בש"פ 3192/07 נאיף חטיב נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ב' ארבל) מיום 14.3.2007 בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

נגד העורר, צעיר כבן 19, הוגש כתב אישום המייחס לו ולשותף נוסף עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, שוד, כניסה והתפרצות בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה, נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף (בשתי העבירות האחרונות נאשם העורר לבדו). על פי עובדות כתב האישום, בליל 25.1.2007 נסעו העורר ושותפו (להלן: השניים ) ברכב יחד עם עוד שלושה קטינים לכיוון תחנת דלק הממוקמת באזור הכפר מג'אר מתוך כוונה לבצע שוד. כשהגיעו השניים לתחנה תדלקו את הרכב ובחנו את המקום. אותה עת שהו בתחנה המתדלק (להלן: המתלונן ) ובן דודו. כחצי שעה לאחר מכן שבו השניים ברכב לתחנת הדלק וביקשו מהמתלונן מצית סיגריות. בינתיים בחנו השניים את המקום וגילו כי המתלונן נמצא לבדו בתחנה. השניים חנו את הרכב בקרבת מקום, השאירו בתוכו את הקטינים והלכו ברגל לכיוון התחנה כשהם עוטים על ראשיהם ועל פניהם כובעי גרב, לובשים כפפות ומצוידים במיכל גז מדמיע ובאקדח צעצוע הנחזה כאמיתי. משהבחין המתלונן בשניים מגיעים לתחנה ניסה לסגור את דלת החדר הפנימי בו שהה, אולם השניים התפרצו בכוח לחדר, התנפלו על המתלונן ולקחו ממנו את הכסף שנשא על גופו (כ-400 ₪). בד בבד איימו השניים על המתלונן כי אם לא ימסור לידיהם את הכסף שברשותו הם יהרגו אותו ולשם המחשה כיוונו את האקדח לעבר המתלונן. על אף העובדה שהשניים נטלו את הכסף שהיה ברשותו של המתלונן, אשר לא התנגד בכוח למעשיהם, ניסו השניים לנתק את קו הטלפון שבחדר, התיזו לעבר עיניו של המתלונן גז מדמיע שטשטש את ראייתו וצרב את עיניו והיכו אותו מכות נמרצות על ראשו וגופו באמצעות ידיהם ובאמצעות האקדח ותנור חימום שהיה בחדר. כתוצאה מכך נזקק המתלונן לטיפול רפואי. לאחר מכן נמלטו השניים לרכב והורו לקטינים כי אם ייעצרו לחקירה עליהם למסור גרסה כוזבת לפיה אין לנאשמים קשר לשוד וכי הגיעו לתחנת הדלק אך ורק כדי לתדלק וכדי לשוחח עם המתלונן ובן דודו. העורר אף נאשם בכך שבאותו לילה נהג ברכב ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה לבית המשפט המחוזי בנצרת בבקשה לעצור את השניים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בהחלטתו מיום 14.3.2007 קבע בית משפט קמא כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. מסקנתו זו התבססה, בין היתר, על צילומי מצלמת האבטחה אשר תיעדה את רכבם של השניים מגיע פעמיים למקום, וזמן קצר לאחר מכן קלטה את השניים שבים רגלית למקום לבושים בבגדים זהים, עוטים כובע גרב על פניהם ומבצעים את המעשים שפורטו לעיל; על הודאתו של העורר במהלך חקירתו בביצוע המעשים המיוחסים לו (הודאה ממנה חזר בו בשלב מאוחר של החקירה); על ידיעתו של העורר פרטים מוכמנים; על עדותו של אחד הקטינים; ועל זיהוי חלקי של העורר על ידי המתלונן. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי נסיבות המקרה מצביעות על קיומה של עילת מעצר כפולה. השימוש באלימות האכזרית כלפי המתלונן, כך ציין בית המשפט בהחלטתו, מלמד על המסוכנות הנשקפת מהעורר לציבור, וניסיונותיהם של השניים לשבש את הליך החקירה על-ידי הנחיית הקטינים למסור מידע שגוי מלמדים על חשש לשיבוש הליכי משפט. תסקיר המעצר שנערך בעניינו של העורר העלה כי מדובר באשיות לא מגובשת עם קווים ילדותיים, אשר גדל בסביבה מתירנית וניהל אורח חיים לא מובנה ובחלקו אף חסר גבולות. עם זאת, נוכח העובדה שזהו מעצרו הראשון ונוכח הטראומה שחווה בעקבות מות אביו לפני כשנה וחצי המליץ שירות המבחן על שחרורו לחלופת מעצר אותה מצא הולמת בנסיבות העניין, בבית חברת משפחתו של העורר בכפר כאוכב. אולם לאחר עריכת התסקיר חזרה בה הערבה המוצעת מנכונותה לפקח על העורר. בהתייחסו לתסקירי המעצר בעניין העורר ושותפו קבע בית המשפט קמא כי "אין בתסקירים כל הצעות קונקרטיות לגבי נקיטת אמצעי טיפול הולמים, אשר יהא בהם כדי להבטיחנו מפני מסוכנותם של השניים" ועל כן, הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

3.

מכאן הערר שבפניי בו טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין מקום לחלופת מעצר בעניינו של העורר וזאת בניגוד להמלצת שירות המבחן אשר התייחסה לחלופת מעצר הולמת בעניינו. לטענת העורר, מן הראוי היה לשקול את הדבר תוך התחשבות בגילו הצעיר, בעברו הפלילי הנקי ובנסיבותיו האשיות. העורר מוסיף וטוען כי שגה בית משפט קמא משלא נתן בהחלטתו על המעצר משקל של ממש לעובדה שנגד שלושת הקטינים כלל לא הוגש כתב אישום, וזאת למרות מעורבותם הלכאורית בעבירות המיוחסות לעורר. עוד טוען העורר כי שגה בית משפט קמא משלא נתן משקל הולם בהחלטתו לבעיות העולות מחומר הראיות ולכך שעוצמתן של הראיות לכאורה אינה מצדיקה הארכת מעצר עד תום ההליכים. מטעמים אלה מבקש העורר להורות על שחרורו לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית תחת פיקוח מלא ובתנאים נוספים, ככל שימצא בית המשפט לנכון, לרבות איזוק אלקטרוני.

המשיבה מתנגדת לחלופת מעצר. לטענתה, נסיבותיו החמורות של האירוע בו מואשם העורר, אופיים האלים של המעשים המיוחסים לו והמסוכנות הרבה הנשקפת מן העורר בגינם אינם מאפשרים את שחרורו לכל חלופה שהיא.

4.

דין הערר להידחות. בידי המשיבה ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ובראשן צילומי מצלמת האבטחה. מראיות אלה עולה לכאורה כי העורר ושותפו היכו את המתלונן באכזריות באמצעות תנור ואקדח והתיזו לעבר עיניו גז מדמיע וזאת לאחר שהמתלונן מסר לידיהם את הכסף שהיה ברשותו ללא כל התנגדות. בריונות אלימה זו, שכוונה כלפי מתלונן תמים בלא כל סיבה, פשר או תכלית ואשר רק בנס לא הסתיימה בתוצאות קשות יותר, מקימה חזקת מסוכנות שייקשה מאוד על הנאשם לסותרה. בית משפט זה כבר פסק במקרים דומים בעבר כי על דרך הכלל מקרי אלימות כגון דא מצדיקים מעצר עד תום ההליכים:

"...המסר שצריך לצאת מלפני בית המשפט הינו כי מי שמעורב במקדים אלימים שכאלה, לא כל שכן כאשר מדובר ב"אלימות לשם אלימות" גרידא, תוך שימוש בכלי משחית, באירועים שסתמיותם זועקת, מסוכנותו היא כזו שמצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים נגדו" (בש"פ 5351/05 פלוני נ' מדינת ישראל , תק על 2005(2) 3009, פסקה 7 (2005)).

הוראתם לכאורה של העורר ושותפו לקטינים למסור גרסה כוזבת לפיה אין הם

קשורים לשוד, מקימה אף היא עילת מעצר בשל החשש לשיבוש הליכי משפט מצידם.

עם זאת, העורר הינו אדם צעיר ללא הרשעות קודמות (בעברו גזר דין ללא הרשעה בבית משפט לנוער בעכו (ת"פ 9381/05)) ובנסיבות אלה ייתכן שאילו נמצאה חלופת מעצר מתאימה, ניתן היה לשקול את הדבר. דא עקא כפי שצוין, החלופה עליה המליץ שירות המבחן אינה רלוונטית עוד, ובנסיבות אלה צדק בית משפט קמא בקובעו כי אין מקום להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. היה ותוצע חלופה הולמת בעתיד, אין מקום לשלול מראש את האפשרות כי יהא בה כדי להשיג את תכלית המעצר ובמקרה כזה יצטרך בית משפט קמא לשוב ולבחון אפשרות לחלופה

כאמור ואולי אף להורות על תסקיר מעצר נוסף לעניין זה אם ימצא זאת לנכון.