בש"פ 1233/11 מדינת ישראל נ. צח נחום

א.

בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, בתשעים ימים החל מיום 26.2.11 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 45902-02-10 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.

רקע

ב.

נגד המשיב, יליד 1981, הוגש (ביום 28.2.10) כתב אישום המייחס לו קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ונסיון להרוס נכס בחומר נפיץ, עבירה לפי סעיף 456 לחוק.

ג.

כעולה מכתב האישום, עובר ליום 19.8.09 קשר המשיב עם גורמים נוספים להשליך רימון לעבר ביתו של מפקד מחוז דרום בשירות בתי הסוהר. נטען כי במועד שאינו ידוע, נסע המשיב יחד עם ל' (לימים עד מדינה) ליישוב בו מתגורר מפקד המחוז, ובסמוך לבית, אשר סברו כי הוא ביתו של המפקד, יצא המשיב מן הרכב והשליך רימון יד נפיץ/רסס לעבר הבית. נאמר, כי עקב תקלה הרימון לא התפוצץ.

ד.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. הדיון בבקשה נדחה מעת לעת לבקשת בא כוח המשיב. ביום 4.7.10 התקיים דיון בבקשה, בו הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר, אך הוסכם כי יתאפשר לו לטעון בעתיד נגד התשתית הראייתית. במועד זה הוסכם על דחיית הדיון בבקשה לצורך עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב.

בתסקיר מיום 15.8.10 המליץ שירות המבחן על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית הוריו; זאת נוכח התרשמותו החיובית מהמפקחים שהוצעו. חרף האמור בתסקיר, הורה בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ברודי) ביום 16.8.10 על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. נקבע, כי מסוכנות המשיב נלמדת הן מהעבירות המיוחסות לו המקימות חזקת מסוכנות, והן מנסיבות ביצוען. הוזכר גם, כי המשיב ביצע את המיוחס לו שעה שהליך משפטי אחר תלוי ועומד נגדו ובעודו מצוי בקשר עם שירות המבחן ומשכך, נאמר, ישנו קושי ליתן בו אמון.

ה.

לאחר שמשפטו של המשיב לא הסתיים במהלך תשעת חודשי המעצר הראשונים הוגשה בקשה להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים. בהחלטתה מיום 22.11.10 הורתה השופטת ארבל על הארכת מעצרו של המשיב (בש"פ 8422/10) בציינה, כי חרף העובדה שקצב התקדמותו של התיק העיקרי אינו משביע רצון יש להאריך את המעצר נוכח המסוכנות המיוחסת למשיב וצפי ניהול ההליך, כפי שהוצג על-ידי המדינה.

ו.

דיון בבקשה לעיון חוזר בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה נדחה מעת לעת בעקבות שביתת הפרקליטות. דיון שנקבע ליום 9.1.11 נדחה אף הוא לצורך מתן שהות לבא כוח המשיב להכין בקשה מתוקנת, בה יועלו טענות חדשות. בסופו של דבר, בהחלטתו מיום 17.2.11 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת רג'יניאנו) את בקשת המשיב, בקבעו כי הראיות שבידי המבקשת עומדות במבחן הראיות לכאורה והן עשויות לבסס הרשעה.

מהלך הדיונים בתיק העיקרי

ז.

ביום 17.3.10 התקיימה ישיבת הקראה בתיק. הדיון במענה לכתב אישום נדחה מספר פעמים לבקשת בא כוח המשיב, וזאת נוכח טענותיו כי טרם הועבר לידו כלל חומר החקירה. בהמשך נדחו הדיונים עד להכרעה בבקשה שהגיש המשיב לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב-1982 (בקשה זו הוגשה יחד עם נאשמים נוספים בתיק קשור, אשר מעצרם הוארך בהסכמה בדיון מיום 16.2.11 בש"פ 973/11). לאחר שהוגשה הבקשה לפי סעיף 74 נפגשו הצדדים, בעצת השופטת אוהד, בנסיון לצמצמם את המחלוקות ביניהם. פגישות נוספות שנקבעו נדחו בעקבות שביתת הפרקליטות. בדיון שהתקיים ביום 9.1.11 הוסכם, כי הצדדים יקיימו פגישה נוספת ובית המשפט יכריע במחלוקות שיוותרו לאחר פגישה זו. מהבקשה עולה, כי נותרו שני נושאים במחלוקות, והצדדים ממתינים להכרעה בעקבות דיון שהתקיים ביום 27.1.11. צוין, כי בתיק קבועים שלושה מועדים נוספים לשמיעת ראיות.

הבקשה והדיון

ח.

בבקשה נטען, כי יש בעבירות המיוחסות למשיב בצירוף נסיבות ביצוען כדי ללמד על מסוכנותו. צוין, כי העיכובים בתיק נגרמו גם בגלל שביתת הפרקליטות, אך גם בגלל שמדובר בפרשה רחבת היקף, אשר בגדרה הוגשו מספר כתבי אישום והיא כוללת חומר חקירה רב. לבסוף נטען, כי חלוף הזמן לא הקהה את מסוכנות המשיב, ועל כן אין לשקול חלופת מעצר בעניינו.

ט.

בדיון עידכנה עו"ד קדוש מטעם המדינה, כי שני מועדים שנקבעו לעדות עד המדינה (23.2 ו-24.2) בוטלו, כיון שהעד לא יכול היה להעיד בהם מסיבות רפואיות, וכן בוטל המועד השלישי (1.3) להוכחות ונקבע לתזכורת. ואולם, לשיטת המדינה עסקינן במעשה חמור של זריקת רימון, שלא התפוצץ אך בשל תקלה, ואין הדבר יכול להיזקף לזכות המשיב.

י.

מטעם המשיב טען עורך דין גז כי המדובר בצעיר בעל הרשעה אחת מסוג אחר (רכוש), ועד כה לא נשמעו עדים, והנה מתבקשת הארכת מעצר שניה, לאחר 15 חודשי מעצר. ועוד, הרכב בית המשפט המחוזי הודיע במעמד ביטול ההוכחות כי בשל שבתון של אחת השופטות לא יישמע התיק עד מאי 2011; צוין גם כי התסקיר היה חיובי.

הכרעה

יא.

לא יתכן חולק שהמדובר בפרשה חמורה של התנכלות בנשק לאיש חוק, המעידה על מסוכנות. ורוב מלים אך למותר, ועוד, כי המשיב חרף שמו – צח, אינו צח כשלג, וכבר הורשע בעבר בעבירות רכוש. על כן, אילו התנהל המשפט בקצב רצוי, היה ככל הנראה מקום להארכת המעצר כמבוקש, בלא שינוי מן המצב הקיים.

יב.

ואולם, תפקידו של בית משפט זה בתיקים לפי סעיף 62 הוא בקרת ההליך, ובנסיבות לעת הזאת ההליך מתנהל לאיטו מטעמים שונים, בלא שאטיל דופי, ובין השאר נדחתה עדות עד המדינה; אין כנמסר מועדים קבועים, ויש קושי לקביעה ממשית בחלק ניכר מן ההארכה המבוקשת. על כן, יש מקום, נוכח תנועתה (המאולצת) של "נקודת האיזון" המיתולוגית, לתור אחר אפשרות חלופה, ככל שהיא אפשרית, תוך הארכת המעצר בינתיים.

יג.

עיינתי בתסקיר שירות המבחן שהוגש ב-15.8.10 לבית המשפט המחוזי לענין המעצר. תואר רקע של משפחה נורמטיבית אך עם זאת בעייתיות מנוער של המשיב, לרבות פטור משירות צבאי והיעדר רצף תעסוקתי. בתיק הקודם נדון לשל"צ, שלא מילא בגלל מעצרו; נאמר כי לקח המעצר עשוי להפחית את רמת הסיכון להתנהגות בעייתית. הומלץ על מעצר בית בבית ההורים תוך פיקוח קרובי משפחה וידיד, כולם אנשים נורמטיביים, וכן צו פיקוח מעצר לשישה חודשים. כזכור בית המשפט המחוזי שלל את השחרור ועל כן לא נדרש לחלופה כשלעצמה (החלטה מ-16.8.10). בנסיבות דנא, יש לחזור לשירות המבחן. אך אציין כאן, כי מבלי לפגוע כלל ברצונם הטוב של ההורים והנורמטיביות שלהם ושל המפקחים האחרים, אין מקום לאשר את בית ההורים כחלופה. ישנו אינטרס ציבורי ממדרגה ראשונה בנסיבות דנא, כי החלופה תהא מהודקת כדבעי ומציבת גבולות, ולא יהיה מקום לגחמות חלילה של המשיב, שיחסיו עם ההורים, כפי שתיאר שירות המבחן, גם אם היה קשר קרוב, היו מורכבים. הוא הדין לקרובי משפחה, גם אם אינם פסולים כמפקחים במקום אחר. על כן על המשיב להציע לשירות המבחן חלופה אחרת שאינה בקטגוריות אלה והיא תיבחן, והפרמטרים יהיו – ועליהם להתקיים כולם – מעצר בית מלא , איזוק אלקטרוני, פיקוח 24 שעות ביממה, הפקדה גבוהה וערבויות גבוהות, הפקדת דרכון ועיכוב יציאה, וכן יכולת המשטרה לבדוק את קיום מעצר הבית.

יד.

בנסיבות מאריך אני איפוא את המעצר ב-90 יום מיום 26.2.11 (או עד סיום התיק), בכפוף לכך שתוך 15 יום יוגש לבית המשפט המחוזי תסקיר עדכני של שירות המבחן, ובו חלופה שתוצע (ללא דיחוי) על-ידי המשיב ושתיבחן על-ידי השירות. אני מקדים תודה לשירות. בית המשפט יחליט לפי שיקולו. המעצר מוארך איפוא לפי האמור.