בש"פ 9148/09 מדינת ישראל נ. שפיק רכאב

בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה במ"ת 10599-07-09 מיום 11.11.09 (כב' השופט ר' שפירא), לפיה בוטלה הרחקתם של המשיבים מבתיהם בעוספיא ובדליית אל כרמל.

כנגד המשיבים הוגש, ביום 15.7.09, לבית-המשפט המחוזי בחיפה, כתב אישום, המייחס לשלושתם ריבוי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ולמשיב 2 גם עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 ו- 382(א) לחוק העונשין והכל כמפורט בכתב האישום.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. בבקשה נטען, כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים, כי מעשיהם מקימים יסוד סביר לחשש, כי שחרורם יסכן את בטחון המתלוננים וכי קמה כנגדם עילת מעצר לאור העובדה, כי מעשיהם בוצעו באלימות חמורה תוך שימוש בנשק קר.

ביום 11.8.09 קבע בית-המשפט המחוזי (כב' השופט ר' שפירא), כי בתיק החקירה קיימות ראיות לכאורה, המבססות סיכוי להוכחת עובדות כתב האישום. עוד נקבע, כי מעשים אלימים הכוללים שימוש בסכין, במוט ברזל וכיוצא בזה מקימים עילת מעצר שעניינה מסוכנות. עם זאת, ציין בית-המשפט, כי מדובר בסכסוך נקודתי בין שתי משפחות ביישוב עוספיא וכי אין כל טענה, כי מי מהמשיבים עלול לסכן מעצם שחרורו אדם אחר שאינו נמנה על משפחת אבו סעדה מעוספיא. כן הוסיף וקבע בית-המשפט, כי "השתלשלות העובדות המתוארת בכתב האישום מצביעה גם על אפשרות שלפחות חלק ממעשי המשיבים היו במסגרת הגנה עצמית של מי שהותקף בביתו" וכי "המשיבים הם אנשים נורמטיביים ללא עבר פלילי" ו"לא ניתן לומר שיש אינדיקציה להיותם אנשים מסוכנים". משכך, החליט בית-המשפט המחוזי להורות על שחרורם ממעצר "לחלופה שתבטיח ריחוק מספיק מעוספיא וממשפחת אבו סעדה". לפיכך, הורה, כי כל אחד מהמשיבים ישוחרר לאחר שתוצג חלופת מעצר ולאחר שיוצעו בכל חלופה שני מפקחים ראויים. כן ציין בית-המשפט, כי ישקול להורות על הגשת תסקירים לאחר השחרור, כדי לבחון אם ההרחקה וסדרי הפיקוח נחוצים.

ביום 12.8.09 הורה בית-המשפט המחוזי על שחרור המשיבים ממעצרם לכתובות המפקחים, תוך שהוא מציין, כי המשיבים "אינם במעצר בית" ובתנאים הבאים:

·

על המשיבים לשהות בכתובות המפקחים באילת ובמג'ד אל שמס בין השעות 24:00 עד 6:00.

·

המשיבים רשאים לצאת את הבית לעיסוקיהם בשעות היום, ובתנאי שלא יצאו את היישוב בו הם שוהים.

·

המשיבים יתחייבו שלא ליצור כל קשר עם מי מעדי התביעה שאינם שוטרים, ובכל מקרה, שלא להיכנס לתחומי עוספיא.

·

המשיבים יחתמו על התחייבות עצמית בגובה 50,000 ש"ח ויפקידו 2,000 ש"ח במזומן.

·

המשיבים יתחייבו להתייצב בתחנת המשטרה המקומית בימים א', ג', ה'. אם ייצא מי מן המשיבים לעבודה, תימסר לפרקליטות הועדה על מקום העבודה.

·

המפקחים שנקבעו יהיו ערבים כל אחד מהם ערבות אישית בסכום של 20,000 ש"ח.

כמו-כן, הורה בית-המשפט המחוזי לשירות המבחן להגיש תסקיר אשר יתייחס לעצם הצורך בהמשך חלופת מעצר והמגבלות שהוטלו על המשיבים, יאמוד את מסוכנותם ויחווה דעה באשר לצורך בהמשך הרחקתם מעוספיא.

במהלך חודש אוקטובר 2009 התקבלו תסקירי שירות המבחן באשר לשלושת המשיבים. בתסקיריו ציין שירות המבחן, כי טרם נערכה סולחה בין משפחת המתלוננים ובין משפחת רכאב. לכן, על אף הרושם החיובי בעיקרו שהותירו שלושת המשיבים על שירות המבחן, לא המליץ שירות המבחן על שינוי בתנאי השחרור שלהם. לגבי המשיב 3 הוגש גם תסקיר מעצר משלים, באשר לחלופה מוצעת בעיר חיפה. שירות המבחן מצא חלופה זו מתאימה, אך לאור הקרבה לעוספיא, המליץ על הוספת איזוק אלקטרוני.

ביום 11.11.09 ערך בית-המשפט המחוזי דיון נוסף במעצרם של המשיבים. באי-כוח המשיבים ביקשו, כי יתאפשר למשיבים לחזור לבתיהם שבעוספיא ודליית אל כרמל.

בית-המשפט המחוזי (כב' השופט ר' שפירא) החליט, ביום 11.11.09, כי אין מקום להמשיך ולהרחיק את המשיבים מבתיהם שבעוספיא ודליית אל כרמל והתיר להם לחזור לבתיהם, שלא בתנאי מעצר בית, תוך שהוא אוסר עליהם ליצור קשר עם המתלוננים או להגיע אל ביתם של המתלוננים. בהחלטתו עמד בית-המשפט על האמור בתסקירי שירות המבחן מהם עולה, כי המשיבים עצמם אינם אנשים מסוכנים וכי לא ניתן לומר על-פי האמור בתסקירים שהם צפויים לגרום לחידוש הסכסוך, אשר גם נראה מחומר הראיות שלא הם החלו בו.

מכאן הערר שבפני.

לטענת בא-כוח העוררת, טעה בית-המשפט המחוזי עת התיר למשיבים לחזור לבתיהם שבעוספיא ודלית אל כרמל, שם מתגוררת גם משפחת המתלוננים, משפחת אבו סעדה. לטענתו, המעשים המיוחסים למשיבים בכתב האישום מעידים על מסוכנותם. המשיב 1 היכה שניים מהמתלוננים בראשם, באמצעות אגרופן ומוט ברזל. המשיב 2 דקר את אחד המתלוננים בגבו ומתלונן אחר דקר עמוקות בבטנו. המשיב 3 ניסה לדקור את אחד המתלוננים, אשר הצליח להגן על עצמו ואילו את המתלונן 5 דקר בבטנו ובכתף ימין.

לטענת בא-כוח העוררת, חסד עשה בית-המשפט המחוזי עם המשיבים, עת הורה ביום 12.8.09 על שחרורם במגבלות מצומצמות בלבד, למרות העבירות החמורות המיוחסות להם המעידות על מסוכנותם.

לטענת בא-כוח העוררת, טעה בית-המשפט המחוזי עת התיר למשיבים לחזור לבתיהם בעוספיא ודליית אל כרמל, מקום מגוריהם של המתלוננים. במעשיהם, הוכיחו המשיבים את נכונותם לפעול באלימות חמורה ביותר כלפי משפחת המתלוננים, במסגרת סכסוך שטרם בא על פתרונו.

עוד מוסיף ומציין בא-כוח העוררת, כי שירות המבחן, בכל תסקיריו, לא המליץ על החזרת המשיבים לבתיהם, בטרם נערכה סולחה בין המשפחות.

לבסוף טוען בא-כוח העוררת, כי לאור חומרת המעשים המיוחסים למשיבים, הרי שתנאי השחרור שנקבעו בהחלטה מיום 12.8.09 פוגעים באופן הפחות ביותר האפשרי בחירותם של המשיבים בנסיבות העניין. איזון האינטרסים הראוי מצביע על הצורך בהרחקת המשיבים מבתיהם, במיוחד טרם בא הסכסוך בין המשפחות על פתרונו וטרם העידו עדי התביעה.

מנגד, תומכים באי-כוח המשיבים בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקשים לדחות את הערר.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בהחלטת בית-המשפט המחוזי ולאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להידחות.

במקרה שלפני, לאור העובדה, כי מדובר באירוע נקודתי, כאשר המתלוננים – על-פי קביעת בית-המשפט המחוזי - היו אלו שיזמו את האירוע האלים; ולאור העובדה, כי המשיבים ללא עבר פלילי, למעט המשיב 1 שבעברו אירוע שאינו משמעותי; ולאור העובדה, כי מתסקירי שירות המבחן עולה, כי שלושת המשיבים אינם אנשים המנהלים אורח חיים עברייני – מאמץ אני את קביעת בית-המשפט המחוזי, לפיה אין מקום להמשיך ולהרחיק אותם מבתיהם שבעוספיא ובדליית אל כרמל.

כידוע, אין בית-משפט זה מחויב לקבל את המלצת שירות המבחן (ראו בש"פ 7842/07 יצחק אדגו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.9.07). בענייננו, ער אני לכך, ששירות המבחן הצביע על חשש לחידוש הסכסוך בין המשפחות היריבות על רקע העובדה, כי לא גובש הסכם סולחה ביניהם. עם זאת, מהתסקירים לא עולה, כי המשיבים צפויים לגרום לחידוש הסכסוך עם המתלוננים.

על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר.