בש"פ 6745/09 שלמה אזולאי נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ר' לורך) לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום הכולל ארבעה אישומים שונים, המייחס לעורר מספר עבירות של קשירת קשר ושל ניסיון לייבוא סם מסוכן ללא היתר, וכן עבירה של ייבוא סם מסוכן ללא היתר. לפי עובדות האישום הראשון, בקצירת האומר, קשר העורר קשר עם שלושה נוספים (להלן: עמוס, עבד וקאמל , כולם יחד, להלן: הקושרים ) לייבא סמים מסוכנים לישראל מפרו באמצעות בלדר (להלן: בלדר 1 ) שיעביר את הסמים במזוודתו, תוך הסתייעות באשת קשר המשמשת סוכנת נסיעות. על-פי המיוחס לו, הזמין העורר כרטיס טיסה הלוך ושוב מלימה למדריד ומשם לרבת-עמון בעבור בלדר 1 שיישא עימו את הסמים במזוודתו. בלדר 1 עלה על הטיסה מלימה למדריד כמתוכנן, אך נתפס במדריד כשבמזוודתו סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 3,560 גרם נטו קוקאין מהול בסדוקאין. משנודע להם כי בלדר 1 לא נחת בירדן כמתוכנן, ניסו העורר והקושרים לברר את פשר הדבר, ושוחחו לשם כך גם עם סוכנת הנסיעות שסיפרה להם כי בלדר 1 לא עלה על הטיסה לרבת-עמון. לפי עובדות האישום השני, קשרו העורר והקושרים קשר לייבא סם מסוכן מפרו לישראל, גם הפעם באמצעות בלדר (להלן: בלדר 2 ) ובעזרת אשת קשר. גם במקרה זה הזמין העורר כרטיס טיסה הלוך ושוב מלימה למדריד ומשם לרבת-עמון עבור בלדר 2, על מנת שזה יעביר את הסמים עימו בטיסה. תאריך הטיסה נדחה בשל נוכחות משטרתית בשדה התעופה בלימה ובד בבד הוסכם על-ידי עמוס ואשת הקשר כי בלדר 2 יעביר את הסמים באמצעות בליעתם. בהמשך נעשו תיאומים נוספים בין עמוס, ולאחר שנעצר על-ידי המשטרה, באמצעות אשתו, לבין אשת הקשר לגבי מועד טיסה חלופי בעבור בלדר 2, ולגבי אופן העברת הסמים, והוסכם שהם יועברו שלא על-ידי בליעתם. לפי עובדות האישום השלישי, קשרו העורר, עמוס ועבד קשר לייבא סם מסוכן מפרו לישראל, אף הפעם באמצעות בלדר (להלן: בלדר 3 ) ותוך הסתייעות באשת הקשר. לאחר ביטול כרטיס הטיסה הראשוני שנרכש, מארגנטינה לישראל, ודחיית הטיסה למועד מאוחר יותר, אמור היה בלדר 3 לעלות לטיסה מפרו שהוזמנה על-ידי אשת הקשר, אך לא עלה לבסוף, לדברי אשת הקשר, כיון שנפצע בתאונת דרכים. בחלוף כשלושה שבועות, נעצר בלדר 3 בארגנטינה במסגרת מבצע שערכו במשותף המשטרה הפדראלית ומשמר הגבול הארגנטינאי, כשברשותו סמים מסוכנים מסוג קוקאין וכלים להכנת סם מסוכן. לפי עובדות האישום הרביעי, לאחר כישלון הייבוא באמצעות בלדר 3, ולאחר תיאומים שונים בין העורר, עמוס ועבד לבין אשת הקשר, הגיע הבלדר מפרו לירדן, שם נפגש עימו עבד, נטל ממנו את הסמים וטס עימם לישראל. בשלהי חודש אוקטובר, ייבא עבד או מי מטעמו את הסמים המסוכנים לישראל.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה והורה על המעצר המבוקש, לאחר שעמד על הסכמת הצדדים בדבר קיומן של ראיות לכאורה הקושרות את העורר למעשים המיוחסים לו, ועל היעדר המחלוקת גם באשר לקיומה של עילת מעצר. מרכז הדיון נסב, איפוא, סביב שאלת אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר. בעניין זה, נתקבל בבית המשפט המחוזי תסקיר מעצר שבו הומלץ להורות של שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית אמו, בפיקוחה ובפיקוח לסירוגין של אשתו. חרף תסקיר זה סבר בית המשפט כי לאור תפקידו וחלקו של העורר בקשר, שלא היה שולי, על רקע התמשכותו של הקשר והיותו חובק עולם, ובשל הציפייה כי המשפט לא יימשך ימים רבים, לא מתקיימות במקרה זה אותן נסיבות חריגות המצדיקות שחרור לחלופה בעבירות סמים כאלה המיוחסות לעורר.

על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

3.

במסגרת הערר, טוען העורר כי בית המשפט שגה כשלא נתן דעתו לחלקו המשני בקשר שנרקם; לכך שהוא הונחה על-ידי אחרים; ולעובדה שתפקידו התמצה בפונקציה הטכנית של הזמנת כרטיסי הטיסה לבלדרים. עוד טוען העורר כי היה מקום לייחס משקל לכך שהוא לא קיבל שום תמורה עבור העסקאות. לצד זה מזכיר העורר כי היה מקום לשקלל בגדר השיקולים את העובדה כי הוא נטול עבור פלילי כמעט לחלוטין וכי הוא עובר תהליך של חזרה בתשובה עם בני ביתו ושרוי בעוני קשה. עוד מזכיר הוא כי כמה מן הנאשמים האחרים בתיק, שלטענת התביעה, היו שותפים בקשר, שוחררו ממעצר, בין היתר בשל קשיים ראייתיים. לבסוף, עומד העורר על כך שבית המשפט לא שקל את מסוכנותו הספציפית ולא בחן כלל את אפשרות שחרורו לחלופה, חרף המלצת שירות המבחן לשחררו לחלופת מעצר בפיקוח אשתו ואמו.

4.

בתגובה לטענות אלה, טוענת המדינה כי העבירות נשוא התיק הינן עבירות סמים בסדר גודל משמעותי אשר בוצעו לאורך מספר חודשים ובמספר מדינות, וכי הן מקימות חזקת מעצר סטטוטורית. לדבריה, חלקו של העורר בפרשה לא היה קטן, כשם שטען הוא, ולמעשה היה הוא יד ימינו של עמוס. כך, לאורך כתב האישום מתואר כיצד העורר עמד בקשר ישיר עם עמוס; כיצד רכש את כרטיסי הטיסה; כיצד ביצע תיאומים עם אשת הקשר באמצעות דואל; כיצד העביר כספים לחשבונות בפרו וכיו"ב. המדינה אינה חולקת כי את הדברים עשה העורר בהנחייתו של עמוס, אך טוענת כי ביצע את כל שהורה לו עמוס לעשות, ללא כל מגבלה. לדבריה, שחרורם של כמה מן הנאשמים האחרים נבע מקשיים ראייתיים שנתגלו בעניינם, וקשיים אלה אינם מתעוררים בעניינו של העורר אשר הודה ברוב האישומים שיוחסו לו, ומן העובדה שחלקם בקשר היה קטן יותר מזה של העורר. בהתייחס לתסקיר שירות המבחן, טוענת המדינה, כי על אף שזה המליץ בסופו של יום על שחרור העורר לחלופה, עולה ממנו גם כי העורר פעל בדפוס של טשטוש ביחס לאישומים המיוחסים לו וניסה להפחית מאחריותו בנוגע להם. עוד מציינת המדינה בהקשר זה כי בניגוד להמלצת שירות המבחן, מחומר הראיות עולה כי אשתו של העורר אינה מתאימה לשמש כמפקחת. לבסוף מטעימה המדינה כי משפטו של העורר לא צפוי להימשך זמן רב לאור העובדה שהוא הודה במעשים המיוחסים לו ושמשפטו מתנהל בנפרד מהאחרים.

5.

דין הערר להידחות. כלל הוא כי נאשמים בעבירות של סחר בסמים, המקימות חזקה סטטוטורית בדבר מסוכנתן (ראו סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996) לא ישוחררו לחלופת מעצר זולת במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו בש"פ 6439/09 אבו לבן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 16.8.09); בש"פ 6503/09 אבו קמיר נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 30.8.09)). ואמנם, הקושי לתת אמון במי שסחרו בכמויות גדולות של סמים כי לא ישובו ויעשו כן גם אם ישוחררו לחלופת מעצר, מחייב כי הנאשמים בעבירות מסוג זה יוצבו מאחורי האמצעי המיטבי והאפקטיבי ביותר למניעת מסוכנותם, הוא אמצעי המעצר (ראו בש"פ 3977/09 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 18.6.09) (להלן: עניין כהן )). עובדותיו של המקרה הנוכחי מאששות ומאשררות כלל זה. העורר ושותפיו ניסו חזור ונסה לייבא את הסמים המסוכנים אל הארץ, וכשפעם אחת לא עלתה יפה, והבלדר לא הצליח להגיע לירדן כשבאמתחתו הסם, שבו וניסו פעם נוספת. הקושרים פעלו בתיאום ובתחכום רב, במיזם חובק עולם שכל כולו נועד להערים על הרשויות והגורמים המפקחים השונים, ולייבא את הסם לארץ על מנת למכרו. נחישותם של הקושרים, ושל העורר ביניהם, שלו היה, לכאורה, תפקיד מרכזי בקשר, ודבקותם במטרה, מצביעים על היעדר היכולת להבטיח כי אם לא ייעצר העורר, יהיה במורא החוק לבדו כדי למנוע ממנו לבצע את מעשיו המכלים כל חלקה טובה ופוגעים בחברה פגיעה אנושה. אשר על כן, חרף האמור בתסקיר שירות המבחן לא ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר. נכון הוא כי כמה מן הנאשמים האחרים בתיק זה שוחררו לחלופת מעצר בגין מעורבותם בקשר לייבוא הסם. ברם, כשם שציינה המדינה ונטען גם על-ידי העורר, גורם משמעותי בשחרור היה קשיים ראייתיים, ואילו בענייננו לא חלק העורר על קיומן של ראיות לכאורה. במובן זה, אין מדובר במתן יחס שונה למי שדינם זהה, כי אם הבחנה על בסיס מה שעשוי להצטייר בנסיבות מסוימות כשוני רלוונטי. יתרה מכך, הגם שברגיל ראוי לפעול בשוויון ביחס לנאשמים שונים הנוטלים חלק בפרשה אחת, אין זה אלא שיקול אחד מבין השיקולים שיבחן בית המשפט בטרם יחליט על מעצרו של נאשם או על שחרורו (ראו למשל בש"פ 5540/08

מרזן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 9.7.08); עניין כהן , סעיף 6 ). במקרה שלפנינו, אף בלא להתייחס לחלקו של כל אחד מן הקושרים בקשר ולשוני ביניהם, מורה האינטרס הציבורי לעצור את העורר כדי לאיין מסוכנותו, ובדרך זו יש לילך.

הערר נדחה איפוא.