בש"פ 1171/10 שמואל אבוחצירה נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט כ' סעב ) מיום 11.2.10 לדחות את עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ד' פיש )

מיום 27.1.10, במסגרתה הורה בית המשפט על מעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

ביום 17.12.09 הוגש לבית משפט השלום בחיפה כתב אישום כנגד העורר. כתב האישום מייחס לו עשרים ואחד אישומים בעבירות שונות של שימוש בכרטיסי אשראי מזויפים לרכישת מוצרים וסחורות בסך של כ-120,000 ₪ ונסיון לרכוש באמצעותם מוצרים וסחורות בסך של כ-30,000 ₪. בחלק מהמקרים, כנטען בכתב האישום, קשר הנאשם קשר עם אדם אחר, דורון לוי, לבצע זיוף כרטיסי האשראי, והם ביצעו זאת בצוותא-חדא ובלא ידיעתם של בעלי כרטיסי האשראי. בכתב האישום יוחסו לעורר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע; החזקת ציוד לזיוף כרטיסי חיוב; היזק בזדון; גניבה; שיבוש הליכי משפט; וכן עבירות רבות של הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות; נסיון להונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; נסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; התחזות לאדם אחר; שימוש במסמך מזויף, וזיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, התבקש גם מעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. לטענת המדינה בבקשתה, ישנן ברשותה ראיות טובות להוכחת אשמתו, לרבות תיעוד וידאו של העורר המבצע רכישות בכרטיסי אשראי מזויפים, עדויות המוכרים, עדויות נציגי חברות אשראי, ורשומות מוסדיות המתארים את שיטת הפעולה שלו והעסקאות אותן ביצע, וכן עדויות בעלי כרטיסי האשראי, ועוד. לדבריה, נסיבות ביצוע העבירות מצביעות על תחכום, ערמומיות, שיטתיות והעדר מורא מפני החוק. לעורר עבר פלילי מכביד, ובכלל זה, הוא הורשע בעבר בעבירות דומות לאלה המיוחסות לו בכתב האישום, בגינן אף ריצה עונשי מאסר בפועל, אותם סיים לרצות רק כשנה לפני ביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב אישום זה. כל אלה מעידים, לגישת המדינה, על מסוכנותו הגבוהה של העורר. מלבד זאת, מתקיימות בעניינו אף עילות מעצר בגין חשש מפני שיבוש מהלכי משפט, והימלטות מפני הדין. לדבריה, אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר מכיוון שלא ניתן לאיין את מסוכנותו, ושחרורו עלול אף לשבש את ניהולו התקין של המשפט, ולהעלות חשש ממשי להימלטות.

4.

בהליכים בערכאות קמא לא חלק העורר על קיומן של ראיות לכאורה להרשעתו בעבירות המיוחסות לו. המחלוקת התמקדה בשאלת התאמתה של חלופת מעצר לנסיבות ענין זה. בית משפט השלום קבע, כי מן העורר נשקף סיכון משמעותי ביחס לרכוש הציבור, ומסוכנות זו מקימה עילת מעצר כנגדו. העבירות המיוחסות לו בוצעו בתחכום, באופן שיטתי, ובהיקף ניכר, והצריכו פעולת התארגנות משמעותית. מאפיינים אלה משייכים את עבירות הרכוש הללו לקטגוריה המצדיקה מעצר עד תום ההליכים. בית המשפט דן בתסקיר המבחן שהוכן בעניינו של העורר, אשר מצא כי המפקחים שהוצעו נמצאו כבעלי מסוגלות לאיין את מסוכנותו של העורר. בית המשפט התרשם, הוא עצמו, מן המפקחים אשר הופיעו לפניו, ומהבנתם את כובד התפקיד המוטל עליהם, והתרשמות זו קיבלה חיזוק גם בתסקיר המעצר. כן הוא התרשם כי המבנה הפיזי של החלופה תורם לאפשרות הפיקוח במעצר הבית, מאחר שמדובר ביחידת דיור במרתף הבית, אשר הכניסה אליה הינה מתוך הבית. חרף כל האמור, בית המשפט מצא כי אין לתת אמון בעורר, נוכח היותו עבריין רכוש סדרתי, אשר רק לאחרונה השתחרר ממאסר, ואף העונשים המותנים שהוטלו עליו בעבר לא הרתיעוהו מפני חזרה על העבירות. לאור האמור, בית המשפט החליט להורות על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו.

5.

העורר ערר על החלטת בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי דחה את הערר, תוך שהוא סומך החלטתו על המסוכנות הטמונה בעורר, המשתקפת בכך שביצע עבירות דומות בעבר, הורשע ונידון לעונשי מאסר בגינן, ולא נרתע מלחזור שוב ושוב למעגל עבריינות הרכוש. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי דפוס הפעולה הפלילי המאפיין את מעשיו של העורר מתאפיין בשיטתיות, תכנון ותחכום. מהתנהלותו עולה הרושם כי הוא נעדר מורא מפני הדין, ואף המאסר המותנה שהוטל עליו בזמנו לא הרתיעו מפני ביצוע עבירות נוספות. על כן, בית המשפט קבע כי לא יהא בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנותו של העורר, ושחרורו בתנאים יאפשר לו נגישות קלה למחשב ולמערכות אלקטרוניות שבאמצעותן יוכל לחזור על מעשיו. לפיכך, דחה בית המשפט המחוזי את עררו של העורר.

מכאן הערר שבפני.

6.

בעררו, מדגיש העורר כי חלופת המעצר שהוצעה על ידו נמצאה ראויה על ידי שירות המבחן ועל ידי בתי המשפט, וזאת הן בהיבט התאמתם האישית של המפקחים המוצעים, והן בהיבט הפיזי של מבנה מקום מעצר הבית. במרתף ביתו של האח, שם מוצע כי העורר ישהה במעצר בית אין אמצעי תקשורת, ואין גישה לאמצעים טכנולוגיים כלשהם, אולם ישנה תשתית המאפשרת איזוק אלקטרוני. לדעת העורר, יש בחלופת המעצר המוצעת כדי למנוע במידה מספקת את הישנות העבירות על ידו.

הוא מדגיש כי אין להקיש מהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים לצורך ההליכים שנתקיימו כנגדו לפני כ-7 שנים בגין עבירה אחרת, שכן זו הפעם הראשונה שמשפחתו מוכנה לקחת

אחריות כלפיו, לפקח עליו, ולסייע בשיקומו.

כן נטען, כי בפרשות הקודמות בהן היה מעורב, היו מעורבים גם נאשמים נוספים, ובנסיבות ענין זה אין נאשמים נוספים, ואין גם חשש מהותי כי הוא ישבש הליכי חקירה ומשפט, יעלים ראיות, או ישפיע על עדים.

לדברי העורר, שירות המבחן נתן בו את האמון הדרוש, והמליץ על טיפול ופיקוח עליו. הוא מציין, כי הוא נשוי ואב לתינוקת בת חצי שנה, והוא מבין כיום, בניגוד לעבר, את משמעות השינוי שעליו לעבור, ומוכן לעבור טיפול. קיום הבנה ומוכנות מסוג אלה, שלא נתקיימו בו בעבר, אך הן שהביאו לאמון שנתן בו שירות המבחן בהמליצו על שחרורו לחלופת מעצר. לדבריו, שחרורו לחלופת המעצר יסייע לשיקומו, ולהוצאתו ממעגל הרצידיביזם בו הוא נתון.

לבסוף, לשיטת העורר, ניתן לאיין את הסיכון הנשקף לרכוש הציבור ממנו באמצעות הפקדת כסף מזומן, וממילא, סיכון שכזה ניתן לתיקון, בניגוד לסיכון הנשקף מהנאשמים בעבירות אלימות שאינו ניתן לתיקון.

7.

בהודעה שהגיש ב"כ העורר לאחר הדיון הוא הודיע כי במסגרת חלופת המעצר, המפקחים המוצעים על ידי האח מוכנים לתת ערבות גבוהה של 120,000 ₪, כגובה הסכום הכספי המוערך של העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום. כן הוא הודיע, כי המפקחים מוכנים להתחייב כי העורר לא יצא את הבית, וכי לא תהיה לו גישה לאמצעים טכנולוגיים כלשהם לרבות אינטרנט, טלפון, טלפון נייד, וכל מכשיר טכנולוגי אחר.

8.

המדינה עומדת על אופיו של העורר כעבריין רכוש סידרתי בהיקפים גדולים, אשר ביצע את העבירות נשוא הליך זה גם כאשר עונש מאסר על תנאי תלוי על צווארו, וגם בסמוך לאחר שחרורו מן הכלא. לטענתה, מדובר בעבירות רכוש מתוחכמות מן הסוג שקל לעוברן מתוך מקום מעצר הבית ולסכן בכך את בטחון הציבור ורכושו באופן ממשי וישיר. בנסיבות אלה, עמדת המדינה היא כי אין לשחרר את העורר מן המעצר.

9.

מדובר בעורר העונה להגדרת עבריין רכוש סדרתי, אשר לחובתו עבר פלילי עשיר בעבירות רכוש מסוגים שונים, ובהן פריצות לבנין וגניבה, החזקת רכוש גנוב, מרמה בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, הונאה בכרטיסי חיוב, והחזקת ציוד לזיוף כרטיס חיוב. עבירות ההונאה ביחס לכרטיסי החיוב הן משנת 2005.

10.

חשוב עוד לציין, כי בת.פ. 2345/05 הורשע העורר גם בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה בזמן פסילה ללא רישיון וללא פוליסה בת תוקף, שיבוש מהלכי משפט, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. משמעות הדבר היא, כי הסיכון מהעורר אינו מצטמצם רק לעבריינות רכוש בהיקף גדול, אלא גם בחשש לשיבוש מהלכי המשפט, ולהפרות תנאי חלופת המעצר, ואפשר אף להימלטות העורר, העלולים לסכן את תקינות ההליך השיפוטי.

11.

תסקיר המעצר עמד על מסוכנותו של העורר על רקע האופי החזרתי של בצוע העבירות על ידיו. מנגד, התסקיר משבח את יכולותיהם של האחים ואשתו של האח יצחק, לפקח עליו. האחים הביעו נכונות מיוחדת גם להפקיד ערבויות בסך 120,000 ש"ח להבטחת השמירה על תנאי מעצר הבית. נראה כי מחוייבותם לדאוג לאחיהם ולהכניסו למסלול שיקום היא מלאה ואמינה.

12.

זהו מקרה שבו, אף שהמפקחים המוצעים הם נורמטיביים וראויים, ומחוייבותם ראויה להערכה מיוחדת, יש קושי בהחלת חלופת המעצר באין אמון בעורר כי לא יערים גם על הקרובים לו, ויחזור בתחכומו לבצע עבירות גם מבין כותלי מקום מעצר הבית. הנורמטיביות של המפקחים וגובה ההפקדה הכספית המוצעת לא יספקו מענה מלא לחשש מפני הישנות עבירות על ידי העורר, לאור המוטיבציה הבלתי נשלטת המאפיינת את מעשיו העברייניים שאינם יודעים ריסון והבלגה. העבירות האופייניות לעורר הן בעלות אופי כזה שקל לעוברן גם בתחומי מקום מעצר הבית. לכל אלה מצטרף אף חשש מפני שיבוש מהלכי המשפט והפרת תנאי החלופה – הנלמדים מהתנהגותו בארועים קודמים. העדר מורא לעבור על החוק המאפיין את העורר גם כשעונש מותנה תלוי על צווארו, וגם לאחר שריצה מאסרים בפועל לתקופות משמעותיות, מטיל צל כבד על מידת האמון שניתן לרחוש לכיבודו את החוק ואת תנאי חלופת המעצר.

13.

יש עוד לציין, כי חרף הרושם הטוב שעשו המפקחים המוצעים, ועל אף נכונותם המרשימה לסייע לאחיהם, המדובר באנשים צעירים המנהלים עסקים עצמאיים, וברי כי לא יוכלו לפקח פיקוח אפקטיבי על העורר לאורך כל שעות היממה. מקום מעצר הבית במרתף ביתו של האח יצחק אינו מבטיח פיקוח יעיל של 24 שעות על מהלכיו של העורר, בעוד הסיכון להפרת תנאי החלופה ולמעורבות עבריינית נוספת של העורר הוא רב.

14.

בנסיבות אלה, נראה לי כי צדקו הערכאות קמא במסקנתם כי במקרה זה לא ניתן לשחרר את העורר בחלופת מעצר על שום הסיכון האינהרנטי הטמון בכך לאור האופי הרצידיביסטי של התנהגותו ונוכח ההיקפים האדירים של העבירות המיוחסות לו והפגיעה בציבור הטמונה בהן. יש להניח כי את מאמצי השיקום החשובים ביחס לעורר יש לכוון לשלב מאוחר יותר אם ובמידה שיורשע בדין.

הערר נדחה.