בש"פ 8472/07 פלוני נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' ואגו ) מיום 9.10.07 בגדרה התקבל עררה של המדינה על החלטת בית המשפט לנוער באר שבע מיום 8.10.07 (כב' השופט ג' טהר-לב ), לפיה שוחרר העורר לחלופת מעצר בדמות מעצר בית מלא בבית הוריו.

1.

העורר, קטין בן 14.5, חשוד בכך שביצע בשלושת החודשים האחרונים שורת פריצות לשמונה דירות מגורים. מקצת הפריצות בוצעו עת שהו בבתים דיירים. לפני בית משפט השלום ביקשה המדינה את הארכת מעצרו של העורר למשך חמישה ימים, לאחר שניתנה הצהרת תובע לפיה יוגש כתב אישום נגד העורר, ועימו בקשה למעצרו עד לתום ההליכים במשפטו. בית המשפט לנוער (כב' השופט ג' טהר-לב ) הורה על שחרורו של העורר למעצר בית בבית אביו, בתנאי של חתימת ערבות צד ג' על ידי אביו ועל ידי דודו של העורר, טוען רבני ועורך-דין במקצועו ועל הפקדת עירבון. על החלטה זו עררה המדינה לבית המשפט המחוזי (כב' השופט א' ואגו ), אשר קיבל את הערר והורה על מעצרו של העורר עד ליום 11.10.07, על מנת לאפשר הגשת כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים. מכאן הערר שלפני.

בפתח הדיון הועלתה מצד העורר הצעה לחלופת מעצר חדשה, בבית דודו. יסודה של הצעה זו בהסתייגות שהביע בית המשפט המחוזי מחלופת המעצר בבית האב, נוכח העולה מהודעתו במשטרה, כי היה מודע ל"מחלת הגניבות" של בנו מזה שנים. המדינה הודיעה – בהתייחס לחלופת מעצר זו אשר הוצעה לראשונה בדיון לפני – כי היא מותירה את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט.

2.

לאחר שבחנתי את חלופת המעצר המוצעת, ובשים לב לעמדת המדינה האמורה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל. העובדה כי העורר הינו קטין בן 14.5, ואשר זו הסתבכותו הראשונה עם החוק, מטה את הכף – בנקודת הזמן הנוכחית ועד להגשת כתב האישום – לנקיטה בחלופת מעצר (השוו: בש"פ 2762/05 מזגאונקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.05); בש"פ 604/88 תמיר נ' מדינת ישראל , פ"ד מב(3) 617, 619 (1988)).

לפיכך אני מורה על שחרורו של המשיב למעצר בית בבית דודו. יתר תנאי השחרור שנקבעו בהחלטת בית המשפט לנוער מיום 8.10.07 יעמדו בעינם, בשינויים המחויבים משינוי מקום חלופת המעצר. תוקף החלטתי זו שבעה ימים מהיום, וזאת נוכח הודעת המדינה (בהמשך להצהרת התובע) כי כתב האישום עתיד להיות מוגש בימים הקרובים, ועמו בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים במשפטו. כן רשמתי לפני את הודעת הצדדים כי יפעלו לקיים דיון בבקשת המעצר בהקדם ככל הניתן, תוך מעורבות של שירות המבחן לנוער, במסגרת המתחייבת מהוראות הדין.