בש"פ 1129/11מדינת ישראל נ. פלוני

א.

בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, בארבעים וחמישה ימים החל מיום 18.2.11 או עד למתן פסק דין בתיק ת"פ 201-02-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם. הדיון בבקשה נערך יחד עם הדיון בבש"פ 1213/11 מדינת ישראל נ' ירמיה

שעניינו אותה פרשה.

רקע

ב.

נגד המשיב, יליד 1992 (קטין בעת המעשה, כיום בגיר), הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בצירוף סעיף 29 לחוק; כניסה והתפרצות למקום מגורים כדי לבצע פשע, לפי סעיף 406(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק; תקיפת זקן, לפי סעיף 368ו(א) בצירוף סעיף 29 לחוק; תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274 לחוק; היזק בזדון, לפי סעיף 452 בצירוף סעיף 29 לחוק; התעללות בבעלי חיים, לפי סעיף 2(א) וסעיף 17(א) לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), תשנ"ד-1994, בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.

ג.

עיקרי הדברים מפורטים בהחלטתו של השופט גרוניס מיום 29.12.10 (בש"פ9479/10) ולהלן יובאו אך בקיצור. כנטען בכתב האישום, ביום 22.1.10 בסמוך לשעה 00:15, התפרץ המשיב, יחד עם שני נאשמים נוספים (האחד בגיר והאחר קטין), לדירתו של המתלונן, יליד 1914, על מנת לגנוב את רכושו. משהבחינו בכלבו של המתלונן, הכניסוהו לתא המקפיא של מקרר הדירה. לאחר מכן, איימו המשיב והנאשמים האחרים על המתלונן שימסור להם את כספו, משהלה השיב כי אין ברשותו כסף, הכוהו וחבלו בו. במהלך הדברים זרעו התוקפים אי סדר בדירה ופגעו ברכוש שהיה בה. משבאו התוקפים להימלט נטלו את לחצן המצוקה של המתלונן. בזמן נסיון ההימלטות הגיע למקום כוח משטרה, משהבחינו התוקפים בכוח המשטרתי ניסו להתנגד למעצרם תוך הפעלת אלימות כלפי השוטרים, וספציפית פגע המשיב בחזה שוטר ונשברו שתיים מצלעות השוטר.

ד.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב והנאשמים הנוספים עד תום ההליכים נגדם. בדיון מיום 1.2.10 הורה בית המשפט המחוזי (השופט שפירא) על עריכת תסקירים למשיב ולנאשם הקטין האחר, וכן הורה על מעצרו של הנאשם הבגיר עד למתן החלטה אחרת. בדיון מיום 10.2.10 הורה בית המשפט המחוזי (השופט שפירא) על קבלת תסקיר משלים בעניינו של המשיב, ונתבקשה התייחסות שירות המבחן לנוער גם לאפשרות של הפניית המשיב לחלופת מעצר מוסדית.

ה.

בתסקירים הומלץ שלא לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. נאמר, כי מתוך היכרות קודמת עם המשיב במסגרות קודמות בהן שהה ברשות חסות הנוער, ונוכח העבירות החמורות המיוחסות לו אין נראה שקיימת חלופה למסגרת מעצר מוסדית פתוחה בקהילה. באשר למעון נעול נאמר, כי המעון האפשרי אינו משמש כחלופת מעצר, כי אם כמסגרת טיפולית ואבחונית וכי ניתנת בו קדימה לקטינים בגילאים נמוכים משל המשיב, ועל כן לא היה צפי כי יתאפשר שילובו בחצי השנה הסמוכה להגשת התסקיר.

ו.

בהחלטתו מיום 25.2.10 הורה בית המשפט המחוזי (השופט שפירא) על מעצר המשיב והנאשם הקטין עד לתום ההליכים. בעניינו של המשיב ציין בית המשפט, כי חומרת המעשים המיוחסים לו; מסוכנותו הרבה; החשש לשלום הציבור והחשש הממשי לשיבוש מהלכי משפט, יחד עם המלצת שירות המבחן ועברו הפלילי המכביד, מובילים למסקנה שאין ליתן בו אמון ויש להורות על מעצרו עד תום ההליכים, כאמור. בית המשפט ציין, כי בהחלטתו הביא בחשבון את עובדת היותו קטין, ועם זאת נאמר, כי אין בעובדה זו כדי לשנות ממסקנתו.

ז.

משלא נסתיים משפטם של המשיב והנאשמים הנוספים בתוך שישה חודשים, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להאריך את מעצרם. ביום 16.11.10 האריך בית משפט זה (בש"פ 8423/10 - השופטת ארבל) בהסכמה את מעצרם של הקטינים בארבעים וחמישה ימים, מיום 20.11.10. משלא נסתיים משפטם של המשיב והקטין האחר, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להאריך את מעצרם בשנית. באשר לקטין האחר, הורה בית המשפט (בש"פ 9479/10 - השופט גרוניס) לשחררו לחלופת מעצר בבית הוריו בתנאים מגבילים. בית המשפט קבע, כי יש להבחין בין המשיב לבין אותו נאשם, שכן ביחס לאחרון המליץ שירות המבחן על שחרורו לחלופת מעצר, מה שאין כן ביחס למשיב. עוד צוין, כי למשיב רישומים פליליים בעברו; הופקע לגביו צו מבחן; והושת עליו עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות. נוכח האמור הורה בית המשפט על המשך מעצרו.

הבקשה והדיון

ח.

משלא נסתיים משפטו של המשיב עד כה, זו בקשה שלישית להארכת מעצרו; נטען, כי מסוכנותו הרבה נלמדת מן המיוחס לו בכתב האישום, ומאכזריות המעשים המתוארים בו. הוסף, כי מסוכנותו נלמדת גם מתקיפת השוטרים אשר הגיעו למקום האירוע. כן נטען, כי למשיב עבר פלילי עשיר, חרף גילו הצעיר (יליד 1990), הכולל עבירות רכוש רבות שהחל לבצע; הוסף, כי לאחרונה הופקע צו מבחן שהוטל עליו בתיק אחר, שבגינו הושת מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. נטען, כי הדבר מלמד שאין על המשיב מורא החוק. המבקשת ציינה, כי אמנם המשפט אינו מצוי בשלב מתקדם ביותר, אך צוין כי חלק מן העיכוב (ארבעה חודשים) נובע מחזרתו של המשיב מהודייתו בכתב אישום מתוקן. עם זאת הודגש, כי פרשת התביעה ופרשת התביעה של הנאשם 1 נסתיימה, ומה שנותר הוא פרשת ההגנה של המשיב דנא והקטין הנוסף.

ט.

בדיון נמסר כי נקבעו שני מועדים במארס 2011.

י.

באת כוח המדינה הטעימה כי המדובר בפרשה חמורה של תקיפת קשיש ניצול שואה (שבינתיים הלך לעולמו). עו"ד שרמן טען למשיב, כי למעשה ישנה הודיה במרבית הפרטים מצד המשיב, והתביעה לא הגיעה להסדר כיון שהנאשם 1 חזר מהודייתו. נתבקש איפוא שחרור בתנאים שהושתו על הקטין השני, שגם הוא לא היה צח כשלג. מנגד טענה באת כוח המדינה, כי גם המשיב דנא חזר בו מן ההודיה והתסקיר אינו חיובי.

הכרעה

יא.

לאחר העיון איני רואה מנוס מהיעתרות לבקשה. המדובר בפרשה שיש בה מסוכנות הנובעת מחומרתה הבלתי מצויה, ומן השפלות המוסרית לכאורה, כעולה מכתב האישום; המסמך האחרון משירות המבחן לנוער מיום 14.2.10 מציין כי המשיב אינו מתאים לחלופה מוסדית פתוחה אלא נעולה, ואין צפי למעון כזה בששת החודשים הקרובים. איני רואה מקום להתעלם מכך, וגם לא מעברו של המשיב, שכבר עמד פעמיים, מאז גיל 15-14, בפני בית המשפט בעבירות רכוש וכן הפרעת שוטר במילוי תפקידו. המעצר מוארך איפוא ב-45 יום נוספים החל מיום 18.2.11. יש לקוות כי בתקופת ההארכה תהא התקדמות טובה לעבר סיום ההליך. הצדדים יפנו לבית המשפט לקביעת מועדים נוספים בשולי הדברים אציין, כפי שכבר הוער בעבר, כי נושא התור במעונות הנעולים, קרי מחסור במקומות בהם, מחייב פעולת הרשויות, ואין צורך להכביר מלים על חשיבות הדבר לחוליות כה חלשות, של נוער שנידרדר לעבריינות.