בש"פ 7842/07 יצחק אדגו נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 9.9.2007 (כב' השופט ג' נויטל) לפיה התקבלה בקשת המשיבה למעצר עד תום ההליכים הפליליים המתנהלים נגד העורר, יצחק אדגו.

כנגד המערער הוגש כתב אישום ביום 6.6.2007 המייחס לו עבירות של הצתה ועבירה של פריצה לשלושה רכבים.

בכתב האישום נטען כי ביום 30.5.2007 בשעה 5:00 לערך, פרץ העורר לשלושה כלי רכב במטרה לגנוב כסף. בסמוך לכך, ועל מנת לטשטש את טביעות אצבעותיו, הצטייד העורר בשלושה מיכלים המכילים חומר דליק, שפך את החומר על מושבי כלי הרכב והצית אותם באמצעות מצת. כנטען, גרם העורר לנזק בשווי של 112,291 ש"ח.

עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי מיום 27.6.2007 נקבע כי יש לערוך תסקיר בעניינו של העורר. התסקיר הוגש לבית המשפט רק ביום 28.8.2007 וזאת בשל עיצומי שירות המבחן. עד למועד הגשת התסקיר, ביום 29.7.2007 עתר העורר לשחרורו בשל חלוף הזמן והתמשכות העיצומים והציע חלופה שעיקרה שחרורו למעצר בית תוך פיקוח הוריו ושימוש באזיק אלקטרוני. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. ביום 7.8.2007 דחה בית המשפט בקשה נוספת של העורר לשחררו בהעדר תסקיר. בתסקיר הראשון שהוגש ביום 28.8.2007 נמנע שירות המבחן מהמלצה לשחרר את העורר לחלופת מעצר אך מאחר ולא שוחח עם הוריו של העורר הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר משלים לבחינת עניין זה.

תסקיר המבחן המשלים הוגש ביום 9.9.2007 והפעם היתה בו המלצה לשחרור העורר לתנאי מעצר בית בבית הוריו בתנאי איזוק אלקטרוני ובפיקוח ההורים. בתסקיר זה צוין כי קיים חשש שהמשך מעצרו של העורר יוביל להידרדרות מצבו וחזרה לשימוש בסמים.

על אף תסקיר זה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט קבע כי משני התסקירים עולה כי קיימת רמת סיכון גבוהה לכך שהמשיב יחזור להתנהגות "פורצת גבולות". עוד ציין בית המשפט שבשני התסקירים נאמר כי רק חלופת מעצר במסגרת טיפולית סגורה יהיה בה כדי להעניק מענה לרמת הסיכון הגבוהה המתוארת. בית המשפט אף ציין את עברו הפלילי של המשיב לפיו רשומים לחובתו שני גזרי דין (אחד ללא הרשעה) בעבירות של פריצה לעסק, היזק לרכוש, שימוש ברכב ללא רשות, פריצה לרכב, ניסיון לפציעה כשהעבריין מזוין, החזקת סכין שלא כדין וניסיון לתקיפת שוטר כשהתוקף מזוין בנשק.

בית המשפט קבע כי הנימוק של קצינת המבחן לפיו פרק הזמן בו שהה המשיב במעצר והמשך השהייה שלו במעצר תוביל להידרדרות במצבו וחזרה לדפוס של שימוש בסמים אינו מספק על מנת לשנות גישה ולשחרר את המשיב.

לטענת העורר, שגה בית המשפט המחוזי עת דחה את המלצת שירות המבחן לשחררו בתנאי מעצר בית בבית הוריו, הכולל איזוק אלקטרוני. לשיטתו לא ניתן משקל ראוי לתסקיר המשלים שהוגש על ידי שירות המבחן במסגרתו נשקלו כל השיקולים הרלוונטיים בעניינו של העורר והוחלט לחזור מהעמדה הקודמת ולהמליץ על שחרור העורר למעצר בית. נטען כי בית המשפט המחוזי נתן משקל יתר לאמירות הנוגעות לקושי להציב לעורר גבולות חיצוניים, והתעלם מהעובדה ששירות המבחן סבר כי ניתן לאיין קושי זה ולנטרל את המסוכנות הנטענת לעורר על ידי פיקוח של הוריו ובסיוע איזוק אלקטרוני. עוד נטען כי בהמלצה של שירות המבחן ניתן מענה למסוכנות העורר לטווח הארוך בהפנייתו למסגרת טיפולית, כאשר למעצר עד תום ההליכים עלולות להיות השלכות הרסניות על העורר. לבסוף נטען כי שגה בית המשפט משלא נתן משקל ראוי לגילו הצעיר של העורר ועברו הפלילי הלא מכביד.

שיקולי הערכאה הראשונה נכוחים בעיני. בית המשפט אינו חייב לקבל את "השורה התחתונה" שבתסקיר, ולאור המתואר בשני התסקירים צדק בהחלטתו. עם זאת בית המשפט היה מוכן לבחון, כך נראה מההחלטה, אופציה של מסגרת טיפולית

סגורה , אך לכך התנגד העורר . עתה, משנדחה ערר זה, יוכל הסניגור אם ימצא לנכון לעשות כן לבקש מבית המשפט המחוזי, במסגרת בקשה לעיון חוזר לבחון אופציה של מסגרת טיפולית סגורה , ככל שקיימת כזו.

הערר נדחה.