בש"פ 5540/08 שלמה מרזן נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא ד' חשין), אשר קיבל את ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' סגנית הנשיאה ש' דותן) והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים הפליליים נגדו.

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום האוחז שלושה אישומים ומייחס לו ביצוע עבירות של סחר בסם מסוכן. על-פי העובדות הנטענות בכתב האישום, מכר העורר, בשלושה מקרים שהתרחשו תוך פרק זמן של כשבועיים, סם מסוג חשיש לסוכנת סמויה. על-פי הנטען, בשני המקרים הראשונים מכר העורר סם במשקל של כ- 25 גרם תמורת 350 ₪, ואילו במקרה השלישי מכר סם במשקל של 52 גרם תמורת 700 ₪. יצוין, כי לבד מהעורר הפלילה הסוכנת עוד ארבעה עשר אחרים, שסחרו בסמים מסוכנים או היו מעורבים בסחר בסמים.

בד בבד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. העורר לא חלק על כך שקיימות ראיות לכאוריות להוכחת האישומים נגדו, אך טען כי יש לשחררו לחלופת מעצר. בית המשפט קבע כי מחומר הראיות שהוצג לו עולה כי העורר מעורב בצורה עמוקה במסחר בסמים וכי צרכני סמים פונים אליו באופן שוטף. בהקשר זה, עמד בית המשפט על כך שמעמדו של העורר כספק סמים הינו בכיר גם ביחס למעורבים אחרים שנעצרו במסגרת אותה פרשה וכי קיימת עילה למעצרו. בית המשפט הוסיף כי מאחר והפנייה לעורר לצורך רכישת סם מתבצעת באמצעות מכשיר הטלפון שלו, הרי ששחרורו לחלופת המעצר שהוצעה - מעצר בית בפיקוח אחיו וגיסו - לא יאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. עם זאת, הורה בית המשפט על עריכת תסקיר שירות מבחן בעניינו של העורר.

בשל העיצומים הנוהגים בשירות המבחן לא הוגש תסקיר בעניינו של העורר. עם זאת, ערך בית המשפט דיון במסגרתו בחן את חלופת המעצר המוצעת - מעצר בית בפיקוח אמו ואחותו של העורר. לאחר שחקר את המפקחות המוצעות, הורה בית המשפט על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בבית אחותו ביישוב בית"ר עילית, שם ישהה תחת פיקוח ובאיזוק אלקטרוני. יצוין, כי במסגרת הדיון טען בא-כוח העורר כי בשיחת טלפון שערך עם קצינת המבחן מסרה זו האחרונה כי התרשמותו של שירות המבחן מהחלופה המוצעת היא חיובית.

2.

המשיבה הגישה ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הבקשה. בית המשפט עמד על כך שבאין מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה להרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו, יש לבחון את עילת המעצר והמסוכנות הנשקפת מהעורר. בית המשפט קבע כי המעשים המיוחסים לעורר מקימים חזקת מסוכנות לפי חוק, וכי המדיניות המשפטית המקובלת בעבירות סחר בסמים הינה להורות על מעצר עד תום ההליכים. בית המשפט הוסיף כי במקרה דנן לא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות חריגה מכלל זה, תוך שציין כי אף בית משפט השלום התרשם כי מעורבותו העמוקה של העורר בסחר בסמים אינה מאפשרת את שחרורו לחלופת מעצר. בהקשר זה, ציין בית המשפט כי עקב מעמדו הבכיר של העורר, עליו עמד כאמור בית משפט השלום, הרי שאין בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים משום הפליה ביחס למעורבים אחרים בפרשה אשר שוחררו לחלופת מעצר. בית המשפט הוסיף כי בבחינת המסוכנות הנשקפת מן העורר יש לתת משקל גם לכך שלמרות גילו הצעיר, בעברו הפלילי שתי קביעות אשמה של בית המשפט לנוער בעבירות של הצתה, היזק לרכוש ואלימות.

אשר לעיכוב בהגשת התסקיר, קבע בית המשפט כי הגם שאין בית המשפט מחויב לתמוך החלטתו בדבר מעצרו של נאשם בתסקיר, הרי שמקום בו הורה בית המשפט על עריכת תסקיר אך חל עיכוב בהגשתו, שומה על בית המשפט לערוך איזון ראוי בין אינטרסים הנוגעים לזכויותיו של הנאשם לבין האינטרס הציבורי ובטחונו. בנסיבות המקרה דנן, קבע בית המשפט כי המסוכנות הנשקפת מהעורר הינה גבוהה ולכן האינטרס הציבורי במעצרו גובר בשלב זה, כל עוד לא יוגש תסקיר בעניינו. לבסוף, הוסיף בית המשפט כי ככל שיחלוף זמן רב ועיצומי שירות המבחן יימשכו, יוכל העורר להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה.

מכאן הערר שלפניי.

3.

בהודעת הערר טוען העורר כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר הורה על המשך מעצרו של העורר עד שיוגש תסקיר שירות מבחן בעניינו. ראשית, טוען בא-כוח העורר כי בנסיבות העניין, מהן עולה כי העורר הודח לביצוע העבירות על-ידי הסוכנת הסמויה, יש מקום להורות על שחרורו של מרשו לחלופת מעצר. עוד טוען הוא כי שגה בית המשפט כאשר לא התייחס לחלופת המעצר הקונקרטית שנקבעה בעניינו של העורר, וזאת בפרט בהתחשב בכך שבית משפט השלום בחן חלופה זו וחקר את המפקחות המוצעות. שנית, לטענתו, בנסיבות המיוחדות של עיצומים ממושכים של שירות המבחן, שגה בית המשפט כאשר קבע כי יש להסתמך באופן בלעדי על תסקיר כתוב של שירות המבחן. בנוסף, טוען בא-כוח העורר כי החלטתו של בית המשפט קמא מפלה בין העורר לבין יתר המעורבים בפרשה, אשר שוחררו כולם לחלופות מעצר שונות בתנאים מקלים בהרבה מאלו שנקבעו לעורר. זאת, למרות שלחלקם יש עבר פלילי בתחום עבירות הסמים. לבסוף, טוען הוא כי היה על בית המשפט ליתן משקל לנסיבות האישיות של העורר – גילו הצעיר ותנאי חייו הקשים; העובדה כי שירת שירות צבאי מלא; והיעדר עבר פלילי.

4.

בא-כוח המשיבה מתנגד, מצידו, לקבלת הערר. לטענתו, בית משפט השלום עמד על כך שהעורר מעורב בשלב בכיר במדרג הסחר בסמים, באופן המצמיח מסוכנות אשר אינה מאפשרת את שחרורו לחלופת מעצר. לטענתו, האינטרס הציבורי בהפסקת שרשרת הפצת הסם מחייבת את מעצרו של העורר, וזאת בין היתר בהתחשב בקביעתו של בית משפט השלום לפיה העורר יוכל להמשיך במעשיו אם ישוחרר למעצר בית. כמו כן, טוען הוא כי בית משפט השלום עצמו עמד על ההבחנה בין מעמדו של העורר לבין מעמדם של המעורבים האחרים בפרשה ועל כן הורה על מעצרו חרף העובדה כי האחרים שוחררו לחלופת מעצר. לבסוף, טען בא-כוח המשיבה כי מכל מקום לא ניתן להורות על שחרורו של העורר לבית"ר עילית שכן ביישוב לא מתבצעת פעילות מעקב אחר איזוק אלקטרוני.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ושמעתי את טיעוני הצדדים בפניי, מצאתי כי דין הערר להידחות. במקרה דנן, אין מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר למעשים המיוחסים לו בכתב האישום. מעשים אלו - מספר עבירות של סחר בסמים בכמויות לא מבוטלות שבוצעו תוך תקופה קצרה - מקימים גם עילה למעצרו של העורר עד תום ההליכים לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. אכן, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, עבירות מסוג זה מחייבות בדרך כלל את מעצרו של נאשם עד תום ההליכים, וזאת הן לאור המסוכנות הרבה הנשקפת לציבור מאלו המעורבים בהפצת נגע הסם בקרב הציבור, הן לאור הקושי לאיין מסוכנות זו באמצעות מעצר בית (ראו למשל: 2512/96 מדינת ישראל נ' נסאסרה, פ"ד נ(2) 101 (1996); בש"פ 4469/99 שיחדה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.7.1999); בש"פ 2995/05 ג'רבי נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 4.4.2005); 2093/05 סקא נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 13.3.2005)). לא מצאתי כי המקרה דנן מצדיק חריגה מכלל זה, וזאת בפרט בהתחשב בכך שבית משפט השלום התרשם כי לעורר מעמד בכיר בשרשרת הפצת הסם. בהקשר זה, אציין כי בית משפט השלום ציין אף כי מעמדו הבכיר של העורר מבחין בינו לבין יתר המעורבים בפרשה, באופן המצדיק את מעצרו על אף שחרורם של האחרים לחלופת מעצר. לפיכך, איני רואה לקבל את טענת בא-כוחו של העורר בדבר הפליה בין העורר לבין המעורבים האחרים בפרשה. מכל מקום, אוסיף כי הגם שככלל יש לנהוג שוויון בין נאשמים שונים באותה פרשה, הרי ששיקול זה הינו שיקול אחד בלבד מבין השיקולים אותם על בית המשפט לבחון בהחלטה על מעצרו של נאשם (ראו למשל: בש"פ 7686/03 רפייב נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 9.9.2003); בש"פ 2895/06 אזערי נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 1.5.2006)). במקרה דנן, נוטה הכף לטובת השיקולים של אינטרס הציבור ובטחונו המחייבים את מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

בנוסף, המסוכנות הנשקפת מהמעשים המיוחסים לעורר מצדיקה לטעמי אף את החלטת בית המשפט המחוזי שלא להורות על שחרורו של העורר עד לקבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו. תסקיר שירות המבחן הינו כלי חשוב ביותר בהערכת האפשרות לשחרר נאשם לחלופת מעצר. שירות המבחן בודק את תמונת המצב בכלים מקצועיים ומשמש כלי עזר חשוב של בית המשפט לבחינתם של נושאים אשר בית המשפט אינו יכול לבחון בעצמו. בעבר, ציינתי כי:

"שירות המבחן הוא הגורם בעל הכלים המקצועיים להעריך בשלב המעצר את מסוכנותו של נאשם ואת התאמתן של החלופות המוצעות כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו, כמו גם לבוא בהמלצה בדבר אמצעי פיקוח נוספים, באם ההמלצה היא על שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר" (בש"פ 3237/06 פלוני נ' מדינת ישראל , סע' 5 (טרם פורסמה, 25.4.2006). כן ראו: בש"פ 7047/04 אלעאסם נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 12.8.2004). בש"פ 10312/07 מדינת ישראל נ' י' ש' (טרם פורסמה, 13.12.2007)).

אכן, אין חולק כי המלצת שירות המבחן אינה כובלת את ידיו של בית המשפט, וכי בית המשפט יכול להורות על שחרורו של נאשם לחלופת מעצר אף ללא תסקיר במקרים מסוימים (ראו למשל: בש"פ 2762/05 מזגאונקר נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 24.3.2005); בש"פ 7842/07 אדגו נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 20.9.2007). כן ראו מהעת האחרונה: בש"פ 4379/08 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 20.5.2008)). עם זאת, במקרים מסוג המקרה דנן, בהם המסוכנות הנשקפת מהעורר מחייבת את מעצרו עד תום ההליכים וכאשר בית המשפט לא התרשם כי על פני הדברים קיימות נסיבות המצדיקות חריגה מכלל זה, אין אני סבורה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי להמתין עד קבלת תסקיר הינה בלתי-סבירה ומצדיקה התערבות בה (השוו: בש"פ 841/07 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסמה, 30.1.2007)).

כמובן, כי ככל שיתמשכו עיצומי שירות המבחן והגשת התסקיר בעניינו של העורר תתעכב, ייתכן ויהיה מקום לבחון מחדש את האיזון בין האינטרסים השונים

ולעורר עומדת האפשרות להגיש בקשה לעיון חוזר על ההחלטה ככל שיהיה בכך צורך. בהקשר זה אציין עוד, כי ככל שתיבחן האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר, יש לשקול הצעתה של חלופת מעצר מחוץ ליישוב בית"ר עילית, וזאת על מנת לאפשר את המעקב אחר העורר באמצעות איזוק אלקטרוני.

6.

אשר על כן, הערר נדחה. העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים הפליליים נגדו.