פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2762/05
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
העוררים:
1. אלירן
מזגאונקר
2. אוהד פולדי
3. ערן קטן
4. רון בן חמו
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 20.3.05, בתיק ב"ש
20382/05, שניתנה על ידי כבוד השופטת ו' מרוז
תאריך הישיבה: י"ג באדר ב'
תשס"ה (24.3.2005)
בשם העורר 1: עו"ד נאסר
אלעטאונה
בשם העורר 2: לא הופיע, יוצג
בידי באי-כוח העוררים 1, 3, 4
בשם העורר 3: עו"ד שאול
דיווס
בשם העורר 4: עו"ד נאסר
מוסטפה
בשם המשיבה: עו"ד גלי
פילובסקי
החלטה
בתאריך 12.3.05, בשעות הלילה המאוחרות, חברו העוררים לביצועה של שורה ארוכה של עבירות, שהמכנה המשותף שלהן היה אחד – פריצה לרכבים חונים וגניבה מתוכם, כאשר לעיתים הם משלבים עבירות אלו גם בגרימת נזק.
בגין כל אלה הובאו העוררים לדין בפני בית משפט השלום בבאר-שבע, והמשיבה עתרה למעצרם עד תום ההליכים, בעילה של מסוכנות לציבור. המשיבה טענה, כי אין בנמצא חלופה הולמת, אשר עשויה לאיין את אותה מסוכנות, אולם את ההשקפה הזו דחה בית משפט השלום, שאף סבר כי אין מקום לעכב את החלטתו לשחרר את העוררים עד לבחינתה של שאלת המסוכנות וטיבן של החלופות בידי שירות המבחן. בית המשפט מצא כי החלופות שהוצעו לו – שהייה במעצר בית בפיקוח הוריהם – עשויה לתת מענה הולם לסכנה הנשקפת מהעוררים.
על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי, וזה הורה ביום ט' באדר ב' תשס"ה (20.3.05), לעכב את הכרעתו בערר עד להגשתו של תסקיר מעצר, אשר יונח בפניו תוך 10 ימים. העוררים לא השלימו עם החלטה זו, ומכאן הערר שבפני.
העוררים הם אנשים צעירים הנמצאים בתחילת דרכם, ושלושה מהם חיילים בשרות חובה. כולם נעדרי עבר פלילי, ואת קולר האשם לביצוען של העבירות בהן הודו, הם תלו בשתייה חריפה אותה לגמו. הסבר זה רחוק מלהניח את דעתי, אולם זה אינו השלב שבו מודדים לעוררים את עונשם, אלא השלב שבו על בית המשפט לבחון אם החזקתם במעצר ממש עד לסיום המשפט, היא תרופתם היחידה. אכן, כדי לתת מענה לשאלה זו, עשוי תסקיר מעצרם לשמש כלי עזר יעיל לבחינת המסוכנות וטיב החלופה. אולם, אין בכך לומר כי ללא תסקיר מעצר מנוע בית המשפט מלהידרש לשאלות המונחות בפניו, ולצורך כך הוא רשאי לעשות שימוש בכלים אחרים דוגמת ההיגיון, השכל הישר וניסיון החיים.
אכן, קשה וחמור הוא כישלונם של העוררים, ומותר להניח כי בבואו השעה הם יתנו על כך את הדין בדרך שתיראה ראויה בעיניה של הערכאה הדיונית. אולם, הדגש בשלב זה הוא על כך שמדובר במי שמעדו לראשונה, וממילא לא חוו עד כה את "החוויה" המפוקפקת של שהייה בתנאי מעצר. ביחס לנאשמים מסוג זה אנו מצווים לנהוג בזהירות רבה, מתוך מטרה שלא לחשוף אותם לנורמות התנהגות שטרם הכירו, חשיפה אשר עלולה להתברר בעתיד כצעד שנזקו רב מהתועלת שבו. במצב זה, וכאשר השופט המלומד של בית משפט השלום בחן את יכולתם של ההורים לקיים את חובת הפיקוח על צאצאיהם ומצאה ראויה, ניתנה תשובה גם לסוגית המסוכנות, ועל כן לא ראיתי סיבה להוסיף ולהחזיק את העוררים במעצר.
לפיכך, אני מחליט לקבל את הערר, וכמתחייב מכך ישוחררו העוררים לאחר שימלאו אחר התנאים אותם קבע בית משפט השלום בהחלטתו מיום ז' באדר ב' תשס"ה (18.3.2005).
ניתנה היום, י"ג באדר ב' תשס"ה
(24.3.2005).
ש
ו פ ט