בש"פ 5351/05 פלוני נ. מדינת ישראל

1.בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לנוער בתל-אביב – יפו (כב' השופטת נ' אוהד) מיום 30.5.05 לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.העורר, קטין יליד 1988, מואשם בביצוע עבירה של שוד. על פי הנטען בכתב האישום, הגיע העורר לתחנת דלק באישון לילה. הוא שלף סכין והפתיע את המתדלק שעבד במקום (להלן – המתלונן) מאחוריו, הצמיד את הסכין לגרונו ודרש את כספו תוך שהוא מאיים כי יחתוך את גרונו של המתלונן. לאחר שמסר לו המתלונן תיק שהכיל כ- 4,000 ₪, דקר העורר את המתלונן ברגלו ונמלט.

3.בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. הדיון התמקד בשאלת חלופת המעצר. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי השילוב הגלום בעורר, של עבירות אלימות יחד עם שימוש בסמים, מעצים את המסוכנות הנשקפת ממנו. בית המשפט המחוזי החליט שלא לאפשר שליחתו של העורר לגמילה בקהילה טיפולית "מלכישוע", לשם ביקש העורר להישלח, אך ציין כי הוא נכון יהא לבחון, אם העורר יפנה בבקשה מתאימה, את אפשרות הפנייתו לחלופת מעצר במעון "נופית". מכאן הערר שבפניי.

4.עיקר טענותיו של ב"כ העורר הינן כי בית המשפט הושפע בהחלטתו מאירועי הימים האחרונים בארץ שהיו משופעים, למרבה הדאבה באירועי אלימות קשים. עוד הוא טוען, כי היה מקום לקבל את המלצת שירות המבחן, כגורם המקצועי והטיפולי המוסמך, לשלוח את העורר לגמילה ב"מלכישוע", בתנאים שהוצעו, בהם יש לטענת ב"כ העורר, כדי לאיין את מסוכנותו. לטענתו, לא היה בית המשפט מוסמך להחליף את שיקול דעת שירות המבחן בשיקול דעתו שלו.

5.הוגשו תסקירי שירות המבחן. שירות המבחן התרשם כי מדובר בנער בעל קושי משמעותי בשליטה עצמית, התנהגותו אימפולסיבית והאחריות שהוא לוקח על חייו ועל מעשיו היא מוגבלת. הוא נפלט מהמסגרת הלימודית ואף ניסיונותיו להשתלב במסגרות תעסוקתיות כשלו. הקשר עם שירות המבחן לא היה רציף ובמהלכו את נפתחו תיקי חקירה נוספים נגד העורר. שירות המבחן התרשם כי לעורר דפוסי התנהגות עברייניים וכי קיים פער משמעותי בין הצהרותיו המילוליות בדבר הרצון לבצע שינוי בחייו, לבין התנהגותו בפועל וביצוע עבירות נוספות על ידו. גם הניסיונות לשלבו במסגרות טיפוליות שונות דרך שירות המבחן לא הניבו פרי היות שהעורר נמנע מהגעה למפגשים באופן סדיר, התקשה להתמודד עם המסגרת ואף נפתח נגדו תיק נוסף בגין עבירות אלימות. בתסקיר המשלים שהוגש על ידי שירות המבחן ביום 3.5.05 צוין כי על אף שהעורר הביע נכונות לבצע שינוי בחייו, הוא סירב לחלופת מעצר ב"מלכישוע" והכחיש כי הוא זקוק לטיפול בגין השימוש שעושה בסמים. שירות המבחן המליץ בשלב זה על שחרור העורר למעצר בית מלא בבית אחותו, אולם נתבקש על ידי בית המשפט לבחון את אפשרות השמתו של העורר באחד ממוסדות חסות הנוער. גם בתסקיר הנוסף, השלישי במספר, צוין כי המוטיבציה של העורר להשתלב במסגרת "מלכישוע" נמוכה. בתסקיר הרביעי, מיום 26.5.05, צוין כי נערכה לעורר ועדת קבלה ב"מלכישוע", שבסיומה הביע נכונות להיכנס להליך הטיפולי והתקבל למקום.

6.עמדת המשיבה הינה כי אין לשחרר נאשם לגמילה בטרם הסתיים ההליך הפלילי נגדו, אלא במקרים חריגים שבחריגים וכן היא מוסיפה כי כאשר בוחנים את התנהגותו של העורר בכללותה, הרי שהחלטת בית המשפט המחוזי סבירה ואין מקום להתערב בה.

7.לא בלא התחבטות הגעתי לידי החלטה כי דין הערר להידחות.

העורר הוא נער צעיר, אך כעולה מהחומר שבפני, הוא בעל רקע פלילי עשיר, בין היתר בעבירות סמים, רכוש ואלימות. התרשמות שירות המבחן ממנו אינה חיובית. ראוי להדגיש את דפוסי ההתנהגות העבריינים ואת ההתנהגות האימפולסיבית שאיתר אצלו שירות המבחן. משמעותם של אלה הופכת נהירה למקרא כתב האישום ממנו עולה כי העורר תקף בסכין את המתלונן לאחר שזה כבר מסר לו את הכסף שהיה ברשותו, בשלב בו ברי כי אין השימוש בסכין מיועד עוד לגרום למתלונן למסור ליד העורר את שבידיו. לאלה יש להוסיף את הנכונות הנמוכה שהפגין העורר עד לאחרונה להשתלב במסגרות טיפוליות שונות.

כידוע, הכלל הינו כי טיפול גמילה ניתן בסופו של ההליך הפלילי או במהלך ריצוי העונש (בש"פ 831/01 תורג'מן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 27.2.01) ; בש"פ 528/04 איבגני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 25.1.04)). יחד עם זאת, גם לכלל זה ייתכנו חריגים, הגם שיהיו אלה יוצאי דופן וחריגים (ראו בהקשר זה: בש"פ 10029/03 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 14.12.03)).

לא נעלמה ממני טענת הסנגור לפיה יש לאבחן את מקרהו של העורר בהיותו קטין וגמילה "במלכישוע", אם תצלח, עשויה להעלותו על דרך המלך. טיעון זה שבה את ליבי. אלא, שבשוקלי את מכלול השיקולים והגם שמדובר בנער צעיר כאמור ודומה כי מדובר בשלב קריטי לניסיון להוציאו ממעגלי הפשע בהם הוא חג זה שנים מספר, קשה להתעלם מחוסר הנכונות העקבי שהביע להיכנס להליך טיפולי ומחוסר שיתוף הפעולה מצדו כאשר שולב בהליכים טיפוליים שונים, באופן המעורר ספק של ממש באשר למידת נכונותו ובשלותו לשתף פעולה באופן אמיתי עם המסגרת הטיפולית על דרישותיה. עוד אוסיף, כי לא הובהר עד תום נושא השימוש של העורר בסמים. כך, הובהר כי נפתחו נגדו תיקים בגין עבירות סמים וכי בבדיקות שנערכו לו נמצא כי הוא עושה שימוש בסמים, אולם לא הובהר האם מדובר בשימוש המצריך טיפול גמילה. כל אלה, על רקע ההתנהגות האלימה, תוך שמוש בסכין, הוליכו אותי לידי החלטה כי על אף שמדובר בקטין אין זה ממין המקרים המצדיקים שליחתו לטיפול גמילה כחלופת מעצר ומסוכנותו היא כזו המחייבת את מעצרו עד תום ההליכים נגדו.

בהתייחס לטענות העורר כי ההכרעה בעניינו הושפעה מהזעזוע הציבורי מריבוי מקרי האלימות בישראל בשבועות האחרונים אוסיף, כי כידוע, כי על בית המשפט לבחון עניינו של כל עורר בשים לב לנסיבותיו האישיות ולנתוני המקרה. יחד עם זאת, לא ניתן לכחד כי גל אלימות מעין זה השוטף את הארץ בשבועות האחרונים מחייב תגובה מתאימה של מערכת המשפט ומחדד שבעתיים את החובה ליתן את ההגנה הראויה לציבור. מעשה כגון זה שמיוחס לעורר יכול היה להסתיים בתוצאות קשות בהרבה ויד המקרה היא שגרמה לכך שעניינו לא הצטרף אל אותם מקרים להם אנו עדים במיוחד בעת האחרונה, מקרים של אלימות חסרת רסן וחסרת פשר שתוצאותיהם הרות אסון. אכן, המסר שצריך לצאת מלפני בית המשפט הינו כי מי שמעורב באירועים אלימים שכאלה, לא כל שכן כאשר מדובר ב"אלימות לשם אלימות" גרידא, תוך שימוש בכלי משחית, באירועים שסתמיותם זועקת, מסוכנותו היא כזו שמצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים נגדו.

עוד אוסיף, בהתייחס לטענת הסנגור באשר ל"סטייתו" של בית המשפט מהמלצת שירות המבחן כי אין בטענה זו ממש. כידוע, שירות המבחן הוא אכן הגורם המקצועי לבחון היתכנותה של חלופת מעצר ולבוא בהמלצה בפני בית המשפט. יחד עם זאת, ההחלטה הסופית בעניין נתונה בידיו של בית המשפט אשר מביא את המלצת שירות המבחן בין מכלול שיקוליו.

סיכומו של דבר, הערר נדחה.