בש"פ 1426/06 מאייר עבאס נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט ד' רוזן) מיום 9.2.2006, בה קיבל את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופטת ה' נאור) מיום 5.2.2006 והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

1.העורר עומד לדין פלילי בבית המשפט השלום בתל אביב באשמת החזקת סם מסוכן מסוג הירואין במשקל כולל של 47.92 גרם נטו, שלא לשימוש עצמי. על פי המתואר בכתב האישום נצפה העורר ביום 17.1.2006 בשעה 02:40 בגינה ביפו חופר באדמה במקום מסתור ומוציא קופסה מלבנית. לאחר מכן הלך העורר לקרבת מקום עם הקופסה וכעבור זמן קצר שב אל מקום המסתור והטמין בו את הקופסה. מספר שעות לאחר מכן, בשעות הבוקר, נערך חיפוש בגינה ובמהלכו נתפסה הקופסה שהכילה את הסם אשר בהחזקתו מואשם העורר. עוד טרם שנתפסה הקופסה ובסמוך לאחר שנצפה כשהוא נוטל אותה ממקום המסתור ומשיבה לשם, נעצר העורר ויחד עימו נעצר גם סאמר מנעא שהיה בחברתו. למען שלמות התמונה יצויין כי בסמוך לאחר מעצרו של העורר ועוד קודם שנערך החיפוש אשר במהלכו נתפסה הקופסה, ערכה המשטרה חיפוש בסמוך למקום שבו נצפה העורר חופר ונמצאה שם שקית ובה 0.3 גרם קוקאין, אך העורר אינו מואשם בהחזקתו של סם זה.

2.עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בבית משפט השלום בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 5.2.2006 דחה בית המשפט את הבקשה וציין כי קיימות כנגד העורר ראיות לכאורה להחזקת סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 0.3 גרם, אשר נמצא במקום בסמוך לאחר מעצרו של העורר, אך החזקתו של סם זה לא יוחסה לעורר. לעומת זאת, כך הוסיף בית משפט השלום וקבע, אין בידי המשיבה תשתית ראייתית לכאורית ברמה מספקת לביסוס העבירה של החזקת הסם מסוג הירואין המיוחסת לו בכתב האישום. במסקנתו זו נסמך בית משפט השלום על העובדה שהחיפוש בגינה שבמהלכו נחשפה הקופסה נערך כמה שעות לאחר מעצרו, בציינו כי קיים ספק באשר לשמירת "הסטריליות" של הזירה בפרק זמן זה שבין המעצר לבין החיפוש. בית המשפט ציין עוד כי השוטר שביצע את החיפוש לא נמנה עם השוטרים התצפיתנים שראו את העורר בשעות הלילה חופר במקום המסתור וכן ציין כי לא ברור כיצד הוכוון השוטר שביצע את החיפוש אל מקום תפיסת הסם. מטעמים אלה דחה בית המשפט השלום את בקשת המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים והורה על שחרורו כנגד הפקדת ערבות עצמית, ערבות צד ג' וסכום של 5,000 ₪ במזומן.

3.בית המשפט המחוזי אשר דן בערר שהגישה המשיבה על החלטה זו, היה בדעה שונה. בסוקרו את חומר הראיות המצוי בתיק קבע כי קיים במקרה הנדון סיכוי סביר להרשעתו של העורר בעבירה המיוחסת לו על פי הראיות לכאורה שהוצגו. בית המשפט ציין כי מן הראיות לכאורה עולה כי שלושה שוטרים שהוצבו במקום בנקודות תצפית שונות, ראו כולם את העורר חופר במקום המסתור ו"מתחבר" לסם שנמצא במקום מאוחר יותר במסגרת החיפוש שבוצע בגינה. בית המשפט הוסיף וקבע כי העובדה שהשוטרים לא עצרו את העורר בשלב שבו אחז בקופסה בעצמו אין בה כדי להחליש את עוצמת הראיות לכאורה וניתן לקבל בשלב זה את טענת המשיבה כי כך פעלו השוטרים משום שביקשו להמשיך ולראות כיצד יתפתח האירוע. עוד ציין בית המשפט כי העורר הכחיש בחקירתו כל קשר לסמים ועל כן עובדת הימצאותם של סמים אחרים במקום אין בה כדי להוות משקל נגד לעדויות הישירות הקושרות אותו להחזקת הסם. אשר להעדר טביעות אצבע על הקופסא קבע בית המשפט כי נוכח תנאי המקום, אין בכך כדי לגרוע מעוצמתן של הראיות לכאורה וכן קבע כי לא ניתן להפריך בשלב זה את טענת המשיבה לפיה נשמרה "הסטריליות" של הזירה במועדים הרלוונטיים. בית המשפט הטעים כי העבירה המיוחסת לעורר מקימה עילת מעצר סטטוטורית וכי נוכח עברו הפלילי של העורר הכולל הרשעות בעבירות רכוש, סמים ונשק, וכן בעבירות הדחה באיומים ובריחה ממשמורת חוקית, אין מקום לחלופת מעצר בעניינו. אשר על כן הורה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 9.2.2006 על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

4.הערר שבפניי הוא ההליך השלישי במניין ההליכים הנוגעים למעצרו של העורר ובו מלין העורר על החלטתו של בית המשפט המחוזי לעוצרו כאמור. העורר שב וטוען כי אין בחומר הראיות כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורית כנדרש לצורך המעצר, ולחלופין הוא טוען כי חולשתן של הראיות לכאורה מצדיקה את שחרורו, ולו בתנאים מגבילים. העורר מדגיש בטיעוניו כי מסר בחקירתו הסבר לעניין נוכחותו בגינה ביום ובשעה הנזכרים בכתב האישום ולגרסתו הגיע למקום על מנת לפגוש בחורה שאת פרטיה אינו יכול למסור מפאת החשש שאם תיחשף עלול הדבר לסכן את חייה בהיותה מוסלמית. העורר מוסיף ומפנה להודעות אשר נגבו מעדת התביעה אלה פישציץ, אשר סיפרה כי שני אנשים אחרים הטמינו סמים בגינה. עוד טוען העורר כי הגינה הנדונה הינה חשוכה ומיוערת ועל כן לא ברור כלל כיצד ראו השוטרים את המתרחש בה בשעת לילה מאוחרת, כעדותם. העורר חוזר ותוהה מדוע נדרשו למשטרה חמש שעות עד שחשפו את הקופסה ובה הסמים ומדוע לא עצרו אותו מייד לכשנצפה על ידם כשהוא אוחז בקופסה. עוד שב העורר ומדגיש כי לא נמצאו טביעות אצבעותיו של הקופסה או על השקית שבתוך הקופסה. לבסוף טוען העורר כי המשטרה מפלה אותו לרעה לעומת סאמר שאותו הסכימה לשחרר אף שנמלט מהזירה ונתפס רק לאחר מרדף רגלי ולמרות שבנתיב הימלטו נתפסו סמים בכמות גדולה.

5.המשיבה מצידה סומכת ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לקיומן של ראיות לכאורה לביסוס האישום המיוחס לעורר והיא שבה ומציינת כי נוכח עברו הפלילי המכביד הכולל, בין היתר, הרשעות בעבירות סמים אין מקום לחלופת מעצר. אשר לשחרורו של סאמר טוענת המשיבה כי חיפוש שנערך במקום בו נצפה סאמר כשהוא זורק דבר מה במנוסתו, לא העלה דבר למעט קופסת סיגריות ושקית ריקה. על כן לא היתה תשתית ראייתית מספקת שהצדיקה את מעצרו.

6.דין הערר להידחות. הטענות והתמיהות שמעלה העורר מכוונות כולן לכרסם במהימנות השוטרים שערכו את התצפית ואת החיפוש. טענות ממין זה אין מקומן בשלב המעצר, אשר בו מתמקד בית המשפט בבדיקת הפוטנציאל הראייתי של חומר הראיות לכאורה והשאלה הנבחנת היא - האם יש בראיות אלה כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו (ראו בש"פ 11596/05 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), פסקה 4 להחלטה). במקרה שלפנינו העידו כל השוטרים שערכו את התצפית כי ראו את העורר מגיע לגינה יחד עם סאמר וסמוך לאחר מכן ראו אותו חופר במקום מסתור ליד הגדר. שניים מן השוטרים העידו כי ראו אותו מוציא "חפץ מלבני" "שבחלקו נראה כסוף" ו"מתעסק" איתו. כל השלושה העידו כי לאחר שחפר ליד הגדר ניגש אל מרכז הגינה בסמוך למקום שבו עמד סאמר, וזמן קצר לאחר מכן שב למקום שבו חפר. השוטר לוזיה ציין בדו"ח הפעולה כי התאורה במקום איפשרה זיהוי הדמויות בברור וכן ערך זכרון דברים בו זיהה את הקופסה שנחשפה במקום שעות ספורות לאחר התצפית, בציינו כי היא תואמת את החפץ שראה בידיו של העורר בעת התצפית. השוטר יריב שטיינויים העיד כי לאחר תפיסת הקופסה ובה הסם "זומן למקום דחפור אשר חפר ברדיוס של 15 מטר ממקום התפיסה ולא נתפס דבר מעבר לכך". עובדה זו יש בה לכאורה משום מענה לטענת העורר כי קיימות עדויות בדבר הטמנת סמים בגינה על ידי אנשים אחרים. מכל הטעמים שפורטו לא מצאתי ממש בטענות שהעלה העורר לעניין העדר תשתית ראייתית לכאורית מספקת במקרה דנן.

הסבריה של המשיבה לעניין שחרורו של סאמר אף הם מניחים את הדעת בשלב זה. כמו כן מקובלים עלי נימוקיו של בית המשפט המחוזי אשר קבע כי בהתחשב בעבירה המיוחסת למערער ובהתחשב בעברו הפלילי המכביד הכולל הרשעות בעבירות סמים, אין מקום במקרה דנן לחלופת מעצר.

הערר נדחה.