בש"פ 2818/08 האיל עווידה נ. מדינת ישראל

1.

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 24.3.08 במ"ת

16-03-08 (כבוד השופטת ר' לורך) אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

העובדות

2.

כנגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי מרכז (ת.פ. 1003/08) המייחס לו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין ); עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות בצוותא חדא לפי סעיף 333 יחד עם סעיף 335(א)(1) ו-(2) יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; עבירה של נשיאת נשק בצוותא חדא לפי סעיף 144(ב) יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; עבירה של ניסיון לתקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 יחד עם סעיף 382(א) יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין. יצויין, כי נאשם נוסף המואשם יחד עם העורר באותו כתב האישום (להלן – הנאשם 1 ) הואשם בביצוע עבירות נוספות.

על פי כתב האישום, בחודש דצמבר 2007 או בסמוך לכך, בשעות הערב, הלך המתלונן, גיסו של הנאשם 1, על המדרכה בטייבה לעבר המכולת השכונתית שליד ביתו ובאותה העת הגיחה מולו במהירות גבוהה מכונית בה נהג הנאשם 1 כשהעורר לצידו, באופן שהמתלונן נאלץ להיצמד לקיר על מנת להימנע מפגיעה. נוסף על אירוע זה, הואשם הנאשם 1 בהקשר לשני אירועים נוספים בתקיפת המתלונן ובניסיון לפגוע במתלונן ברכבו.

לפי כתב האישום, בין הנאשם 1 לבין המתלונן קיים סכסוך על רקע הליכי גירושין המתנהלים בין המתלונן לבין אשתו שהינה, כאמור, אחותו של נאשם 1. עובר ליום 23.2.08 קשרו הנאשם 1 והעורר, שהינם חברים, קשר לפגוע במתלונן באמצעות ירי באקדח, כאשר לשם הוצאת תוכניותיהם אל הפועל הצטיידו באותו היום באקדח והמתינו למתלונן ליד ביתו בטייבה. סמוך לשעה 20:00, נסע המתלונן ברכבו בטייבה ובעקבות צעקות הנאשמים, עצר את רכבו. לאחר שהמתלונן עצר את רכבו, החל העורר לקלל אותו ולאיים כי ירה בו. באותה עת עמד הנאשם 1 בצמוד אליו. בעקבות הקללות יצא המתלונן מרכבו ואז שלף העורר את האקדח בו הצטיידו העורר והנאשם 1 מבעוד מועד, כיוונו לעבר המתלונן וירה לעברו שתי יריות שפגעו ברגליו של המתלונן.

מיד לאחר הירי, ברחו העורר והנאשם 1 ממקום האירוע. כתוצאה מהירי נגרם למתלונן פצע כניסה בשוק רגל שמאל ושבר פתוח בעקב רגל שמאל וכן פצע כניסה ויציאה בשוק רגל ימין והוא אושפז בבית החולים עד ליום 26.2.08.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. ביום 5.3.08 התקיים דיון בבקשה בבית המשפט קמא, ולאחר שמיעת טענות הצדדים דחה בית המשפט קמא את המשך הדיון ליום 24.3.08 לצורך קבלת תסקיר של שירות המבחן ולצורך בדיקתה של חלופת מעצר.

תסקיר המעצר

4.

מתסקיר המעצר שהוכן בעניינו של העורר עולה כי במסגרת השיחה עם שירות המבחן ניסה העורר להציג "פסאדה חיובית ואינפורמציה מגמתית", תוך ששלל בעייתיות במצבו והדגיש את תחושת המחויבות המשפחתית. במסגרת תסקיר המעצר צויין כי העורר שולל כל מעורבות בעבירות המיוחסות לו והתקשה להסביר את נסיבות הסתבכותו ודרכי התמודדותו עם המצב.

5.

שירות המבחן בחן חלופת מעצר מוצעת בבית אחותו של העורר ובעל והתרשם כי הם מודעים להתדרדרות במצבו של העורר ומעוניינים לסייע לו ולהשגיח עליו, וכי יש באפשרותם להוות עבורו גורם סמכותי ומציב גבולות. לפיכך, הגם ששירות המבחן התקשה לשלול סיכון להתנהגות בעייתית חוזרת של העורר, הוא המליץ לשקול בחיוב את שחרורו של העורר לחלופת המעצר המוצעת.

החלטתו של בית המשפט קמא

6.

ביום 24.3.08, לאחר שהונח בפניו תסקיר המעצר, הורה בית המשפט קמא על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו, וזאת בניגוד להמלצתו של שירות המבחן. בית המשפט קמא קבע כי מן העבירות המיוחסות לעורר עולה כי נשקפת ממנו מסוכנות רבה, הואיל והעורר הוא מי שאחז באקדח, ירה את היריות והכל לאחר תכנון מוקדם.

בנוסף, קבע בית המשפט קמא כי מעיון בתסקיר המבחן עולה כי שירות המבחן התרשם כי לעורר קושי בנטילת אחריות על עצמו ועל התנהלותו, כי הוא חסר מודעות לסיכון הנשקף ממנו וכי לא ניתן לשלול סיכון להישנות מעשיו של העורר.

7.

בנסיבות אלה, למרות גילו הצעיר של העורר ולמרות עברו, הכולל רישום פלילי אחד בלבד בגין עבירות רכוש שנעברו בהיותו נער, קבע בית המשפט קמא כי נסיבות המקרה והרקע לביצוע העבירות אינו מתאים לשחרור העורר לחלופת מעצר, למרות המלצתו של שירות המבחן, והורה על מעצרו כאמור.

מכאן הערר שבפניי.

טענות העורר

8.

לטענת העורר, שגה בית המשפט קמא כשלא הורה על שחרור העורר לחלופת המעצר שהוצעה בעניינו, בניגוד להמלצתו של שירות המבחן. בנוסף, טוען העורר כי שגה בית המשפט קמא כשלא בדק אלה בטוחות מוכנה משפחתו להעמיד לצורך הבטחת תנאי המעצר והפגת מסוכנותו הנטענת, הגם ששירות המבחן אישר בתסקירו את רצינותן של בטוחות אלה.

בא כוח העורר הדגיש במסגרת הדיון שהתקיים בפניי, כי הערבים המוצעים מבינים בדיוק את תפקידם והשלכותיו ומוכנים ליטול על עצמם את מלוא האחריות כדי לפקח על העורר במסגרת חלופת המעצר המוצעת. בא כוח העורר אף הציע להוסיף איזוק אלקטרוני כתנאי מגביל נוסף במסגרת חלופת המעצר.

9.

לטענת העורר, בנסיבות דומות ואף חמורות מאלה שבעניינו, הורה בית משפט זה על שחרור העורר לחלופת מעצר, כאשר היה בחלופת המעצר המוצעת כדי להפיג את הסיכון הנשקף מן הנאשם ובפרט כאשר חלופת המעצר הייתה ממוקמת במרחק רב ממקום מגוריו של המתלונן. לפיכך, טוען העורר כי נוכח חלופת המעצר המוצעת ונוכח העובדה כי היא מרוחקת מרחק רב ממקום מגוריו, יש לקבל את הערר ולהורות על שחרורו לחלופת מעצר בית מוחלט בהתאם להמלצתו של שירות המבחן, נוסף על תנאים מגבילים, לרבות הפקדת מזומן, ערבויות צד ג', איזוק אלקטרוני וכל תנאי נוסף שיימצא לנכון.

טענות המשיבה

10.

לטענת המשיבה, היא התנגדה מלכתחילה לקבלת תסקיר מעצר בעניינו של העורר ועמדה על כך שייעצר עד תום ההליכים נגדו. לטענתה, העורר נטל חלק בסכסוך לא לו תוך שהוא שותף לניסיון דריסה של המתלונן באירוע אחד ועושה שימוש בנשק חם באירוע אחר, עובדה המצביעה על המסוכנות החמורה הנשקפת ממנו.

11.

מוסיפה המשיבה וטוענת כי מתסקיר המעצר עולה כי העורר אינו נוטל אחריות על מעשיו. בנוסף, מציינת המשיבה, כי יש לעורר רישום פלילי ללא הרשעה. עוד מציינת המשיבה כי ביום 7.4.08 נעצר הנאשם 1 עד לתום ההליכים נגדו, למרות שבמסגרת תסקיר המעצר שנערך בעניינו המליץ שירות המבחן על שחרורו לחלופת מעצר.

12.

לפיכך, טוענת המשיבה כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופת המעצר ויש לדחות את הערר.

דיון והכרעה

13.

לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

14.

במקרה שלפני, אין מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר כנגד העורר, עקב חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 ולפיה קמה עילת מעצר מקום בו בוצעה עבירה "באלימות חמורה או באכזריות תוך שימוש בנשק קר או חם", אשר לא נסתרה. [ראו למשל: בש"פ 59/05 שחדה אלאטראש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.1.05)]

15.

העורר מואשם, בין היתר, בביצוע עבירת אלימות חמורה, תוך שימוש בנשק חם וירי כלפי המתלונן על מנת לפגוע בו, בלא התגרות מצד המתלונן כלפיו או סכסוך כלשהו בינו לבין המתלונן, כאשר כתוצאה מירי זה נפצע המתלונן ברגליו.

לכאורה, מעשיו של העורר הינם בבחינת אלימות לשם אלימות וגם מטעם זה מקימים הם את חזקת המסוכנות ומצדיקים מעצר עד תום ההליכים [ראו למשל: בש"פ 8794/07 - מדינת ישראל נ' יוסי ישעיה (לא פורסם, 25.10.07); בש"פ 5351/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.6.05)]. מסקנה זו מתחזקת נוכח הביצוע בצוותא של המעשים יחד עם הנאשם 1.

16.

סבורני כי למרות המלצתו החיובית של שירות המבחן, שאין בה כדי לחייב את בית משפט זה [ראו למשל: בש"פ 7842/07 יצחק אדגו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.9.2007)], הרי שנוכח המסוכנות הרבה הנובעת מאופי העבירות המיוחסות לעורר ונוכח העובדה כי העורר מתקשה ליטול אחריות על מעשיו, צדק בית המשפט קמא בקובעו כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית אחותו ובעלה. לדידי, אין בחלופה מוצעת זו כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת מן העורר, וזאת למרות גילו הצעיר ועברו הפלילי שאינו מכביד [השוו: בש"פ 794/06 עבאס עוואודה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.3.06)].

17.

אשר על כן, הערר נדחה.