פרטי ההליך
ב
בית המשפט
העליון
בש"פ
1178/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העורר:
מאיר כהן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת
בית המשפט
המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 2.2.09 בב"ש 92487/08 שניתנה על ידי כבוד השופט ג' נויטל
תאריך הישיבה:
כ"ה בשבט התשס"ט (19.2.2009)
בשם העורר:
עו"ד שמואל ברגר
בשם המשיבה:
עו"ד בת-עמי ברוט
החלטה
בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ג' נויטל) בתיק ב"ש 92487/08 מיום 2.2.2009, לפיה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.
כנגד העורר הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום (פ 40264/08), המייחס לו עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973; ועבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
לפי הנטען בכתב האישום, העורר החזיק ברשותו 1,250 טבליות סם מסוכן מסוג MDMA , 120 ריבועי נייר של סם מסוכן מסוג LSD ,
8.1872 גרם
נטו של סם מסוכן מסוג חשיש, 4.0281 גרם נטו של סם מסוכן מסוג MDMA , טבליה של סם מסוכן מסוג אתילקאתינון, ו- 72.6737 גרם נטו של סם מסוכן מסוג אתילקאתינון. כן החזיק ברשותו שלא כדין סכין בעלת להב באורך של כ- 15.5 ס"מ .
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו (ב"ש 92487/08).
בדיון שנערך בבית המשפט המחוזי ביום 29.12.2008 הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר, וביקש כי בית המשפט יורה על עריכתו של תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו. בית המשפט ציין כי על פי נסיבות המקרה דינו של העורר למעצר על תום ההליכים, אולם על פי ההלכה שנקבעה בבית משפט זה הורה בכל זאת על עריכתו של תסקיר, תוך שהוא מבהיר כי אין בכך כדי להביע דעה בעניין אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר.
ביום 2.2.2009 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. בית המשפט קבע כי שחרור לחלופת מעצר בעבירות של החזקת סמים בהיקפים שנתפסו אצל העורר צריך להיעשות במקרים חריגים ביותר, ולא כך הוא עניינו של העורר, חרף המלצת שירות המבחן לבחון את אפשרות שחרורו לקהילה סגורה לשם גמילה מסמים.
מכאן הערר שבפניי.
לטענת העורר, טעה בית המשפט המחוזי בכך שלא קיבל את המלצת שירות המבחן לשחררו לחלופת מעצר. לטענתו, יש בחלופה שהוצעה בדמות שחרורו לקהילה סגורה כדי לאיין את מסוכנותו, ובפרט יש בה כדי לאפשר לו להיגמל מסמים. עוד לטענתו, שגה בית המשפט בכך שהתעלם מנסיבותיו האישיות הקשות, ובהן העובדה שבת זוגו שמה קץ לחייה לפני כחצי שנה, והעובדה שהניתוק מאביהם ישפיע לרעה על שני ילדיו הקטנים.
מנגד, טוענת המשיבה כי אין כל מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר, לאור נסיבות המקרה, ולאור עברו הפלילי, הכולל עבירות רכוש ועבירות אלימות ובהן תקיפת בת זוגו. עוד טוענת המשיבה, כי המועד המתאים לבחון את שילובו של העורר במרכז גמילה הינו במסגרת
גזר הדין וכי ממילא אין טעם בהליך זה בשלב הנוכחי.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להדחות.
בית המשפט המחוזי בחן את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר אך הגיע למסקנה שאין בחלופה כזו בכדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו, וזאת בניגוד להמלצתו של שירות המבחן. יש לזכור כי תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, אשר מטרתה לסייע לשופט לבחון את החלופה המוצעת (ראו, למשל, רע"פ 843/07
אבו גאנם נ' מדינת ישראל (לא
פורסם 25.2.2007)). בענייננו יש לציין גם כי בית המשפט הבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי אין בהחלטתו להורות על עריכת תסקיר שירות מבחן כדי להצביע בכל דרך שהיא על נכונותו לשחרר את העורר לחלופת מעצר, ואף ציין בד בבד עם ההחלטה כי על פניו, בנסיבות המקרה, דינו של העורר הינו דווקא להיעצר מאחורי סורג ובריח.
בכל הנוגע להליך הגמילה בו מבקש העורר להתחיל, הרי שכפי שציין בית המשפט בבש"פ 3137/08 גרנובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.6.2008):
"הכלל הוא, שבית המשפט אינו מורה על שחרורו של נאשם לחלופת מעצר לשם התחלת תהליך גמילה, שכן השלב המתאים לגמילה מסמים הינה בדרך כלל שלב ריצוי העונש (בש"פ 2642/91 מדינת ישראל נ' ביטון (לא פורסם, 23.6.91)). עם זאת, לכלל זה מספר חריגים, בגדרם יורה בית המשפט שיש מקום לבחון את שחרורו של נאשם לחלופה שיקומית אף אם טרם הורשע. החריג המרכזי הינו שבמקום שהנאשם עצמו בעיצומו של הליך גמילה, או אז בית המשפט נוטה לשחרר את הנאשם לחלופה שיקומית וזאת על מנת שמעצרו לא יפגע בהליך השיקום."
בעניינו של העורר, אשר לא החל בהליך גמילה טרם מעצרו, לא מצאתי כל חריג כאמור, ועל כן הזמן הראוי לשקילת הליך טיפולי לגמילה מסמים הוא בשלב גזירת עונשו, באם יורשע בסופו של ההליך.
לגופו של עניין, לנוכח הכמות הרבה של סמים מסוכנים שנמצאו ברשות העורר ולנוכח עברו הפלילי המכביד ודחיית הטענה בדבר הליך הגמילה, אין בנסיבותיו האישיות, או ביתר נסיבות המקרה, כדי לשנות מהמסוכנות הנשקפת ממנו לציבור, ואין בחלופה שהוצעה כדי לאיינה. לפיכך, שותף אני למסקנתו של בית המשפט המחוזי, לפיה אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר.
אשר על כן, הערר נדחה.
ניתנה היום,
כ"ח בשבט התשס"ט (22.2.2009).
ש ו פ ט