בש"פ 1188/07 מדינת ישראל נ. מליחאת מוחמד

1.

בפני ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה שדחה את בקשת העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו והחליט על שחרורו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום בעברות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, התפרצות לבנין, גנבה וגניבת רכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, שהייה בלתי חוקית בישראל ונהיגה ללא רישיון וללא ביטוח. על פי עובדות כתב האישום, המשיב, שוהה בלתי חוקי בישראל, התפרץ עם אחרים למוסך

בחדרה. הם יצרו חור בתקרת המוסך, נתקו קווי טלפון, חתכו כבלי מצלמות אבטחה, שברו ונטרלו את מוקד האזעקה ואת שער המוסך. הם גנבו מהמוסך ציוד יקר ערך הכולל חלקי חילוף למשאיות, מחשבים וכספת שהכילה שיקים של לקוחות ושל המוסך, פרצו כספת נוספת וגנבו 5 משאיות שהיו במוסך.

המשיב זוהה על ידי ניידות משטרה בעת שנהג באחת המשאיות שנגנבו, ללא רישיון וללא פוליסה בת תוקף. הוא התעלם מהוראות השוטרים שסימנו לו לעצור וסטה מספר פעמים עם המשאית לכיוון הניידות. בשלב מסוים סטה המשיב לשולי הכביש וקפץ דרך חלון המשאית, כאשר המשאית ממשיכה בנסיעתה. המשיב ברח מהמקום אך נעצר לא הרחק משם. המשאית המשיכה לנסוע ללא נהג בצמוד למעקה הבטיחות כאשר מידי פעם סטתה למרכז הנתיב הימני של הכביש, עד שפגעה במעקה הבטיחות

ונעצרה.

2.

נגד המשיב הוגש כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים. בית המשפט, בהחלטתו לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, קבע כי ישנן ראיות לכאורה נגד המשיב, אך לא מצא ראיות הקושרות אותו לפריצה במוסך למעט חזקה תכופה. עוד קבע, כי בכל הנוגע להיות המשיב הנהג קיים קושי ראייתי. לפיכך הורה על הגשת תסקיר מעצר ולאחר מכן הורה על שחרור המשיב בתנאים שפורטו בהחלטתו.

3.

המדינה טוענת בערר כי די בראיות לכאורה המבססות להערכתה סיכוי סביר להרשעה לגבי כל העבירות שיוחסו למשיב, ובהן; הודאת המשיב בהיותו שוהה בלתי חוקי; עדויות השוטרים שזיהו את המשיב כנהג זיהוי ודאי; העובדה שעדותו במשטרה לפיה נהג אחר במשאית והוא רק היה נוסע בה סותרת את הראיות לפיהן השוטרים לא ראו אדם נוסף מלבד הנהג או אדם נוסף נמלט מהמשאית; עת נתפס אמר המשיב כי נתבקש להעביר את המשאית תמורת 500 ₪.

באת כוח המדינה טוענת כי העובדה שלא ניתן היה לערוך השוואה בין מעתקי טביעות אצבע שהורדו מדלת המשאית לטביעות האצבע שנלקחו

מהמשיב, אין בה כדי להוביל למסקנה כי המשיב לא נהג ברכב. היא מטעימה כי המשאית נגנבה ממוסך בחדרה ונתפסה בחזקתו של המשיב זמן קצר לאחר הפריצה. גרסאותיו הסותרות של המשיב אינן מכרסמות בראיות נגדו ובכוחה הראייתי של החזקה התכופה,

ואינן יכולות לדור בכפיפה אחת. היא מציינת, כי המשיב הציע למשטרה "למסור" כנופית גנבי רכב שפעלה אתו ולספר על כל אחד מהם תמורת שחרורו. עוד היא טוענת

כי לא מדובר רק בעבירות רכוש כקביעת בית המשפט אלא בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה תוך ניסיון להימלט מאימת החוק וכי קיים פער בין תסקיר שירות המבחן לגבי רמת הסיכון הנשקפת מן המשיב להישנות מעשים לא חוקיים בעתיד לבין החלטת בית המשפט על שחרור המשיב.

4.

בא כוח המשיב ביקש לשכנענו להותיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה ולבחון את המקרה על פי נסיבותיו המיוחדות בלבד. לטענתו, מלבד הימצאות המשיב סמוך למשאית אין ראיה שקושרת אותו לפריצה למוסך או לסכון חיי אדם ובדין קבע בית המשפט שקיים קושי ראיתי. הוא מפנה לשלושה מזכרים מיום 18.12.06, 25.12.06, 26.12.06 של השוטרים ברק שמעון, ארליך ענבל ושפר אודלי שחלקם נערכו, לטענתו, כ-10 ימים לאחר האירוע. לדבריו, הזיהוי לא יכול להיות ודאי כשמדובר בשעה 17:00, שעה חשוכה, ומבלי שהשוטרים יתנו כל סימן מזהה; לא נמצאו טביעות אצבע של המשיב על גבי דלת המשאית; השוטרים לא זיהו בוודאות ולא בדקו אם מישהו אחר קפץ מצידה האחר של המשאית; גרסתו של המשיב לפיה נסע ברכב כשמישהו אחר נוהג לא נבחנה כלל והוא מפנה להודעת חשוד מיום 28.12.06 בה מסר המשיב כי היה בתל-אביב עם מוחמד אבו סנינה וחזר על גרסתו שאבו סנינה הוא שנהג ברכב. הוא מוסיף, כי תסקיר המבחן הציג מגמה חיובית. בית המשפט אישר כחלופה את בית חמו של המשיב אבל לא מצא שהפיקוח של אשתו ראוי ועל כן קבע פיקוח משולב של חמו וחמותו. הסנגור מזכיר שברקע הדברים כתב אישום ובו 40 עדים שיהיה צורך לחקרם והדבר ייקח זמן. הוא מוסיף כי מדובר בבחור צעיר, אשתו בחודש שישי להריונה, מצפה להולדת ילדו ואין לומר שקיים חשש שיברח מאימת הדין. לחלופין הוא מציע לבקש תסקיר משלים שיבחן חלופה אחרת.

5.

עיינתי בבקשת המדינה ובהחלטת בית המשפט, שמעתי טעוני הצדדים ועיינתי בתיק הראיות שהוצג בפני. שוכנעתי כי דין הערר להתקבל.

חומר הראיות כפי שפורט מצביע על ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב גם בעברות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, התפרצות וגניבה, שלגביהן נחלקו הדעות בין הצדדים. דוח"ות הפעולה שנרשמו על ידי אנשי המשטרה בסמוך לאירוע תארו את המרדף אחרי המשאית, את קשר העין עם הנהג והמרדף הרגלי אחריו לתוך השטח ותפיסתו שם. המשיב אמר לשוטרים שמישהו בתל-אביב מסר לו את המשאית לקחתה לשטחים תמורת 500 ₪ (דו"ח פעולה ברק שמעון מיום 18.12.06). רס"מ שפר אודלי נסע במקביל לנהג וסמן לו לעצור ולמרות שהביט בו הוא המשיך בנסיעתו. כאשר הנהג נטש את המשאית תפס השוטר רכב פרטי ונסע אחרי המשאית

עד שנעצרה. הנהג נתפס על ידי ברק שזיהה אותו בוודאות (דו"ח פעולה רס"מ שפר אודלי מיום 18.12.06). גם סמ"ר ארליך ענבל ראתה את נהג המשאית ולאחר שנתפס זיהתה אותו כמי שנהג במשאית (דו"ח פעולה סמ"ר ארליך ענבל מיום 18.12.06). השוטרים ערכו כעבור מספר ימים מזכרים מפורטים יותר ( 18.12.06, 25.12.06, 26.12.06) מהם עולה בברור זיהוי המשיב כמי שנהג במשאית בזמן מעצרו. כאמור, תגובת המשיב הייתה "נתנו לי את המשאית והעברתי אותה תמורת 500 ₪" אך הוא לא נתן הסבר מדוע שולם לו הכסף מבלי שנהג במשאית אלא בהיותו נוסע סתם. בנוסף, ישנה גם עדותו של איל סייר מ"חברת איתוראן" שנכח בזירה בזמן האירוע.

כאמור, המשאית נגנבה ממוסך בחדרה ואותרה כשהיא נוסעת במחלף עירון סמוך לחדרה ונתפסה לאחר מרדף כשהיא נהוגה על-ידי המשיב. החזקה במשאית שנגנבה מהמוסך קושרת לכאורה את המחזיק לבצוע העבירה של פריצה וגנבה (ע"פ 831/81 שרף נ' מדינת ישראל, פד לז(2) 174, 176). אני סבורה כי בראיות שפרטו עד כה יש כדי להוות תשתית ראייתית לכאורית מספקת.

6.

אופן נהיגתו של המשיב את המשאית מצביע על מסוכנות בדרגה גבוהה ועל חשש מובנה לשיבוש הליכי משפט ולהמלטות אם ישוחרר ממעצרו. מסוכנותו נלמדת מדרך נהיגתו ומהעבירות החמורות שיוחסו לו בכתב האישום. מדובר לא רק בעברות רכוש של פריצה וגנבה למוסך, שהן חמורות כשלעצמן, אלא גם בדרך ההימלטות מהשוטרים שקראו לו לעצור כשהוא נוהג בדרך בין עירונית תוך סיכון רכבים אחרים ונהגיהם הנוסעים בכביש. הסיכון לאדם ורכוש הגיע לשיאו עת קפץ מהמשאית והותיר את המשאית לנוע ללא נהג עד שנעצרה. רק בדרך נס לא אירעו פגיעות חמורות יותר.

7.אשר לחלופת המעצר. מכל האמור לעיל עולה, כי חלופת מעצר אין בה משום אמצעי מניעה הולם למסוכנות הנשקפת מהמשיב. לכך יש להוסיף את העובדה שלא ניתן לתת אמון במשיב שבנסותו לברוח מהשוטרים וממוראו של החוק היה מוכן לסכן את השוטרים ואחרים בדרך. כל אלה מקרינים על ההסתברות והסיכון שלא יכבד את תנאי חלופת המעצר. לחששות אלה יש להוסיף את העובדה שהמשיב מסר שהוא משתמש בסמים מסוג אקסטזי. תסקיר המבחן שהוגש, גם אם יש בו סממנים חיוביים לגבי המשיב, אין בו המלצה לשחררו לחלופת מעצר, ואין בו להפיג החששות לענין המסוכנות וההמלטות מאימת הדין. גם באיזוק אלקטרוני לא מצאתי תשובה הולמת לעניין.

נוכח האמור - אני מבטלת החלטת בית המשפט המחוזי ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.