המתלוננת הכירה את העורר בהיותה אישה צעירה ואם לארבעה ילדים, זמן קצר קודם למאסרו של בעלה. עקב מצבה הכלכלי הקשה הסכימה המתלוננת לעבוד עבור העורר בעבודות פקידות וניקיון במלון שבבעלותו. זמן קצר לאחר מכן, על פי הנטען, החל העורר לגעת במתלוננת ולדרוש כי תקיים עמו יחסי מין על-מנת לשמור על מקום עבודתה. המתלוננת סירבה תחילה, אולם לבסוף, כך נטען, נוכח המצוקה הכלכלית אליה נקלעה החלה לקיים יחסי מין עם העורר כל אימת שדרש זאת ממנה. לאחר למעלה משנה, נטען בכתב האישום כי העורר הודיע למתלוננת כי לא יוכל להוסיף להעסיקה, אולם הציע כי תעניק במלון שירותי עיסויי. למחרת היום הודיע לה העורר כי פרסם את פרטיה, ואף נתן לה את מכשיר הטלפון הסלולארי שאת פרטיו פרסם, וכבר באותו היום הציג בפניה לקוח והורה לה "לטפל בו כמו שצריך". לאחר שהלקוח התפשט הבהירה לו המתלוננת כי מדובר בעיסוי בלבד. על פי הנטען, הלקוח התרגז ויצא, ומיד לאחר מכן נכנס העורר אל החדר, הכה את המתלוננת והבהיר לה כי עליה לעשות כל מה שיבקש אותו לקוח. מחוסר ברירה ופחד, כך נטען, צייתה המתלוננת לעורר וקיימה יחסי מין עם הלקוח. לאחר מכן נטען בכתב האישום כי העורר הקרין למתלוננת קלטת וידאו שבה היא נראית מקיימת יחסי מין עם אותו לקוח, והבהיר לה כי אם לא תישמע לו או תתלונן עליו ידאג ש"בכל מקום ידעו כי היא זונה". כך, נטען עוד, כי בהוראת העורר הייתה המתלוננת מגיעה מדי יום למלון, שם קיבלה בין שלושה לשישה לקוחות ביום. אף על פי שהמתלוננת גבתה מכל לקוח, בהוראת העורר, כ-250 ₪, היה עליה להעביר לידיו את הכסף שקיבלה, וממנו היה מפריש לה לא יותר מ-200 ₪ ליום. עוד נטען, כי במהלך החודשים העמיק העורר את שליטתו בחיי המתלוננת, עקב אחריה, פיקח על שיחות הטלפון שלה והשתמש בה ככלי שרת לגחמותיו המיניות. כן נטען בכתב האישום כי העורר נהג להכאיב למתלוננת בעת שקיים עמה יחסי מין ורצה שתצעק מכאבים, ובמקרים רבים אף הכה אותה. לאחר מספר חודשים הרתה המתלוננת, והעורר, אשר סבר כי היא נושאת ברחמה את בנו, התיר לה לחדול מעבודתה בזנות, כשהוא מתמיד בקשר הדוק עמה ושומר על צעדיה. על פי הנטען, זמן מה לאחר לידת בנה החמישי הביא העורר את אחד מחבריו לבית המתלוננת על מנת שיתקן את המקרר. מיד לאחר מכן, כך נטען, הורה לה העורר לשלם עבור התיקון בכך שתקיים יחסי מין עם אותו חבר, והמתלוננת עשתה כדבריו עקב פחדה הרב ממנו. כעשרה חודשים לאחר הלידה הורה העורר למתלוננת, על פי הנטען, לשוב ולעבוד עבורו בזנות, ואיים עליה כי אם לא תישמע לו יוכיח כי הוא אבי תינוקה וכן יחשוף את הקלטת ואת עיסוקה. בלית ברירה, שבה המתלוננת לעסוק בזנות, כשהעורר נהנה מפירות עבודתה. לאחר שבעלה של המתלוננת השתחרר ממאסרו הגביר העורר, על פי הנטען, את לחצו על המתלוננת, ודרש ממנה לעבוד גם בערבים. כמפורט בכתב האישום, העורר נהג במתלוננת כבשפחת מין ומספר פעמים אף דרש ממנה לשכנע את בעלה לקיים עמם יחסי מין בשלישיה. עקב פחדה הרב עשתה המתלוננת בכל אותה עת כדבריו. לבסוף, ולאחר שתש כוחה של המתלוננת, נטען בכתב האישום כי המתלוננת הודיעה לעורר כי אינה יכולה להוסיף לעבוד עבורו, לקיים עמו יחסים אינטימיים ולשקר למשפחתה, וכי לא תיענה עוד לדרישותיו. בתגובה, כך נטען, אמר לה העורר כי אם תעבוד עבורו חודש נוסף יניח לה. במהלך אותו חודש, על-פי המפורט בכתב האישום הורה העורר למתלוננת לקבל לקוחות מחוץ למלון, על-מנת לטשטש את הקשר שלה אליו, אולם עקב אחריה וגבה את כספי האתנן. לאחר מכן פנה העורר לחוקרי הביטוח הלאומי, וסיפר כי המתלוננת עובדת בזנות ואינה מדווחת על הכנסתה אף על פי שהיא מקבלת קצבת הבטחת הכנסה. כן שלח, על פי הנטען, הודעה אנונימית לעובדת הסוציאלית המטפלת, בה חשף את עיסוקה של המתלוננת בזנות. בתום אותו חודש, לאחר שהמתלוננת הפסיקה לעבוד עבורו, החל העורר לשלוח למכשיר הטלפון הסלולארי שלה הודעות טקסט המכילות איומים ונאצות, ואף שלח פקס לאחותה החרדית, בו תאר את המתלוננת כזונה. בשלב זה נשברה המתלוננת, סיפרה למשפחתה את אשר עולל לה העורר, ואף פנתה למשטרה.

2.עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בבקשתה טענה המדינה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, ובהן, בין היתר, הודעותיה המפורטות של המתלוננת, הודעות עדים שפגשו בה בסמוך לחשיפת הפרשה, וכן לקט הודעות SMS מאיימות אותן שלח העורר למתלוננת. כן נטען כי נוכח חומרת העבירות המיוחסות לעורר ונסיבות ביצוען, וכן נוכח ניסיונו של העורר להדיח את המתלוננת בחקירה ואיומיו כלפיה פן תתלונן ותספר על מעשיו, לא ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר. ביום 8.11.05 קיבל בית המשפט המחוזי בנצרת את הבקשה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים. בהחלטתו פרט בית המשפט המחוזי את הראיות לכאורה הקיימות נגד העורר, אשר המרכזית שבהן הנה עדותה המפורטת של המתלוננת. חיזוקים להודעת המתלוננת מצא בית המשפט המחוזי בהודעת ר' מ' מיום 10.10.05, ממנה עולה כי המתלוננת שטחה בפניו את נסיבות תחילת עבודתה אצל העורר, באופן התואם את עדותה. חיזוק נוסף נמצא בעדויות חוקרי הביטוח הלאומי, אשר ציינו את התנהגותה המבוהלת ואת מצבה הנפשי של המתלוננת, והעידו כי גם להם סיפרה המתלוננת את סיפור המעשה כפי שעולה מהודעותיה. חיזוק מרכזי נוסף לעדותה של המתלוננת מצא בית המשפט המחוזי בהודעות ה- SMS הרבות אותן שלח העורר למתלוננת, אשר תומכות בגרסתה לפיה יחסיה עם העורר היו בכפייה ובניגוד לרצונה. בניגוד לגרסת העורר, לפיה יחסיו עם המתלוננת היו יחסי אהבה אשר במרכזם עמד ילדם המשותף, מצא בית כי משפט כי הודעות ה- SMS אינן מתיישבות עם התנהגות הנובעת מאהבה ודאגה למתלוננת וכי הן תומכות תמיכה חזקה בגרסת המתלוננת לפיה יחסיה עם העורר היו בכפייה ובניגוד לרצונה. לפיכך, קבע בית משפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר אשר יש בהן פוטנציאל להרשעתו באישומים המיוחסים לו. באשר לעילת המעצר קבע בית המשפט המחוזי כי המעשים החמורים המיוחסים לעורר וכן האיומים הרבים שהפנה כלפי המתלוננת מלמדים על המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן העורר, ואשר לא ניתן לאיינה באמצעות שליחתו לחלופת מעצר. על כן הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

3.על החלטה זו הוגש הערר שבפניי. בערר וכן בדיון שהתקיים בפניי טען בא-כוח העורר כי שגה בית המשפט בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה לאישומים המיוחסים לעורר, בעוצמה המספיקה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. בא-כוח העורר פרט סתירות ותמיהות שונות העולות, לטענתו, מגרסת המתלוננת, ואשר מחלישות את מהימנותה. בטיעוניו הדגיש בא-כוח העורר כי תלונתה של המתלוננת הוגשה רק לאחר שנתפסה על-ידי חוקרי הביטוח הלאומי. עובדה זו מעידה, לטענתו, כי המתלוננת המציאה את גרסתה המפלילה את העורר עקב חששה כי תחויב להחזיר את כל כספי הביטוח הלאומי שקיבלה. בא-כוח העורר הוסף וטען כי נכון הדבר גם לגבי יתר העדים המאשרים את גרסת המתלוננת. בא-כוח העורר ציין כי המתלוננת קיימה יחסי מין בשלישיה עם בעלה ועם העורר, וכי מהודעת בעלה עולה כי היא זו שיזמה את יחסי המין הללו. חיזוק נוסף לגרסת העורר מצוי, לטענת בא-כוחו, בעדותו של א' נ', אשר סיפר בהודעתו כי בעת שנסע עם חברתו, יחד עם העורר והמתלוננת, ברכבו של העורר, קיימו העורר והמתלוננת יחסי מין לעיניהם. לטענת בא-כוח העורר, דברים אלה מלמדים כי יחסי המין שקיימה המתלוננת עם העורר היו בהסכמתה המלאה. כחיזוק נוסף לגרסת העורר ציין בא-כוחו את הודעתו של ע' א', לפיה המתלוננת שיתפה אותו ברצונה לעבוד בזנות, ואף שאלה אם יוכל לגייס עבורה לקוחות מבין חבריו. באשר לאפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר טען בא-כוחו כי הרחקת העורר ממקום מגוריו, באמצעות חלופת מעצר ראויה, יש בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר כלפי המתלוננת. מנגד, טען בא-כוח המדינה כי מהראיות עולה כי העורר השתלט באופן כפייתי על גופה ונפשה של המתלוננת. בא-כוח המדינה הדגיש כי אמנם מדובר בגרסה מול גרסה, אולם קיימות ראיות רבות המחזקות את גרסת המתלוננת ומחלישות את גרסת העורר. בא-כוח המדינה טען כי הודעות המתלוננת אוטנטיות, ופרט כי הן נתמכות, בין היתר, בהודעותיהם של ר' מ', ד' י', וד' ק', אשר בפניהם התוודתה המתלוננת באשר לניצולה בידי העורר. בא-כוח המדינה ציין עוד את הודעתו של א' א', אשר תיקן את המקרר בבית המתלוננת והעיד כי לאחר מכן הציע לו העורר לקיים יחסי מין עם המתלוננת. כן ציין את הודעת שכנתה של המתלוננת, אשר סיפרה כי בעת שעבדה עבור העורר בעבודות ניקיון ניסה העורר לגעת בה ולשדלה לעבוד עבורו בזנות. כן סיפרה כי העורר ביקש ממנה לגנוב את מכשיר הטלפון הסלולארי של המתלוננת ולהביא לו אותו, וכך עשתה. כחיזוק נוסף ציין בא-כוח העורר את הודעתו של בעל המוסך אשר העורר הפקיד בידו קלטת וידאו, אשר על-פי הנטען וכפי שעולה מהודעות ה- SMS , העורר ניסה באמצעותה לסחוט את המתלוננת ולאיים עליה. לבסוף, ציין בא-כוח המדינה את הודעות ה- SMS הרבות והמפלילות, אשר העורר לא סיפק כל הסבר מניח את הדעת באשר לשליחתן.

4.לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להדחות. טענותיו של בא-כוח העורר מבוססות, בעיקרן, על מהימנות עדותה של המתלוננת. עם זאת, כידוע, בשלב המעצר אין בוחנים את מהימנותן של העדויות, אלא רק את הפוטנציאל הראייתי הטמון בהן. בית המשפט שישמע את הראיות בתיק הוא שיצטרך להחליט בדבר מידת האמון שיש לייחס לגרסת המתלוננת. במידה ועדות המתלוננת תתקבל כמהימנה לאחר שתעבור את "כור ההיתוך" של ההליך הפלילי יהיה בכוחה להוכיח את אשמתו של העורר, ועל כן בשלב זה די בה כדי להוות ראייה לכאורה לעניין העבירות המיוחסות לו. יתרה מכך, הודעות המתלוננת אינן עומדות לבדן, וקיימים בחומר הראיות חיזוקים שונים התומכים בגרסתה של המתלוננת. חיזוק משמעותי ביותר מצוי בהודעות ה- SMS הרבות והמאיימות אותן שלח העורר למתלוננת. בהקשר זה הדגיש בית המשפט המחוזי כי:

"קריאת ההודעות כלשונן אינה יכולה בשלב הזה להשתמע לשתי פנים והן מדברות בעד עצמן. הנאשם חוזר בהודעות מספר פעמים על הטענה בדבר גזילת פרנסתו [כתוצאה מהפסקת עבודתה של המתלוננת], הוא מאיים עליה בפרסום קלטת אם לא תחזור. כל אלה מלמדים על האיומים ששלח המשיב למתלוננת באמצעות הודעות ה-

SMS ועל כך שיש לו בידו משהו עליה שהוא יכול להעביר לקרובי משפחתה ולהשפילה, וכן על כך שהיא הועסקה על ידו. דברים אלו תואמים בדיוק את גרסת המתלוננת לגבי אותה קלטת שלטענתה צילם אותה המשיב ומאז איים וכפה עליה את יחסי המין ואת עבודתה עבורו".

בנסיבות אלה, מצאתי כי צדק בית משפט המחוזי בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר, בעוצמה המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. בהתקיים ראיות לכאורה, ונוכח המסוכנות הנשקפת ממנו, כפי שהיא נלמדת מאופיים של המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, שוכנעתי כי קמה עילת מעצר נגד העורר. נוכח ההודעות המאיימות אשר שלח העורר למתלוננת, מתעורר גם חשש לשיבוש הליכי משפט בידי העורר. בנסיבות אלה, מצאתי כי לא ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מן העורר ואת החשש מפני שיבוש הליכי משפט באמצעות שחרור העורר לחלופת מעצר.

אשר על כן, הערר נדחה.