בש"פ 7269/10 מרקו שרעבי נ. מדינת ישראל

1.

בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב-יפו מתאריך 5.10.2010 (כב' השופט צ' קאפח ), בגדרה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

אפתח בהצגת נתוני רקע רלבנטיים.

2.

בתאריך 25.7.2010 הוגש ל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום כנגד העורר, המייחס לו עבירות של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), הונאה בכרטיס חיוב לפי סעיף 17 ל חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 (להלן: חוק כרטיסי חיוב ), ניסיון להונאה בכרטיס חיוב לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב וסעיף 25 לחוק העונשין, וגניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין. כתב האישום כולל שמונה אישומים שעניינם חטיפת תיקים מעוברי אורח בתקופה שבין יוני 2010 ליולי 2010. על פי הנטען בכתב האישום, העורר ביצע את העבירות המיוחסות לו ביחד עם אדם ב שם יוסף בוסי (להלן: בוסי ). על פי הנטען בכתב האישום, בזמן שבוסי היה הנהג של האופנוע, העורר ביצע את חטיפת התיקים בעודו רכוב על האופנוע. שבעה אישומים מתייחסים לאירועים בהם העורר נטל תיקים של צעירות שעה שרכבו על אופניהן, ואילו אישום אחד נוגע לחטיפת תיקה של אישה קשישה שהלכה ברחוב, ושעקב משיכותיו של העורר, נפלה ארצה ונחבלה. נגד בוסי הוגש כתב אישום נפרד ל בית המשפט המחוזי

בתל אביב-יפו, אשר כלל

שני אישומים נוספים לאלו שבכתב האישום של העורר.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בדיון שהתקיים בתאריך 5.8.2010, הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ח' כוחן ) על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של העורר. בתאריך 26.8.2010, עוד טרם שהתקבל תסקיר המעצר בעניינו של העורר, קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' שבח ) כי אין לשחרר את העורר לפני קבלת תסקיר המעצר בענייננו, וזאת נוכח עברו הפלילי. לאחר קבלת תסקיר המעצר, בתאריך 13.9.2010, הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ח' כוחן ) על קבלת תסקיר משלים שיבחן חלופה מרוחקת, זאת לאחר ששירות המבחן קבע כי רעייתו, חמותו ואביו של העורר, אינם מתאימים לשמש כמפקחים. לאחר קבלת התסקיר המשלים הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' קאפח ) בתאריך 5.10.2010 על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, חרף המלצת שירות המבחן לשלוח את העורר לחלופת מעצר בביתו של אחיו באילת. למען שלמות התמונה אציין כי במקביל הוגשה גם בקשה למעצרו של בוסי עד תום ההליכים נגדו. בתאריך 10.8.2010 הורה בית המשפט המחוזי

(כב' השופטת ח' כוחן ) על שחרורו של בוסי לחלופת מעצר בתנאים מגבילים שנקבעו בהחלטה, וזאת עוד טרם שנתקבל תסקיר מעצר בעניינו.

על החלטתו של כב' השופט צ' קאפח הנ"ל הוגש הערר שבפני.

4.

העורר, באמצעות בא כוחו, טוען בערר שלפני כי בית המשפט הנכבד קמא שגה כאשר לא נתן משקל הולם להמלצת שירות המבחן שלפיה חלופת המעצר בביתו של אחיו של העורר באילת הינה חלופה ראויה. עוד טוען העורר כי ניתן לאיין את מסוכנותו על ידי חלופת מעצר נוכח העובדה שאין מחלוקת כי לעורר לא הייתה כוונה לנהוג באלימות, אלא לחטוף תיקים בלבד, וכי כל כתב האישום, למעט אישום אחד, עניינו בעבירות גניבה. לעניין אותו אישום שהיה בו מרכיב של אלימות, העורר טוען כי עולה מהודעתו של בוסי במשטרה שהוא זה שמשך את תיקה של האישה הקשישה שנפלה ונחבלה, ולא העורר. לטענת העורר, הוא נמצא בטיפולי גמילה כ בר שלוש

שנים, וכי למעט המעידה האחרונה שרקעה שימוש בסמים, הוא "נקי" ואף הצליח לשקם את חייו ולהקים משפחה. לפיכך, העורר מבקש כי בית המשפט יורה על שחרורו ל"מעצר בית" – בביתו של אחיו באילת וכי בתוך חודשיים יוגש תסקיר משלים לעניין שילובו של העורר בקהילה טיפולית. לבסוף, טוען העורר כי מששוחרר בוסי למעצר בית, אף מבלי שהוגש תסקיר מעצר בענייננו, יש להתייחס באופן שוויוני אליו ולהורות אף על שחרורו למעצר בית. לשיטתו, נסיבותיו של בוסי חמורות יותר, וזאת הן מן הטעם שנגד בוסי יש שני אישומים נוספים בכתב האישום והן מחמת כך שמחומר החקירה עולה, לטענתו, שבוסי היה דומיננטי יותר בביצוע העבירות המיוחסות לו.

5.

המשיבה תומכת מנגד יתדותיה בהחלטת בית המשפט המחוזי . היא מדגישה כי לא ניתן לתת את האמון הנדרש בעורר לשם שחרורו לחלופת מעצר. לגישתה, הדבר נלמד, בין היתר, מכך שלעורר 11 הרשעות קודמות, אשר על חלקן ריצה עונש מאסר בפועל, ואף תלויים ועומדים כנגדו מספר מאסרים מותנים. עוד טוענת המשיבה כי חלק מהעבירות שהעורר מואשם בהן בוצעו בתקופה בה העורר היה בטיפול גמילה, ועל כן אין מקום לשקול חלופה טיפולית עבור העורר. עוד מציינת המשיבה כי אמנם החלופה המוצעת בבית אחיו של העורר הינה חלופה מרוחקת, אך העבירות המיוחסות לעורר הן עבירות שניתן לבצען בכל מקום. לעניין טענת ההפליה שהעלה העורר, המשיבה גורסת כי הפליה נבחנת כאשר מדובר במקרים שווים, ואילו בענייננו לעורר עבר פלילי, בניגוד לבוסי, והוא אף שומר על זכות השתיקה, בניגוד לבוסי שהודה במעשיו. בהקשר זה המשיבה מוסיפה כי מחומר החקירה עולה כי מי שחטף את התיקים בפועל מהמתלוננים הינו דווקא העורר ולא בוסי.

דיון והכרעה

6.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומר שהוגש על ידם, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות . אפרט עתה את הנימוקים להחלטתי זו.

7.

ראשית

אזכיר כי

אין חולק בתיק זה על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, שכן בא כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות אלה וקיום עילת מעצר בפני בית המשפט המחוזי

הנכבד. לפיכך, הסוגיה בה עלי להכריע היא שאלת האפשרות לאיין או להפחית את המסוכנות הנשקפת מן העורר על דרך של חלופת מעצר, בשים לב לעבירות המיוחסות לו ולעברו הפלילי.

8.

לעניין העבירות המיוחסות לעור ר – הישנותן ותדירותן, והעובדה שנעשו בהתארגנות משותפת של העורר ובוסי, מעידים לכאורה כי אין לעורר מורא מפני החוק. לכך יש להוסיף את חומרת האישום הנוגע לשוד בנסיבות מחמירות, שלפיו העורר משך תיק של אישה קשישה בכוח, מה שהביא לפציעתה. ניתן לומר, מבלי לקבוע בדיוק מה הייתה "חלוקת העבודה" בין העורר לבין בוסי – נושא העתיד להתברר בבית המשפט המחוזי –כי מעשיו של העורר מעידים לכאורה על שיטתיות ולא רק על מעידה חד פעמית. נתון רלוונטי נוסף לעניין זה הוא עברו הפלילי המכביד של העורר. עיון ברישום הפלילי של העורר מצביע על כך כי לעורר 11 הרשעות קודמות, שאחרונה שבהן מראשית 2010. עוד עולה כי העורר ריצה מספר עונשי מאסר וכן עומדים ותלויים שלושה מאסרים על תנאי חבי הפעלה, שניים מהם בני תשעה חודשים והשלישי בן 12 חודשים. הרושם המצטייר הוא כי לאחר תקופה קצרה של מספר חודשים שבהן לא נרשם לחובת העורר אירוע פלילי, הוא חזר לזירת הפשע בשורה של עבירות גניבה, שחלקן נעברו עוד בתוך תקופת הטיפול של העורר במרכז לטיפול בנפגעי סמים. בנסיבות אלה, ועל רקע עברו הפלילי המכביד – לא ניתן להחיל בעניינו של העורר חלופת מעצר, אשר תאיין את הסיכון הצפוי משחרורו ל שלום הציבור ובטחונו. לפיכך, על אף ששירות המבחן התרשם כי אחיו של העורר יוכל לשמש כמפקח ראוי, הרי שבנסיבות העניין ובשים לב לכך שאופי העבירות המיוחסות לעורר הוא כזה שקל לעוברן גם באזור מרוחק מביתו – המלצת שירות המבחן איננה יכולה להתקבל. העדר מורא לעבור על החוק המאפיין את העורר גם כשעונש מותנה תלוי על צווארו, וגם לאחר שריצה מאסרים בפועל לתקופות משמעותיות, מטיל צל כבד על מידת האמון שניתן לרחוש לו (השוו: בש"פ 6160/10 אמויאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.9.2010); בש"פ 1171/10 אבוחצירה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.3.2010)).

9.

העורר טוען כי ההחלטה להורות על מעצרו עד תום ההליכים נגדו, בעוד בוסי שוחרר לחלופת מעצר, הינה בגדר הפליה אסורה. אין בידי לקבל טענה זו. הפליה מתבטאת במתן יחס שונה לשווים, והעורר ובוסי אינם שווים. יתרה מכך, אף כי ככלל יש לנהוג שוויון בין נאשמים באותה פרשה שנתוניהם דומים, שיקול זה אינו אלא שיקול אחד מבין השיקולים שיבחן בית המשפט

בטרם החלטה על מעצר (ראו: בש"פ 5540/08 מרזן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.7.2008); בש"פ 7686/03 רפייב נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(6) 753 (2003); בש"פ 3977/09 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.6.2009)). בענייננו לא ניתן לומר כי נסיבותיו של העורר ושל בוסי מחייבות התייחסות שווה, וזאת למצער מאחר שלבוסי אין כל עבר פלילי והוא אף לקח אחריות על מעשיו, שעה שלעורר יש עבר פלילי מכביד ותלויים ועומדים כנגדו שלושה מאסרים על תנאי חבי הפעלה. מעבר לכך – העורר לא נתן כל הסברים להתנהלותו בעת האירועים (שאת קיום מרביתם הוא מכחיש).

10.

לסיכום, בנסיבות אלה, צדק בית המשפט הנכבד קמא במסקנתו כי במקרה זה לא ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר על שום הסיכון האינהרנטי הטמון בו לאור האופי הרצידיביסטי של התנהגותו ונוכח התדירות של העבירות המיוחסות לו והפגיעה בציבור הכרוכה בהן.

הערר נדחה איפוא.