בש"פ 1213/11 מדינת ישראל נ. אלברט ירמיה

א.

בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, בתשעים ימים החל מיום 20.2.11 או עד למתן פסק דין בתיק ת"פ 201-02-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם. הדיון בתיק זה נערך יחד עם בש"פ 1129/11 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם).

רקע

ב.

נגד המשיב, יליד 1990, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בצירוף סעיף 29 לחוק; כניסה והתפרצות למקום מגורים כדי לבצע פשע, לפי סעיף 406(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק; תקיפת זקן, לפי סעיף 368ו(א) בצירוף סעיף 29 לחוק; היזק בזדון, לפי סעיף 452 בצירוף סעיף 29 לחוק; התעללות בבעלי חיים, לפי סעיף 2(א) וסעיף 17(א) לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), תשנ"ד-1994, בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.

ג.

כנטען בכתב האישום – וכפי שתומצת גם בהחלטה המקבילה בבש"פ 1129/11 - ביום 22.1.10 בסמוך לשעה 00:15, התפרץ המשיב, יחד עם שני נאשמים נוספים, קטינים, לדירתו של המתלונן, יליד 1914, על מנת לגנוב את רכושו. משהבחינו בכלבו של המתלונן, הכניסוהו לתא המקפיא של מקרר הדירה. לאחר מכן, איימו המשיב והנאשמים הקטינים על המתלונן שימסור להם את כספו, משהלה השיב כי אין ברשותו כסף, הכוהו וחבלו בו. במהלך הדברים זרעו התוקפים אי סדר בדירה ופגעו ברכוש שהיה בה. משבאו התוקפים להימלט נטלו את לחצן המצוקה של המתלונן. לשלמות התמונה יוער, כי אחד הקטינים שוחרר לחלופת מעצר, ואילו בקשה להארכת מעצרו של הקטין הנוסף - ב-45 יום כגבול שקבע החוק - נדונה במקביל בבית משפט זה בבש"פ 1129/11, ונתקבלה.

ד.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב והנאשמים הנוספים עד תום ההליכים. בדיון מיום 1.2.10 הורה בית המשפט המחוזי (השופט שפירא) על מעצרו של המשיב עד למתן החלטה אחרת, ובמקביל הורה על קבלת תסקיר שירות המבחן. בדיון מיום 3.3.10 הסכים בא כוח המשיב למעצר המשיב עד תום ההליכים, נוכח אי מציאת חלופה המקובלת על שירות המבחן. בהחלטתו מאותו יום קבע בית המשפט (השופט שפירא), כי המשיב יעצר עד לתום ההליכים נגדו, תוך ששמורה לו הזכות לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר באם תמצא חלופה הולמת.

הבקשה והדיון

ה.

משלא נסתיים משפטו של המשיב עד כה, בפנינו בקשה להארכת מעצרו ב-90 יום לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. בבקשה נטען, כי מסוכנותו הרבה נלמדת מן המיוחס לו בכתב האישום, ומאכזריות המעשים המתוארים בו. כן נטען, כי למשיב עבר פלילי, הכולל עבירות של גניבה משנת 2005, ותקיפות וחבלה בנסיבות מחמירות משנת 2006. כן נטען, כי לחובתו מאסר על תנאי בר הפעלה בגין אירוע אלימות חמור; ובעבר אף ריצה 30 חודשי מאסר בפועל. נטען, כי הדבר אף מלמד שאין על המשיב מורא החוק. המבקשת ציינה, כי אמנם המשפט אינו מצוי בשלב מתקדם ביותר, אך צוין, כי חלק מן העיכוב (לכל הפחות ארבעה חודשים) נובע מחזרתו של המשיב מהודאתו בכתב אישום מתוקן. עם זאת הודגש, כי פרשת התביעה נסתיימה, ושמיעת הראיות קבועה למועדים בחודשים פברואר ומארס השתא.

ו.

בדיון ציינה עו"ד קדוש באת כוח המדינה, כי טענת המשיב היא שהוא לא נכח בדירת הקרבן בעת השוד אלא המתין לשני הקטינים למטה, ולא ידע על התפרצות לדירה שבה אדם, אך המשפט ממילא לקראת סיומו, ויש מקום להארכה.

ז.

בא כוח המשיב, עו"ד שרון, ציין כי רק עתה החלה פרשת ההגנה ואין זה בטוח שתסתיים בהארכה המבוקשת. המשיב, כך נטען, טוען כי נטל חלק בסיוע ולא בתקיפה והוא טוען לחפות. אמנם היתה חזרה מהודיה בגדר גישור, אך מכל מקום הקטינים טענו שהמשיב לא היה בדירה פנימה, אלא עלה על סולם לשמור ולהזהיר. על כן הבקשה היא לבחון חלופה על-ידי תסקיר.

הכרעה

ח.

אין מקום, כמובן, להידרש בהליך דנא לשאלת משמעותה של חזרה מהודיה או כל הכרוך בה. השאלה שעל הפרק בהליך לפי סעיף 62 היא האם מתנהל המשפט כסדרו. המסוכנות עולה ממסכת המעשים בהם מדובר, ואין עסקינן בהליך של עיון חוזר בעקבות כרסום ראיות במהלך המשפט, לעניין הטענה שהמשיב לא נכח בדירה ולא ידע את המתרחש פנימה. העובדות יוכרעו בהכרעת הדין. נוכח העבר הפלילי של המשיב (שתי הרשעות בעבירות רכוש ואלימות, אחת מהן כללה 30 חודשי מאסר) והמסוכנות העולה כאמור, ונוכח העובדה שהמדובר בשלב מתקדם במשפט, בפרשת ההגנה, וכן נוכח קיומם של תאריכי המשך – יש מקום להיענות לבקשה ולהאריך את המעצר ב-90 יום מיום 20.2.11 או למתן פסק דין בתיק. עם זאת, יפנו הצדדים לבית המשפט לקביעת מועדים נוספים בתקופת ההארכה.