בש"פ 4379/08 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת יפה-כץ) מיום 14.5.08 בב"ש 20860/08, בה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר וכן על הכנת תסקיר מעצר על ידי שירות המבחן לנוער.

ב.

בכתב האישום, אשר הוגש לבית המשפט המחוזי ביום 2.5.08, הואשם העורר (קטין כבן שבע עשרה) בהחזקת סכין, בהפרת הוראה חוקית, ובסיוע לחבלה בכוונה מחמירה. בתמצית, נטען בכתב האישום כי העורר השתתף, בעודו חמוש שלא כדין בסכין, באירוע מיום 22.4.08 שבו נדקר אדם (קטין נוסף) על ידי חברו של העורר. לפי הנטען, כל זאת תוך הפרת מעצר בית (מלא אך בו "חלונות יציאה") שהיה מוטל עליו מ-29.7.07.

ג.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את העורר, יחד עם שותפיו לכתב האישום, עד תום ההליכים. בעניין המשיב 2 נטען, כי אף שאין לו עבר פלילי, תלויים ועומדים כנגדו מספר כתבי אישום נוספים. נטען כי העורר מסוכן לבטחון הציבור, וכי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לו.

ד.

בית המשפט קיבל את הטענה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים שבכתב האישום, וקבע כי לפי האמור בכתב האישום, קם חשש שהעורר ישוב ויסכן את שלום הציבור ובטחונו אם ישוחרר. עוד ציין בית המשפט, כי מעצר בית הוא חלופה בעייתית למעצר, במקרה דנא, הואיל ואת העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ביצע העורר – כנטען – שעה שהפר מעצר בית קודם; על כן הורה בית המשפט על מעצרו, ובמקביל על הכנת תסקיר מעצר על ידי שירות המבחן לנוער.

ה.

בערר נטען, כי יש מקום לשחרור העורר ממעצר עד לקבלת התסקיר; זאת כיוון שהוא קטין, נעדר הרשעות קודמות, אשר שרוי במצב נפשי קשה (ואף מאיים לפגוע בעצמו). עוד הוזכר,

כי נאשם אחר באותו תיק (בגיר) שוחרר למעצר בית עד לקבלת תסקיר. נטען גם כי יש לתת משקל לכך ששירות המבחן מצוי בעיצומים, ולפיכך אין לדעת בשלב זה מתי ייערך התסקיר. כן נטען כי חלופת המעצר המוצעת – מעצר בית בהשגחת אמו של העורר – היא חלופה ראויה. לבסוף, נטען בדבר כרסום ראיות שכנגד העורר בתיק.

ו.

(1) בדיון טען עו"ד ליבדרו כל שניתן, בהטעימו כי שולחו מצוי מזה 21 יום במעצר, והתסקיר בושש בנסיבות העיצומים בשירות המבחן, וספק אם יוגש עד לדיון הקבוע בבית המשפט המחוזי ב-22.5.08. לעורר, כך נטען, אין הרשעות קודמות, ואשר לכתבי אישום שתלויים ועומדים נגדו, חלקם הוגשו עם המעצר הנוכחי, חלקם התישנו; ועוד, במשך 9 חודשי פיקוח של האם לעניין מעצר הבית היתה הפרה אחת, שלדברי האם לא ידעה עליה ולכן לא דיווחה. העורר משתייך לקהילת "הכושים העברים" בדימונה ואין לו הצעות חלופה אחרות. הוא ואמו התמוטטו בדיון נוכח לחץ המעצר על העורר. בעקבות הערת בית המשפט הביע עו"ד ליבדרו נכונות לאיזוק אלקטרוני גם בלא תסקיר, וכן במידת האפשר, בנסיבות של אם חד הורית שאינה עובדת, ערבויות והפקדה.

(2) אשר לראיות, נטען כי יש בהן כרסום, תוך גירסאות שונות שהושמעו בשאלה אם היה לעורר סכין אם לאו.

(3) העורר עצמו ביקש רשות הדיבור וציין, כי אינו מקבל מזון ראוי במעצר, וכי המעצר קשה עליו ביותר. לשאלתי אמר בא כוחו, כי פנה לשלטונות המעצר לעניין מצבו הנפשי של שולחו, ואושר כי פנייתו נתקבלה.

ז.

(1) באת כוח המדינה טענה מנגד, כי העורר ביצע לכאורה את העבירות הנוכחיות תוך הפרת מעצר הבית בשעה שהיה בפיקוח האם, ותלויים ועומדים כנגדו כתבי אישום. העורר אינו מכחיש את הימצאו באירוע, והחלופה בבית האם אין די בה לאיון מסוכנותו; הנאשם האחר בתיק – בגיר צעיר – שוחרר בערובה בהיעדר עבר פלילי ותיקים פתוחים. לעניין העורר אולי ניתן היה לשקול חלופה אחרת, הרמטית. איזוק וערובה גבוהה יותר מוקדמים מדי ואינם מציבים גבולות משמעותיים.

(2) אשר לראיות, העורר שינה גירסתו – תחילה הכחיש היותו במקום האירוע, ואשר לסכין, אמנם היו גירסאות משתנות בין המעורבים, אך בית המשפט המחוזי ראה במכלול קיומן של ראיות לכאורה.

ח.

בהחלטת בית המשפט קמא נותחו הראיות לכאורה בפירוט, ואין מחלוקת על קיומן כשלעצמו. בית המשפט אמר, באשר לשאלה אם היתה בידי העורר סכין אם לאו ונוכח השתנות הגירסאות בין המעורבים השונים, מתלוננים ונאשמים, כלהלן: "וניתן לסכם סאגה זו של שינויים בגירסאות, כדרך התנהגות 'מקובלת' בחברה השולית, הן של עדי התביעה והן של עדי ההגנה". מכל מקום, אין חולק כי גם בגירסה הנוחה לעורר קמה עילת מעצר ולוא מכוח הנוכחות ודיני השותפות, אף אם תיתכן מחלוקת באשר לסכין, אשר תתברר ככל שיגיע התיק להוכחות.

ט.

כפי שגם ציין בית המשפט קמא, מתחזק נושא הסיכון לשלום הציבור בקיומם של כתבי אישום אחדים כנגד העורר. האחד עניינו עבירה מנובמבר 2006, והוא איומים והיזק לרכוש במזיד בבית אמו של העורר משסירבה ליתן לו כסף והוא השתולל, כנטען, פגע ברכוש ואיים על אחיו. תיק זה הוגש ב-1.5.08. בכתב אישום נוסף, שהוגש אף הוא ב-1.5.08, הואשם העורר בהחזקת סם לצריכה עצמית בספטמבר 2006. כתב אישום שלישי עניינו גניבת טלפון סלולרי ב-9.4.07. בכתב אישום רביעי הואשם העורר עם אחר בנסיון לסחיטת כסף מן המתלונן (בטענה של חוב של בנו), באיומים ובפגיעה במתלונן שלא כדין, וזאת באוקטובר 2007.

י.

(1) העורר אף שהוא נעדר הרשעות קודמות, ונוכח כתבי האישום נגדו (אף אם יש לתמוה כיצד כשבקטין עסקינן מוגשים כתבי אישום על עבירות מ-2006 במאי 2008, לאחר המעצר בתיק הנוכחי, גם אם – ואיני יודע – ניתנו האישורים הדרושים לשם כך), נראה שמסתבך מגיל צעיר בעבירות לכאורה. לטעמי הדרך הנכונה היתה כי יטופל, בגדרי הבאה לדין, עוד מ-2006, בשיתוף שירות המבחן , ואולי לא היינו מגיעים עד הלום. מכל מקום, בנסיבות יש בעורר מסוכנות לכאורה לשלום הציבור, וקופה לכאורה תלויה לו על צווארו, ובכך צדקה הפרקליטה המלומדת; ומנגד עודו קטין וחייו לפניו ויש חשיבות רבה לתסקיר, כפי שביקש בית המשפט קמא, לשם מכלול ענייניו, עמידתו בדין ועתידו.

(2) ואולם, בעוונותינו הרבים מצוי שירות המבחן, במסגרת כלל העובדים הסוציאליים, בעיצומים – כפי שהודיע פורמלית יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים לנשיאת בית המשפט העליון – וכמובן לנו השופטים הערכה רבה מאוד, שאינה זקוקה לרוב מלים, לעבודתם החיונית, האנושית והטיפולית של שירותי המבחן, המאירים עינינו; הדברים נאמרים אף אם מטעמים ברורים איננו מביעים דעה באשר לסכסוך העבודה, וככל שיושג הסדר הוגן בקרוב, הנה מה טוב. ועם זאת, יתכן מאוד כי יגיע מועד הדיון ב-22.5.08 והתסקיר לא יהיה. בקטין עסקינן, על כל המשתמע בדין, אך גם בבטחון הציבור עסקינן. איזוהי דרך שיבור לו בית המשפט?

(3) נראה לי בנסיבות, כי ככל שלא יתקבל תסקיר עד מועד הדיון ב-22.5.08, אין מנוס מכך שבית המשפט המחוזי יידרש לנושא בלא תסקיר (ראו בש"פ 2762/05 מזגאונקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט לוי); בש"פ 841/07 מדינת ישראל נ' פלוני (השופטת פרוקצ'יה); בש"פ 9289/07 פלונית נ' מדינת ישראל (השופט אלון). כמובן איני קובע מסמרות באשר להחלטת בית המשפט, אך בידו לשקול, אם יחליט על שחרור בערובה עד לתסקיר, מעצר בית מלא ללא "חלונות" כבעבר, איזוק אלקטרוני, ערבויות והפקדה כספית. ציינתי באוזני עו"ד ליבדרו, שוב – מבלי לחייב את בית המשפט המחוזי – כי ראוי שיופיעו לדיון ההמשך ערבים אפשריים שאולי ייחקרו, ולא כל שכן, כי תוצג אפשרות לחלופה נוספת. דבר אחרון זה אני מזכיר גם נוכח כתב האישום הכולל תלונה "פנים משפחתית", אף כי אני מבין שלאחר אותו אירוע הוחלט על מעצר הבית שבו היתה ההפרה. כל האמור, ככל שימצא בית המשפט לנכון לשקול שחרור בערובה, אם יסבור כי הלקח שלמד העורר במעצר בן שלושה שבועות עד הנה יתרום לשינוי אורחותיו.

(4) בלא קשר לאמור, אני יוצא מן ההנחה כי שלטונות המעצר בודקים לעת הזאת את עניינו של העורר הן רפואית והן באשר למזון.

(5) התוצאה היא איפוא כי משישוב עניינו של העורר ויידון בבית המשפט המחוזי, תינתן החלטתו אף בלא תסקיר, אם זה לא יוגש למועד הדיון.