בש"פ 2863/09 עבדאלעזיז אלהרוש נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז מתאריך 6.11.08 (כב' השופט א' יעקב ) ומתאריך 9.3.09 (כב' השופטת ז' בוסתן ), בגדרן נקבע כי קיימות ראיות לכאורה למעצרם של העוררים עד תום ההליכים, אך ניתן לשחררם לחלופת מעצר בתנאים מגבילים. בערר שבפני מבקשים העוררים לשנות את מקום חלופת המעצר (לבתיהם בטייבה) וכן לבדוק את ההחלטה בדבר קיומן של ראיות לכאורה בעניינם.

2.

נגד העוררים הוגש כתב אישום המייחס להם ולעוד שלושה נאשמים נוספים עבירות של קשירת קשר לפשע, חטיפה, חבלה בכוונה מחמירה ונשיאת נשק. העוררים 1 ו-2 (להלן – עבד אלעזיז

וניהאד , בהתאמה) נאשמים עוד בעבירות תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים. בחלק הכללי לכתב האישום נטען כי בין העוררים – שני אחים (העוררים 3-2, להלן – ניהאד ו נידאל , בהתאמה) ואביהם ( עבד אלעזיז ) – לבין בני משפחת סוואלמה, המתגוררים במזרח קלנסוואה, קיים סכסוך על רקע עבודה משותפת. אחותם של העוררים 3-2 ובתו של העורר 1, רניה, נשואה לבן משפחת סוואלמה. על פי הנטען בכתב האישום, העוררים 1 ו-2 הגיעו לביתה של רניה, אילצו אותה להיכנס לרכבו של העורר 1 (כדי שתוכל להשתתף בהכנות לחתונת אחיה, זיאד, דבר שנאסר עליה על ידי בעלה) וצעקו על בני משפחת סוואלמה שהיו במקום, קיללו אותם ואיימו עליהם. בכתב האישום נטען עוד כי העוררים קשרו קשר לחבול חבלה חמורה במי מבני משפחת סוואלמה וכן לחטוף את בתה התינוקת של רניה, קרובת משפחתם ולשם כך אף הצטיידו באקדחים ובמקלות. על פי כתב האישום, העוררים הגיעו לבית משפחת סוואלמה ביחד עם רניה כשהם מצוידים בכלי נשק במקלות והחלו לצעוק שהם רוצים את התינוקת. העורר 1 פנה לאחת מבנות משפחת סוואלמה ואמר לה שהגיע למקום לשרוף את הבתים וכן נטען כי אמר לה שהוא רוצה "דם עד הברכיים". בינתיים, לקחה רניה את בתה התינוקת והכניסה אותה לאחת המכוניות, כשאדם אחר "מאבטח" את המכונית באמצעות סכין. על פי כתב האישום, נאשם נוסף (שאיננו עורר בפני) ירה ברגלו של אחד מבני משפחת סוואלמה (עבדאללה סוואלמה) ולאחר שנפל ירה בו אחד מהמעורבים גם בחזה במטרה לגרום למותו (כך תוקן כתב האישום כחודש לאחר הגשתו). עוד מתואר בכתב האישום כי הנאשמים, ובהם העוררים, ירו באוויר באקדחים שהיו ברשותם וכן היכו את המתלוננים, בני משפחת סוואלמה.

יוער כי בתאריך 8.3.2009 ביקשה המדינה לתקן את כתב האישום, כך שהוסרו שתי עדות תביעה בנות משפחת סוואלמה והתווסף עד נוסף מטעם המשטרה וכן קורבן הירי ממשפחת סוואלמה, עבדאללה סוואלמה.

3.

בתאריך 6.11.08 קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעוררים וכי קיימת עילת מעצר. בית המשפט הנכבד קמא הוסיף ובחן קיומה של חלופת מעצר והורה כי חלופות המעצר שהוצעו ביחס לעוררים אינן מאיינות את המסוכנות הנשקפת מהם, בנסיבות העניין. בתאריך 27.11.08 דן בית המשפט הנכבד קמא בבקשת עבד אלעזיז לעיון חוזר במעצרו והחליט לבסוף על שחרורו לחלופת מעצר בביתו של מר עאצי עבדאלחפיד בג'לג'וליה, תחת פיקוחו ותחת פיקוחה של אשתו ובאיזוק אלקטרוני. כן הורה בית המשפט הנכבד קמא כי העורר 1 יחתום על התחייבות עצמית בסך 100,000 ש"ח ויופקדו גם שלוש ערבויות צד ג' בסך של 150,000 ש"ח כל אחת וכי עבד אלעזיז יפקיד גם סך של 30,000 ש"ח. יוער כי ערר שהגישה המדינה על שחרורו של עבד אלעזיז לחלופת מעצר התקבל בחלקו על ידי חברי, השופט י' דנציגר (בש"פ 10160/08 מדינת ישראל נ' אלהרוש (לא פורסם, 3.12.2008)) ונקבע כי יתווסף מפקח נוסף על עבד אלעזיז.

4.

בתאריך 1.1.09 החליט בית המשפט הנכבד קמא גם על שחרורו לחלופת מעצר של העורר 2, לבית שבו שוהה גם עבד אלעזיז . נקבע כי תנאי השחרור בעניינו של ניהאד יהיו זהים לתנאי השחרור של אביו, עבד אלעזיז.

בתאריך 15.1.09 החליט בית המשפט הנכבד קמא על שחרורו לחלופת מעצר גם של נידאל, אולם נקבע כי הוא ישוחרר לחלופת מעצר בטייבה, ולא בג'לג'וליה כעוררים האחרים, באיזוק אלקטרוני לאחר שיפקיד סך של 30,000 ש"ח, יחתום על התחייבות עצמית בסך 100,000 ש"ח, ימציא שלוש ערבויות צד ג' בסך 150,000 ש"ח ויהיה תחת פיקוחם של ארבעה מפקחים בכל שעות היממה.

5.

בתאריך 1.3.2009 הגישו העוררים 2-1 בקשה לעיון חוזר במעצרם ולאפשר להם לשהות בחלופת המעצר בתנאי מעצר בית בביתם שבטייבה. זאת, לאחר אירוע ירי על הבניין שבו נמצאים העוררים על רקע סכסוך בין חלק מבעלי הבניין שהם בני משפחה (ואינם משמשים כמפקחים על העוררים). העוררים עדכנו עוד כי משטרת ראש העין פתחה בחקירה בעקבות אירוע הירי הנ"ל. בדיון שנערך בבית המשפט הנכבד קמא ציין ב"כ העוררים כי שינוי עדי התביעה בכתב האישום מהווה גם הוא טעם לעיון חוזר במעצר, שכן על פי טענת המדינה, העדות שנמחקו הן עדות הראיה לאירוע נשוא כתב האישום. עוד טען ב"כ העוררים כי נודע לו כי היו אירועי ירי נוספים בבניין שבו שוהים העוררים 2-1 כחלופת מעצר והדבר גם היה ידוע לפרקליטות, אולם מידע זה לא הועבר לבית המשפט.

6.

בית המשפט הנכבד קמא דחה את הבקשה לעיון חוזר בציינו כי חלופת המעצר בטייבה נבחנה על ידי כב' השופט א' יעקב עוד בתאריך 27.11.08 ונדחתה בשל קרבתה למתלוננים. עוד ציין בית המשפט הנכבד קמא, בצטטו החלטה קודמת שלו, כי דווקא העובדה שנידאל שוהה במעצר בית בטייבה יש בה כדי להוות טעם לדחיית הבקשה, שכן האירוע נשוא כתב האישום היה כזה שסביבו התלכדו כל בני המשפחה ושחרורם של העוררים 2-1 לטייבה עלול להגביר את המסוכנות הנשקפת מהם. בית המשפט הנכבד קמא ציין כי לאור הטענה בדבר הסכנה הנשקפת לחייהם רשאים העוררים 2-1 להציג חלופה שיהיו בה אותן "איכויות" שקיימות בחלופת המעצר בג'לג'וליה ואם תוגש בקשה בהתאם, היא תידון בהקדם האפשרי ותישקל לגופה. בית המשפט ציין לבסוף כי לתפיסתו, ההתפתחויות שהיו בתיק העיקרי אינן אמורות להשפיע על העוררים שכאן. מכאן הערר שבפני.

7.

ב"כ העוררים שב ומעלה את הטענות שהעלה בהודעת הערר שהגיש לבית המשפט הנכבד קמא, אך העלה גם טענה בעלמא כי שינוי כתב האישום מוביל לכך שלא קיימות עוד ראיות לכאורה לביסוס המיוחס לעוררים.

ב"כ המשיבה טענה מנגד, בדיון שנערך בפני, כי טענת העורר בהקשר לאי-קיומן של ראיות לכאורה הינה טענה מעורפלת ביותר והדגישה כי שינוי כתב האישום איננו משליך על העוררים שבכאן. עוד טענה ב"כ המשיבה כי הבקשה לעיון חוזר, נשוא ערר זה שבפני, התמקדה בחלופת המעצר ולפיכך העוררים רשאים להגיש בקשה נפרדת לעיון חוזר שתתמקד בשאלת קיומן של ראיות לכאורה, או לכרסום בהן, בשים לב להתפתחויות בהליך העיקרי, אם קיימות כאלה. לגבי העברת העוררים מג'לג'וליה לטייבה הדגישה ב"כ המדינה כי בית המשפט הנכבד קמא דן מספר פעמים באפשרות של המעבר לטייבה, ושוב ושוב הגיע למסקנה כי לא ניתן לשחרר את העוררים 2-1 לטייבה, מן הטעמים שפורטו בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד. אשר על כן, אין מקום להיענות לערר זה.

8.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך בפני הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות ואלה טעמיי.

(א)

ראשית אציין כי העורר מס' 3 (שחלופת המעצר שלו בטייבה) לא התייצב לדיון, ולכן הערר לגביו נמחק, ולו מטעם זה.

(ב)

שנית , טענות ב"כ העוררים בדבר הכרסום בראיות, מקומן להתברר, אם יש בהן מהות, בערכאה הדיונית במסגרת הליך של עיון חוזר לפי סעיף 52 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו – 1996 . ההחלטה נשוא ערר זה שלפני עוסקת בעיקרה בשאלת חלופת המעצר ולפיכך אין בידי, במצב דברים זה, את הכלים לבחון פה את שאלת הראיות לכאורה. ככל שהעוררים עומדים על טענתם בהקשר האמור – על אף הערתה של כב' השופטת ז' בוסתן בשולי החלטתה, נשוא ערר זה – שמורה להם הזכות לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי הנכבד.

(ג)

שלישית , בקשת העוררים 2-1 להעביר את חלופת מעצרם לטייבה נבחנה על ידי בית המשפט הנכבד קמא בכמה הזדמנויות. נכון אמנם כי הטעם להעברת המיקום כעת שונה ונעוץ בסכנה שנשקפת כעת לעוררים 2-1 בג'לג'וליה. אולם, בסכנה זו אין טעם מספיק כדי להעביר את העוררים לטייבה (בקרבה למתלוננים, המתגוררים בקלנסוואה). בית משפט זה פסק לא אחת כי החשש מן הקרבה הגיאוגרפית בין מקום חלופת המעצר למקום בו התרחשו האירועים נשוא כתב האישום נובע מכך שה"פיתוי" לחרוג מתנאי חלופת המעצר גדול יותר כאשר יש סמיכות בין המקומות (ראו: בש"פ 590/08

מדינת ישראל נ' מריסאת (לא פורסם, 21.1.2008); בש"פ 2304/09 מדינת ישראל נ' מחמוד (לא פורסם, 15.3.2009)). במקרה שלפנינו ניתן להוסיף עוד כי מעצם טיבן של העבירות המיוחסות לעוררים כולם נלמד כי המסוכנות הנשקפת מהם תהיה רבה יותר אם ישהו כולם יחדיו בעיר אחת – טייבה, בקרבה למתלוננים בני המשפחה היריבה.

9.

מסקנתי היא, כאמור, כי דין הערר להידחות. אולם, אבקש להעיר עוד כי מובן מאליו שעל המשטרה לחקור ביסודיות את אירועי הירי ולבחון את טענות העוררים בהקשר לאירועים אלה. עוד אציין כי אף אני סבור שככל שתוצע חלופת מעצר ראויה במיקום אחר, שאינו בטייבה, על בית המשפט המחוזי הנכבד לבחון חלופה זו בדחיפות הראויה וליתן את המשקל לסיכון המסוים הנשקף לעוררים, על פי טענתם, בחלופת המעצר שבה הם שוהים כעת.

10.

לאור כל האמור לעיל – הערר נדחה.