בש"פ 3237/06 בנימין אבליאנסקי נ. מדינת ישראל

1.בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' צלקובניק), אשר קיבל את הערר שהגישה המשיבה על החלטת בית משפט השלום לשחרר את העורר ממעצרו בתנאים מגבילים.

2.כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), אשר נטען כי בוצעה כלפי אשתו, וכן עבירה של תקיפת קטין, לפי סעיף 382(ב)(2) בצירוף סעיף 379 לחוק, ועבירה של כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק, אשר כנטען, בוצעו שתיהן כלפי ילדיו הקטינים. יצוין, כי העורר ואשתו נמצאים בהליכי גירושין, אולם העבירות האמורות בוצעו, כפי שנטען בכתב האישום, בעת שהעורר עדיין התגורר עם אשתו וילדיו.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בהעדר מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה כנגד העורר ובדבר קיומה של עילה למעצרו, התמקד בית משפט השלום (כב' השופט נ' אבו-טהה) בשאלה האם יש בכוחה של חלופת המעצר שהוצגה בעניינו, כדי להפיג את מסוכנותו כלפי בני משפחתו ואת החשש מפני ניסיונות שייעשו מצידו לשיבוש מהלכי משפט ולהדחת עדים. בית המשפט קיבל את עמדת בא כוח העורר לפיה יש להשיב על שאלה זו בחיוב, ולפיכך הורה על שחרורו של העורר למעצר בית בבית אחייניתו בקיבוץ גבעת עוז אשר בצפון הארץ, וזאת עד לקבלת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן, אשר יבחן חלופת מעצר אחרת בדרום הארץ, וכן חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו. בנוסף, קבע בית המשפט מספר תנאים נוספים אותם נדרש העורר לקיים לצורך שחרורו, ובהם- הפקדת ערבויות שונות ואיסור יצירת קשר עם המתלוננים. יצוין, כי הצורך בבחינת החלופה הנוספת בדרום הארץ נבע מכך שחלופה זו, בביתו של ידיד ותיק של העורר בבאר שבע, תוכל - במידה ותתקבל - לאפשר לעורר להמשיך לעבוד במקום עבודתו.

על החלטה זו, יום לאחר שניתנה ובטרם הוחל בביצועה, הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט המחוזי קיבל את הערר, הורה לשירות המבחן להגיש לבית משפט השלום את התסקיר שהתבקש בעניינו של העורר עד ליום 10.5.06, וקבע כי העורר יוותר במעצר כל עוד לא הסתיים הדיון בבקשת המשיבה בפני בית משפט השלום. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי אף שאינו שולל את האפשרות כי בסופו של יום ניתן יהיה להסתפק בחלופת מעצר, הרי שלדעתו, לא ניתן בשלב זה, בטרם התקבל התסקיר, להורות על שחרורו של העורר בתנאים מגבילים, בשל המסוכנות הממשית הנשקפת ממנו.

מכאן הערר המונח בפניי כעת.

4.בהודעת הערר, וכן בדיון בפניי, טען בא כוח העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בהחליטו על מעצר העורר עד לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן, מאחר שלא ייחס את המשקל הראוי לכך שמדובר באדם ללא כל עבר פלילי, אשר עד למעצרו עבד באופן סדיר ופרנס את משפחתו. לדבריו, בחלופת המעצר שהוצעה, ואשר התקבלה על ידי בית משפט השלום, יש כדי להבטיח את תכלית המעצר, והגם שלטעמו לא נשקפת מן המשיב סכנה למצויים בקרבתו, ממילא יש בחלופה המוצעת כדי להפיג כל מסוכנות אשר אפשר ונשקפת ממנו, בהיותה מרוחקת מרחק רב ממקום מגורי המשפחה בבאר שבע. עוד ציין בא כוח העורר כי בשהייה בתנאי מעצר יש כדי להחמיר את מצבו של העורר ולפגוע בסיכוייו לשקם את יחסיו עם בני משפחתו, וכי לאור המועדים שנקבעו לדיון בעניינו, צפוי ההליך להימשך זמן רב. לאור זאת, ביקש בא כוח העורר מבית משפט זה לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולהחזיר על כנה את החלטת בית משפט השלום, ולחלופין, לקבוע תנאים נוספים לשחרורו של העורר, עד לדיון בפני בית משפט השלום ביום 10.5.06.

בתגובה, טענה באת כוח המשיבה כי כל עוד לא התקבלו משירות המבחן חוות הדעת שהתבקשו בעניינו של העורר, לא ניתן להעריך כדבעי את מידת מסוכנותו ולקבוע האם מסוכנות זו ניתנת להפגה באמצעות חלופות המעצר שהוצעו. כן טענה, כי על רקע ניסיונותיו האובדניים של המשיב, איומיו על אשתו, והאלימות שהפגין בעבר כלפי ילדיו הקטינים, לא ניתן לשלול באופן מוחלט אפשרות לפגיעה עתידית באשתו, במידה וינסה לבצע מעשה אובדני, ועל כן יש להשאירו במעצר עד למועד הדיון הבא בעניינו וקבלת עמדת שירות המבחן לגביו.

5.לאחר שקראתי את הערר ושקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

על חשיבותן של חוות הדעת מטעם שירות המבחן, לא חולק אף בא כוח העורר. כידוע, שירות המבחן הוא הגורם בעל הכלים המקצועיים להעריך בשלב המעצר את מסוכנותו של נאשם ואת התאמתן של החלופות המוצעות כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו, כמו גם לבוא בהמלצה בדבר אמצעי פיקוח נוספים, באם ההמלצה היא על שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר (ראו לדוגמה: בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 29.6.05)). במקרה דנן, כאשר חוות הדעת מטעם שירות המבחן צפויות להתקבל תוך זמן קצר יחסית, לא מצאתי כי ראוי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי ולהורות על שחרור העורר לחלופת מעצר, קודם למועד זה. אמנם, אין אינדיקציה כי לעורר ישנה כוונה קונקרטית לממש את איומיו הקודמים כלפי אשתו ולפגוע בה או במי מילדיו. אולם, במצב הדברים הנוכחי, נוכח איומיו בעבר לשלוח יד בנפשו וניסיונותיו להוציא לפועל את מחשבותיו האובדניות, וכן נוכח המעשים המיוחסים לו, לא שוכנעתי כי ניתן להבטיח שאכן לא נשקפת ממנו כל מסוכנות, או, למצער, כי מסוכנות זו ניתנת להפגה באמצעות חלופת המעצר בבית אחייניתו, כפי שטוען בא כוחו. יתר על כן, גם אם איומיו של העורר בעבר הופנו ברובם כלפי עצמו, כפי שטען בא כוח העורר בבית המשפט המחוזי, הרי שמקובלת עלי עמדת בית המשפט המחוזי בעניין, לפיה בנסיבות אלו קשה לבודד איומים אלו, ולכן לא ניתן לשלול אפשרות פגיעה גם במי שמצוי בקרבתו.

לפיכך, סבורה אני, כי אין מנוס אלא להמתין לקבלת חוות הדעת השונות שהתבקשו משירות המבחן ביחס לעורר, ועד אז- להותירו במעצר. לאחר קבלת חוות דעת אלו, לרבות חוות הדעת הפסיכיאטרית, תהיה בפני בית משפט השלום התמונה המלאה לצורך בחינת האפשרות לשחרר את העורר לחלופת המעצר שהוצעה בדרום הארץ, ובפרט, ניתן יהיה לבחון את מידת יכולתה של חלופת זו לנטרל את המסוכנות הנשקפת ממנו, וכן את הצורך באמצעי טיפול ופיקוח נוספים, בנוסף לאלו שנקבעו בתחילה, במידה וישוחרר העורר ממעצרו.

6.בשולי הדברים. עד למועד הדיון הבא בתיק זה, הקבוע ליום 31.10.06, צפויה להתקיים בתיק ישיבת תזכורת בלבד בעניין מעצרו של העורר, ביום 21.5.06. בישיבה זו תיבדק, במידת הצורך, גם האפשרות להקדים את הדיון הקבוע לחודש אוקטובר למועד מוקדם יותר, ובמידת האפשר יקבעו מועדים נוספים לדיון בתיק. זאת, על מנת שתיק זה, אשר על פניו אינו נראה מורכב במיוחד, יוכל להסתיים מהר ככל הניתן, ותוך מזעור הפגיעה בבני המשפחה המעורבים, הכרוכה בו מטבע הדברים.

7.הערר, איפוא, נדחה.