בש"פ 8431/09 מאיר קיסוס נ. מדינת ישראל

1.

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת נ' אוהד) שדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת ס' קולנדר-אברמוביץ'), לפיה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות: קשירת קשר לפשע, התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה או פשע בצוותא, החזקת כלי פריצה, גניבה בצוותא והיזק לרכוש במזיד. מכתב האישום עולה שהעורר היה שותף לכנופיה שפרצה לדירה בנתניה, תוך שימוש בכלי פריצה ייחודיים ואיסוף מידע מוקדם על הדירה. עיקר חלקו של העורר במהלך ביצוע הפריצה התבטא בתצפית ושמירה בקרבת הבניין בזמן שחבריו התפרצו לדירה, שברו את דלת הכניסה ונטלו כמה מאות דולרים.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו לבית משפט השלום בנתניה. עיקר טענותיו של בא-כוח העורר בדיון שנערך בעניינו נגעו לכך שהראיות הקושרות את העורר לביצוע העבירה קלושות ביותר ולכן ספק אם ניתן לקשור אותו לביצוע המעשה הנידון. למרות טענה זו, מצא בית משפט השלום כי קיימות ראיות לכאורה להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. כמו כן, בית המשפט ציין כי לעורר עבר פלילי מכביד, ועמד על כך כי שירות המבחן אינו ממליץ על שחרורו לחלופת מעצר עקב חשש להישנות התנהגותו העבריינית, והואיל והחלופה המוצעת בביתו אינה מספיקה. לבקשת העורר נערך תסקיר משלים שבחן את האפשרות ששני אחיו יפקחו על העורר, אולם שירות המבחן המליץ שלא לשחררו לחלופה זו. בית המשפט השלום אימץ המלצה זו והחליט לדחות את בקשת העורר.

4.

העורר הגיש ערר על החלטת בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי מרכז. בעררו זה תקף את נימוקי שירות המבחן עליהם ביססו את חוות דעתו השלילית. טענתו העיקרית נגעה לכך ששירות המבחן ביסס את החלטתו על נימוקים שאינם מן העניין, קרי, פעולת המפקחים מתוך מחויבות משפחתית ואי היכרותם עם תיקי מב"ד העומדים ותלויים כנגד העורר. בית המשפט המחוזי דחה את הערר ועמד על כך כי מי שהוטל עליו לפקח על העורר צריך לדעת מה הסיכון שנשקף ממנו על מנת שיהיה מסוגל למלא את תפקידו ולכן דחה את הערר.

5.

בערר שבפניי טוען בא-כוחו של העורר כי במקרה דנן עולה ספק האם בכלל מתגבשת עילת מעצר, זאת לאור ההלכה שנקבעה בבש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 18.09.98) (להלן: הלכת פרנקל ), שם נגנב רכוש בהיקף גדול, להבדיל מענייננו בו מדובר בגניבה של כמה מאות דולרים בלבד. מעבר לכך, חלקו של העורר במעשה היה קטן ביחס לנאשמים האחרים, המואשמים בפריצה עצמה ואשר שוחררו לחלופת מעצר. שנית, בא-כוח העורר טוען כי שירות המבחן ביסס את מסקנתו כי קיים סיכון להישנות התנהגות בעייתית, על ראיות וקביעות אחרות שאין הוא מוסמך וכשיר לבחון. זאת, הואיל ודבקותו של העורר בגרסתו מתפרשת על ידי שירות המבחן בצורה שלילית השוללת את חזקת החפות.

6.

בהמשך לכך, שב ותוקף בא-כוח העורר את הנימוקים לביסוס עמדתו השלילית של שירות המבחן לגבי חלופות המעצר המוצעות, הנובעים מהקשר המשפחתי של המפקחים המוצעים לעורר וכן בדבר אי מודעותם למב"דים העומדים ותלויים כנגד העורר. לעניין הטעם הראשון, טוען בא-כוחו של העורר כי אין בהתגייסותם של שני אחיו כדי לפגוע באיכות הפיקוח, שכן מדובר באנשים ראויים הפועלים בתום לב. לגבי סוגיית המב"דים מדגיש בא-כוחו של העורר כי מדובר בתיקים ישנים ושוליים שיש ליתן להם משקל נמוך בלבד, היות ולא העלו דבר ונותרו פתוחים מבלי שאף נוהלה חקירה בעניינם. עמדה זו של שירות המבחן מצביעה על חוסר תום לב, לטענתו, ומחייבת את התערבות בית המשפט.

7.

מנגד המשיבה טוענת כי אין מחלוקת שיש ראיות לכאורה כנגד העורר. כמו כן, מדובר בהתפרצות מאורגנת, שבוצעה לאחר עבודת הכנה ובקבוצה, כל אלו מצביעים על מסוכנותו של העורר. לכן, אין ספק כי המקרה דנן עולה בקנה אחד עם הלכת פרנקל . עוד הדגישה המשיבה כי שירות המבחן דחה את החלופות שהוצעו. עם זאת ציינה המשיבה כי למצער אחד מתיקי המב"ד העומדים כנגד העורר נסגר.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש להחזיר את הדיון בעניינו של העורר לבית משפט השלום לבחינה חוזרת של החלופה המוצעת על ידי העורר. כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את הערר בהסתמך, במידה רבה, על עמדת שירות המבחן לגבי החלופות המוצעות. עמדת שירות המבחן התבססה, בין היתר, על אי מודעותם של המפקחים למב"דים העומדים ותלויים כנגד העורר. משהתברר שלפחות חלקם של המב"דים נסגרו, יש לבחון האם יש באמור לשנות את תמונת המצב. כמו כן, למרות ששירות המבחן לא המליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר, לא התרשמתי כי עמדת שירות המבחן שוללת באופן יסודי את החלופה המוצעת. נימוקו של שירות המבחן הינו לקוני ובלתי מפורט ונראה לפיכך כי ראוי שבית משפט השלום יתרשם באופן בלתי אמצעי מהמפקחים שהוצעו, כאשר מהתסקיר עולה שהם מנהלים אורח חיים נורמטיבי ואינם בעלי עבר פלילי, ואז על בסיס החומר שבפניו ועל פי שקול דעתו ייתן בית המשפט החלטתו בעניין.

9.

אזכיר כי המלצת שירות המבחן אינה כובלת את ידיו של בית המשפט, וכי בית המשפט יכול להורות על שחרורו של נאשם לחלופת מעצר אף ללא תסקיר במקרים מסוימים (ראו למשל: בש"פ 2762/05 מזגאונקר נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 24.3.2005); בש"פ 7842/07 אדגו נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 20.9.2007); בש"פ 4379/08 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 20.5.2008)). בשולי הדברים אציין כי העורר מואשם בעבירת רכוש, וזאת מבלי להקל ראש בחומרת המעשים המיוחסים לעורר. כמו כן, ארבעת הנאשמים הנוספים אשר לחלקם מיוחס על פי כתב האישום מעשה הפריצה עצמו, שוחררו זה מכבר לחלופות מעצר. עובדות אלו מצדיקות אף הן בחינה מחודשת של חלופת המעצר שהוצעה באמצעות התרשמות בית משפט השלום מהמפקחים שהוצעו.

10.

לפיכך, הערר יוחזר לבית המשפט השלום שייבחן את החלופה המוצעת, ויתן החלטתו בעניין בהתאם לשיקול דעתו והתרשמותו מהמפקחים ומהחלופה המוצעת.