בש"פ 7566/09 פלוני נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ז' בוסתן), מיום 16.9.2009, ב-מ"ת 13272-08-09, לדחות את המשך הדיון בעניינו של העורר עד ליום 12.10.2009, לשם קבלת תסקיר שירות מבחן בעניינו, בטרם תוכרע הבקשה למעצרו עד תום ההליכים.

כתב האישום ותיאור ההליכים

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של מעשה מגונה בקטין בן משפחה, לפי סעיף 351(ג)(2) וסעיף 348(ב) ובנסיבות הסעיפים 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.

על פי עובדות כתב האישום, העורר הינו דודו של י', יליד 1980 (להלן: המתלונן ) ובעת הרלוונטית לכתב האישום התגורר יחד עימו בבית בראש העין (להלן: הבית ). במהלך השנים 1996-1994, בתדירות של פעם או פעמיים בשבוע, במועדים שאינם ידועים במדויק למשיבה, בשעות הערב בבית, ביצע העורר במתלונן מעשים מגונים, שלא בהסכמתו החופשית עקב שימוש באמצעי לחץ שהתבטאו, בין היתר, בהשלטת אווירת טרור בבית, במכות, צעקות וזריקת נעליים. במהלך אירועים אלה, פשט העורר את בגדיו והורה למתלונן למרוח את איבר מינו בקרם של העורר ולשפשפו עד הגיעו סיפוק. העורר הפשיט את המתלונן מבגדיו, הורה לו להסתובב וחיכך את איבר מינו בישבנו של המתלונן עד הגיעו לסיפוק; העורר נהג לשפשף את איבר מינו של המתלונן.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בבקשתה טענה המבקשת כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, ובכלל זה: הודעה מפורטת של המתלונן אודות מעשי העורר; הודעות אחות המתלונן ואימו התומכות בעיקרי גרסתו; קלטת שנתפסה ברשות העורר, ממנה עלה כי הוא ניסה להשפיע על המתלונן למסור כי לא בוצעה כל עבירה על ידו כלפי המתלונן. המשיבה הוסיפה וטענה כי קיימת עילת מעצר מסוג מסוכנות, הן מכיוון שמדובר בעבירת אלימות כנגד בן משפחה והן נוכח נסיבות ביצוע העבירה והאכזריות בה נקט העורר כלפי המתלונן. צוין כי לעורר עבר פלילי בעבירות של תקיפת בן זוג, החזקת נשק והחזקת סמים לצריכה עצמית. בנסיבות אלה, טענה המשיבה, לא ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעות חלופת מעצר כלשהי.

4.

בדיון הראשון בבקשת המעצר הסכים בא כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה וביקש שהות על מנת ללמוד את פרטי התיק. במעמד זה, לבקשת המשיבה, ניתן צו האוסר על פרסום שמו של המתלונן וכל פרט המזהה אותו, כיוון שמדובר במי שהיה קטין בעת ביצוע העבירות כנגדו. הדיון בבקשה נדחה ליום 25.8.2009. במועד זה, הורה בית המשפט (כב' השופט א' סטולר) כי יוגש תסקיר שירות מבחן אשר יבחן בין היתר את שאלת מסוכנותו המינית של העורר וכן, את שאלת קיומה של חלופת מעצר אשר יהא בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר. לאור האמור, נדחה המשך הדיון ליום 17.9.2009. דא עקא, ביום 15.9.2009, התקבלה הודעת שירות המבחן ממנה עלה כי לאור פניות רבות והעדר כוח אדם בשירות המבחן, לא יהא סיפק בידי השירות להגיש תסקיר למועד הדיון שנקבע, עובדה אשר מצריכה זמן שהות בן שלושה שבועות לשם מיצוי ההליך והגשת תסקיר מעצר. ואולם, בא כוחו של העורר הגיש בקשה לבית המשפט לדחות את המשך הדיון בכשבוע ימים בלבד, תוך מתן הוראה לשירות המבחן לקצר את הליך האבחון, מכיוון שלטענתו העורר שוהה כבר זמן רב במעצר. בהחלטתו מיום 16.9.2009, דחה בית המשפט (כב' השופטת ז' בוסתן) את בקשת בא כוח העורר והורה על קביעת דיון בבקשת המעצר ביום 12.10.2009, בפני השופט התורן. על החלטה זו, הוגש הערר שלפניי. בדיון לפני ציינה הפרקליטות כי יש בכוונת שירות המבחן לבקש דחייה נוספת. בקשתי להעביר לשירות את הערתי כי הגיע הזמן ליתן תסקיר בהליך זה.

טענות העורר

5.

העורר טוען כי שגה בית המשפט המחוזי משלא נתן משקל הולם וראוי בנסיבות העניין לעובדה שהעורר נתון במעצר מזה למעלה מחודש ימים, עובדה המקבלת לדידו משנה תוקף בשים לב לעובדה שעסקינן בעבירות אשר בוצעו לכאורה לפני למעלה מתריסר שנים. העורר טוען כי משך הזמן שניתן לשירות המבחן להגשת התסקיר הינו ארוך מדי, במיוחד בהתחשב בכך שהעורר הופנה לקבלת תסקיר מעצר עובר להחלטה האם קיימות לחובתו ראיות לכאורה. לטענתו, לא מן הנמנע כי בסופו של יום, לאחר בחינה מדוקדקת, ייקבע כי חל כרסום בראיות, עניין המשליך על שאלת קיומה של עילת מעצר. העורר טוען כי בית המשפט שגה בכך שלא הורה לשירות המבחן להיערך בתוך סד זמנים קצר יותר, ולחלופין, שגה בית המשפט בכך שלא בחר לעשות שימוש בידיעתו שלו ולבחון את שאלת המסוכנות הנשקפת מן העורר בעצמו בהתאם לאמור ב-בש"פ 841/07 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם, 30.1.2007). בעניין אחרון זה דובר, לטענת העורר, במצב דברים זהה בו נדון עניינו של מי שהואשם בביצוע עבירות מין באחותו, בפרק זמן בן חמש שנים, ובית המשפט הורה על שחרורו מפאת העיכוב בהכנת התסקיר. העורר מוצא תמיכה לטענתו לפיה בית המשפט רשאי לפעול על סמך התרשמותו הוא מבלי להמתין לתסקיר המבחן גם ב-בש"פ 2762/05 מזגאונקר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.3.2005); וב-בש"פ 9289/07 פלונית נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 1.11.2007). עוד צוין כי העורר בן 38, נשוי ואב לילדים, הממתין ביחד עם רעייתו ללידת בנם השלישי וכי העבר הפלילי לחובתו אינו מכביד עד כדי כך שלא ניתן בעטיו להורות על שחרור לחלופת מעצר. לפיכך, העורר מבקש כי בית משפט זה יורה לבית המשפט המחוזי להקדים את מועד הדיון בעניינו של העורר לשבוע הבא, תוך מתן הוראה לשירות המבחן להיערך ולהכין תסקיר בעניין העורר עד למועד זה, ולחלופין, להורות על בחינת קיומה של חלופת מעצר על ידי בית המשפט עצמו, על פי הקווים המנחים בהלכה הפסוקה.

6.

המקרה שלפני אינו מקרה מתאים לשחרור בלא בחינת חלופת מעצר בידי שירות המבחן, אך אדגיש כי איני מחווה דעה בשאלת השחרור לחלופה. זהו מקרה בו קיימת לכאורה מסוכנות מינית, ושחרור על סמך חלופה שתיבחן על ידי בית המשפט עצמו, אף שהוא אפשרי משפטית, אינו מתאים לנסיבות העניין. לא ראיתי מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט שהורה על מעצר עד קבלת תסקיר. איני מחווה כל דעה בשאלה מה יקרה אם שוב לא יוגש תסקיר, ואני תקווה שלא נגיע לכך.

7.

הערר נדחה.