בש"פ 10160/08 מדינת ישראל נ. עבדאל עזיז אלהרוש

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 27.11.2008 במ"ת 3890-10-08 (כבוד השופט א' יעקב) במסגרתה שוחררו המשיבים למעצר בית מלא תחת פיקוח ותחת איזוק אלקטרוני וכנגד הפקדה עצמית בסך של 30,000 ש"ח; התחייבות עצמית בסך של 100,000 ש"ח ושלוש ערבויות צד ג' בסך של 150,000 ש"ח כל אחת.

העובדות

1.

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום מתוקן המייחס להם תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין ); איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין; קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; חטיפה, עבירה לפי סעיף 373 בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין; נשיאת נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין וחבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) ו-(2) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.

2.

לפי כתב האישום המתוקן, המשיבים (הנאשמים 5 ו-6 לכתב האישום המקורי) הינם אחים, אשר בין בני משפחתם לבין בני משפחת סוואלמה (להלן - המתלוננים ) קיים סכסוך על רקע עבודה משותפת. רניה סוואלמה (להלן - רניה ) הינה ביתו של המשיב 1 ואשתו של אחמד סוואלמה (להלן - אחמד ).

לפי האישום הראשון , עובר ליום 19.9.2008 ביקשה רניה לצאת להכנות לחתונה של אחיה זיאד. על רקע הסכסוך בין המשפחות, סירב אחמד לאשר את יציאתה לחתונה ובין השניים התעורר ויכוח. בהמשך לכך, הגיעו המשיב 1, זיאד והנאשם 4 בכתב האישום לבית המתלוננים במטרה לקחת את רניה. בהגיעם לבית המתלוננים, הורה המשיב 1 לרניה להכנס לרכבו. משסרבה רניה לעשות כן, החל המשיב 1 למשוך בשערותיה והכניסה בכוח לרכבו, בעוד בתה, ווסן, תינוקת כבת שנה (להלן - התינוקת ) נותרת מאחור. בהמשך למעשיו, החל המשיב 1 לצעוק על המתלוננים ואיים על אדם בשם עבדאללה אסמאעיל (להלן - עבדאללה ) אשר הגיע למקום.

לפי ה אישום השני , עובר ליום 20.9.2008 קשרו המשיבים קשר עם ארבעה נאשמים נוספים בכתב האישום (להלן - הנאשמים ) במטרה לחבול חבלה חמורה במי מבני משפחת סוואלמה ולחטוף את התינוקת. ביום 20.9.2008 בשעה 20:00 או בסמוך לכך, במסגרת הקשר ועל מנת לקדמו, הגיעו המשיבים, הנאשמים, רניה ואנשים נוספים (להלן - בני החבורה ) לבית המתלוננים במספר מכוניות כאשר הם מצויידים באקדחים ובמקלות. בני החבורה, ביניהם המשיבים, יצאו מן המכוניות והחלו לצעוק כי הם רוצים את התינוקת. רניה ואדם בשם ח'אלד קריניאת נכנסו לבית המלוננים, לקחו את התינוקת והכניסו אותה לאחת המכוניות, כאשר ח'אלד מאבטח את המכונית בעודו אוחז בסכין.

בסמוך לאחר הגעתם לבית המתלוננים, ובעקבות דרישת בני החבורה כי עבדאללה יגיע למקום, התקשר יאסר סוואלמה לעבדאללה וביקש כי יגיע. כאשר הגיע עבדאללה למקום, התקרב אליו הנאשם 2 בכתב האישום (להלן - הישאם ), הוציא את אקדחו ובמרחק של מטרים ספורים ירה ברגלו. עבאללה נפל ארצה והחל לדמם. בעוד עבדאללה שוכב על הרצפה, ניגש אליו אחד מבני החבורה, הוציא אקדח וממרחק של מטרים ספורים ירה בו בחזה במטרה לגרום למותו. מיד לאחר מכן, התקרב הישאם לעבדאללה וכיוון את אקדחו לעבר ראשו במטרה לגרום למותו. ניהאל סוואלמה חשה לעבר הישאם במטרה להסיט את האקדח ותוך כדי כך נפלט כדור מן האקדח. בתגובה הכה הישאם בידה של ניהאל ובעט בבטנה. בסמוך לכך, החלו חלק מבני החבורה לירות באוויר ולהכות את המתלוננים.

כתוצאה ממעשי המשיבים ושאר הנאשמים, נגרמו לעבדאללה פצע ירי בחזה ימין אשר גרם לקרע עליון-לטרלי של הטחול ואשר הביא לכריתתו; חור ליטרלי אחורי בסרעפת ופצע ירי בקרסול שמאל.

הליכים קודמים

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה העוררת בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים בעניינם. ביום 6.11.2008 קבע בית המשפט קמא כי לנוכח עדויותיהם של המתלוננים, אשר נקבו בשמות המשיבים, קיימות ראיות לכאורה אשר קושרות אותם לאירוע נשוא כתב האישום ומשכך, קמה כנגדם עילת מעצר על פי החזקות הקיימות בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים ). יצויין כי בית המשפט קמא שקל לחובת המשיבים, בנוסף, את העובדה כי הורשעו בעבר בעבירות שונות.

בית המשפט קמא בחן ביום 6.11.2008 את האפשרות לשחרר את המשיבים לחלופות מעצר, אולם לא השתכנע כי יש בכוחן של החלופות שהוצעו לאיין את המסוכנות העולה מהמשיבים ועל כן הורה לעוצרם עד לסיום ההליכים נגדם.

4.

ביום 16.11.2008 בחן בית המשפט קמא חלופת מעצר למשיב 2, במסגרת בקשה לעיון חוזר שהגיש, אולם גם בקשה זו נדחתה על ידו בנימוק עיקרי כי המשיב 2 הפר את תנאי מעצר הבית שנקבעו לו בתיק פלילי אחר ועל כן הוא אינו ראוי לאמונו של בית המשפט.

ביום 27.11.2008 נדרש בית המשפט קמא פעם נוספת לבחינת חלופות מעצר למשיבים. באשר למשיב 1, קבע בית המשפט קמא כי לנוכח גילו המבוגר; לנוכח העובדה כי הינו חולה במחלת הסכרת; לנוכח עברו הפלילי הלא מכביד, אשר מסתכם בארבע הרשעות בבתי משפט צבאיים ולנוכח עברו של המפקח המוצע כאיש משטרה, יש מקום לשחררו לחלופת מעצר תחת המגבלות שפורטו לעיל.

באשר למשיב 2, קבע בית המשפט קמא כי אמנם הוא הפר בעבר את תנאי מעצרו, אולם לאור התרשמותו החיובית מהמפקח המוצע, אשר אף הוא שימש בעבר כאיש משטרה, הורה בית המשפט קמא לשחררו במגבלות שפורטו לעיל.

מכאן הערר שבפניי.

טענות העוררת

5.

לטענת העוררת - על ידי באת כוחה, עו"ד ל' בלומנפלד - קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים. לטענתה, המשיב 1 היה ה"רוח החיה" באירועים נשוא כתב האישום ובהודעתו במשטרה הוא קשר את עצמו למעשים שתוארו בכתב האישום, כאשר לגרסתו הוא הגיע בגפו לבית המתלוננים על מנת לקחת את התינוקת. לטענת העוררת, הודעה זו נסתרה על ידי הודעות המתלוננים המעידים כי היה במקום עם שאר הנאשמים בפרשה ועל ידי רניה אשר מסרה בהודעתה למשטרה כי הצטרפה אליו על מנת להחזיר אליה את בתה התינוקת. עוד טוענת המבקשת כי המשיב 2 הכחיש בהודעתו במשטרה כי היה נוכח במקום האירוע בעת האירועים, אולם הודעתו זו נסתרה על ידי המתלוננים ועל ידי איכון מיקומו של מכשיר הטלפון הסלולרי שלו במועד האירוע.

6.

העוררת מוסיפה וטוענת כי אין מקום במקרה שלפניי לשקול את שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר הואיל ומסוכנותם גבוהה ביותר והיא איננה ניתנת לנטרול על ידי חלופה כאמור. לטענתה, המשיב 1 הינו אדם מסוכן אשר הורשע בעבר בארבע הרשעות בבתי משפט צבאיים בישראל, כאשר הרשעה אחת משנת 1978 הייתה בגין עבירה של רצח לפי החוק הירדני, והמשיב 2 אינו ראוי לאמונו של בית המשפט לנוכח היותו אסיר ברישיון במהלך האירועים נשוא כתב האישום, לנוכח הרשעותיו בעבר במספר עבירות אלימות ולנוכח הרשעתו בעבירה של הפרת הוראה חוקית בגין הפרת תנאי מעצר בית.

7.

בנוסף, טוענת העוררת כי היה על בית המשפט קמא להורות על הגשת תסקיר מעצר בעניינם של המשיבים בטרם הורה לשחררם וזאת על מנת לבחון את מסוכנותם ואת טיב החלופות שהציעו. לטענתה, דרישתה להגשת תסקיר מעצר מקבלת משנה תוקף לנוכח העובדה כי המעשים בוצעו לכאורה על רקע סכסוך משפחתי.

8.

לבסוף, טוענת העוררת כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי הפיקוח שבחלופות המוצעות הינו פיקוח ראוי. לטענתה, הפיקוח הקבוע במרבית שעות היום הינו של מפקח יחיד, פיקוח אשר מטבעו הינו בעייתי. בנוסף, טוענת העוררת כי בית המשפט קמא התיר לנשותיהן של המשיבים לפקח עליהם בין השעות 16:00-18:00 במהלך היום, פיקוח, אשר לטענתה, אינו פיקוח של ממש.

לנוכח כל האמור לעיל, מבקשת העוררת להחזיר את המשיבים למעצר עד לתום ההליכים נגדם.

טענות המשיבים

9.

לטענת המשיבים - באמצעות באי כוחם, עו"ד ש' מנצור, י' זילברברג וח' שוורצברג - לעוררת היה זמן רב לבחון את עוצמת חומר הראיות לכאורה הקיימות בתיק הואיל וקביעת בית המשפט קמא בעניין זה ניתנה בהחלטתו מיום 6.11.2008 ולא בהחלטתו מיום 27.11.2008, נשוא הערר. לטענתם, בית המשפט קמא ערך דיון מקיף ויסודי לעניין הראיות לכאורה, כאשר לבסוף קבע כי אכן ראיות כאמור קיימות, אף אם מדובר בראיות אשר עצמתן פחותה לנוכח קיומן של סתירות לכאורה בין גרסאות המתלוננים שנמסרו ביום האירוע לבין גרסאותיהם שנמסרו מספר ימים לאחר מכן.

10.

המשיב 1 מוסיף וטוען כי אין בנמצא כל ראיה כי הוא ביצע ירי במהלך האירוע וכן טוען המשיב 1 כי לא היה מקום להאשימו בעבירת החטיפה. לטענתו, כסב התינוקת, הוא הגיע עם בתו, רניה, לקחת את התינוקת על מנת להניקה. לטענתו, פעולות אלה הינן פעולות טבעיות לנוכח הקשר הקיים בין אם לבתה ומכל מקום העוררת מעולם לא העלתה כל טענה כי עומד נגדו או נגד בתו צו שיפוטי האוסר עליהם להחזיק בתינוקת ואף רניה לא הגישה נגדו כל תלונה במשטרה.

11.

המשיב 2 מוסיף וטוען כי האישום השני בכתב האישום המתייחס גם אליו, מנוסח באופן ערטילאי אשר לא ניתן להבין ממנו במה הוא מואשם. לטענתו, הוא מעולם לא החזיק או כיוון אקדח לעבר מי מהמתלוננים, אלא לכל היותר הצטרף לכאורה לבני החבורה. כמו כן, טוען המשיב 2 כי איכון מכשירו הסלולרי לא איתר אותו במקום האירוע, אלא הצביע על כך שלא שהה בעת האירוע בביתו וזאת בניגוד לגרסה שמסר למשטרה. לטענתו, כפי שמסר למשטרה בהודעתו מיום 6.10.2008, במכשירו הסלולרי

משתמשים בנוסף אליו גם אשתו וילדיו ואין להסיק מן העובדה כי המכשיר אוכן מחוץ לביתו על כך שלא היה בביתו במועד האירוע.

12.

המשיבים ממשיכים וטוענים כי בית המשפט קמא ערך ביום 6.11.2008 בדיקה יסודית של מספר מפקחים אפשריים, כאשר בסופו של יום הוא פסל את כולם. לטענתם, בדיון שנערך ביום 27.11.2008 בחן בשנית בית המשפט קמא באופן יסודי מפקחים חדשים שאותם הציעו, כאשר לבסוף נעתר לשחררם רק לאחר שהשתכנע כי יש ביכולתם של אלו להציב למשיבים גבולות ולאחר שהשתכנע כי לא יהססו להודיע למשטרה במידה ויפרו תנאי מעצרם. יחד עם זאת, טוענים המשיבים כי בית המשפט קמא לא הסתפק במפקחים אלה ודרש כי אשתו של כל אחד מהם תשמש כמפקח נוסף. לטענת המשיבים, בית המשפט קמא בחן את יכולתן של נשותיהם לפקח עליהם ולאחר ששוכנע כי יש בידן לעשות כן, אישר גם אותן כמפקחות לפרק זמן קצוב בין השעות 16:00-18:00 מדי יום.

דיון והכרעה

13.

לאחר שעיינתי בכתב הערר ובהחלטותיו של בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערר בחלקו ולהשיב את התיק לבית המשפט קמא על מנת שיוסיף מפקח נוסף לכל אחד מן המשיבים.

14.

לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא לעניין קיומן של ראיות לכאורה. סבור אני כי ראיות כאמור קיימות ומכל מקום המשיבים לא הגישו ערר כנגד החלטת בית המשפט קמא להשאירם במעצר מיום 6.11.2008. הודעות המתלוננים וגרסת המשיב 1 קושרות אותו למקום האירוע ולכך כי ביצע את המעשים המיוחסים לו ובהתאם, קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב 2 לנוכח הודעות המתלוננים ולנוכח קיומן, לכאורה, של ראיות אובייקטיביות אשר מפריכות את גרסתו באשר למיקומו בעת מועד האירוע.

15.

העבירות בהם הואשמו המשיבים מקימות נגדם את חזקת המסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים ולפיכך יש לעוצרם עד לתום ההליכים, אולם סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים מורה במפורש לבית המשפט לבחון את האפשרות לשחרר נאשמים לחלופת מעצר אשר מחד גיסא תשיג את תכלית המעצר ומאידך גיסא תפחית ככל שניתן את הפגיעה בחירותו של מי שטרם הורשע בדין.

16.

לאחר ששמעתי את טענות המשיבים לעניין חלופת המעצר, ולאחר שעיינתי בפרוטוקולים של בית המשפט קמא, לא שוכנעתי כי נפל פגם כלשהו בבחינת חלופות המעצר בהתאם לסעיף 21(ב)(1) הנ"ל. בית המשפט קמא ערך בחינה מדוקדקת של המפקחים השונים שהוצעו על ידי המשיבים ורק לאחר שנחה דעתו כי יש בכוחם של המפקחים שהוצעו בדיון מיום 27.11.2008 להציב למשיבים גבולות, נעתר לבקשתם להשתחרר למעצר בית מלא, בביתם של המפקחים, תחת המגבלות שפורטו לעיל. העוררת לא טענה בדיון שנערך בפניי כי המפקחים הספציפיים שהוצעו על ידי המשיבים ואושרו על ידי בית המשפט קמא אינם מפקחים ראויים וכן לא טענה שאין בכוחם לבצע את המוטל עליהם, אלא שמה את הדגש על הבעייתיות הקיימת באשר לדרישה כי ישהו במחיצת המשיבים במהלך כל שעות היום. משכך, לא מצאתי כי נפל פגם בקביעתו העקרונית של בית המשפט קמא לשחרר את המשיבים ממעצר מאחורי סורג ובריח תחת המגבלות שפורטו לעיל.

17.

בנוסף, לא מצאתי כי העדרו של תסקיר שירות המבחן, בנסיבות המקרה שלפניי, מונע באופן עקרוני את שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר וזאת בעיקר לנוכח התרשמותו של בית המשפט קמא באשר למפקחים המוצעים ובהתחשב בבחינה היסודית שערך לכל אחד מן המועמדים שהוצעו על ידי המשיבים לתפקיד מפקחים. אכן, בתי המשפט מורים כדבר שבשגרה על הגשת תסקיר כאמור בטרם יחליטו באם לשחרר נאשמים ממעצר, אולם התסקיר איננו אלא כלי עזר אשר העדרו איננו מונע בהכרח מבית המשפט להכריע בשאלת שחרור נאשמים ממעצר [ראו למשל: בש"פ 2762/05 מזגאונקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.2005); בש"פ 4379/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.5.2008)].

18.

כפי שצויין לעיל, העוררת טענה כי הפיקוח שאושר על ידי בית המשפט קמא הינו בעייתי לנוכח העובדה כי מדובר במפקח יחיד שאמור לשמש בתפקידו לאורך רוב שעות היממה, כאשר בשעות הנותרות אמורים המשיבים להיות בפיקוח נשותיהם, פיקוח אשר מעצם טבעו הינו בעייתי. סבורני כי יש לקבל את טענותיה של העוררת בנקודה זו. לא שוכנעתי כי די בפיקוח של מפקח עיקרי אחד לכל אחד מן המשיבים על מנת לוודא כי מסוכנותם תהיה מנוטרלת באופן מלא עד לסיום ההליכים נגדם. מפקח יחיד שאמור למלא את תפקידו במהלך רוב רובן של שעות היממה יתקשה למלא את תפקידו לאורך זמן ודי בכך כדי להצדיק עיבוי הפיקוח על המשיבים על מנת להבטיח שלא יפרו את תנאי המעצר בהם הם שוהים.

על כן, הנני מורה כי התיק יוחזר לבית המשפט קמא על מנת שיוסיף מפקח נוסף לכל אחד מן המשיבים אשר ישהה עימו בצוותא, לצדו של המפקח המקורי שנבחר, במשך כל שעות היממה בכפוף לאמור להלן. יובהר כי לפחות אחד משני המפקחים העיקריים יישאר עם אשת כל אחד מן המשיבים בין השעות 16:00-18:00 מדי יום, היה והמפקח העיקרי השני יהיה מעוניין לצאת במהלך פרק זמן זה לשם סידור ענייניו האישיים.

19.

יוער עוד כי אינני מתעלם מעברם הפלילי של המשיבים וסבורני כי יש לשקול עובדה זו לחובתם. אולם, בשקלול נסיבות המקרה שלפניי ולנוכח מלאכתו היסודית של בית המשפט קמא כאמור לעיל, לא מצאתי כי יש בכוחה של עובדה זו לשנות את קביעתי לעיל.

20.

לבסוף, יוער כי לא יכולתי להתעלם מהתנהלותה של העוררת לאחר שניתנה החלטתו של בית המשפט קמא ביום 27.11.2008. בדיון שנערך לפניי טענו באי כוחם של המשיבים כי באת כוחה של העוררת, בדיון שנערך בפני בית המשפט קמא, הודיעה להם באופן מפורש כי אין בכוונתה לערור על החלטתו ואכן, בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט קמא מיום 27.11.2008 לא הוגשה, כאשר רק ביום 1.12.2008 הוגש הערר שבפניי. קשה להשתחרר מן הרושם שהתנהלות זו של העוררת אינה מתיישבת לכאורה עם טענותיה בדבר מסוכנותם הגבוהה של המשיבים שאינה ניתנת לניטרול על ידי חלופת מעצר.

21.

לנוכח כל האמור לעיל, הערר מתקבל בחלקו. המשיבים יוותרו במעצר בית מלא תחת המגבלות שהוטלו עליהם בבית המשפט קמא. בית המשפט קמא יוסיף לכל אחד מן המשיבים מפקח נוסף מבין המועמדים ששמותיהם ופרטיהם ימסרו לו על ידי המשיבים לא יאוחר מיום 10.12.2008. במידה ובית המשפט קמא לא יאשר מינויו של מפקח נוסף לכל אחד מן המשיבים כאמור לעיל, בדיון שייערך בפניו לצורך כך, יוחזרו המשיבים למעצר מאחורי סורג ובריח וזאת עד למועד בו יציעו מפקח נוסף לכל אחד מהם אשר יניח את דעתו של בית המשפט קמא. בית המשפט קמא ישקול את סכומה של ערבות צד ג' אותה יידרש כל מפקח נוסף להעמיד.