בש"פ 1241/05 עלי שורפי נ. מדינת ישראל

העורר נתון במעצר החל מחודש נובמבר 2004 וביום 21.12.04 הוגש נגדו כתב אישום ביחד עם נאשמים אחרים המואשמים בעבירות סמים ובעבירות של חברות בארגון פשע. כתב האישום במתכונתו הסופית מונה, ככל הנראה, למעלה משלושים נאשמים. נוכח הסירבול המובן מאליו בתיק מורכב זה, התקיימה ישיבה מקדמית בהשתתפות באי-כוח התביעה והסנגורים ביום 28.12.04, ובה נקבע כי עד ליום 23.1.05 יודיעו באי-כוח הנאשמים אם בדעתם לטעון לשאלת קיומן של ראיות לכאורה, והתיק נקבע לדיון במעצרים לתאריכים 2 ו-3 בפברואר.

במועד שנקבע כאמור, ביום 2.2.05, הודיעו רק שלושה עורכי דין כי הם מוכנים לקיום הדיון תוך התייחסות לחומר הראיות, ויתר עורכי הדין ביקשו דחיות למועד הדיון במעצר כדי להתכונן וללמוד את חומר הראיות. בהתחשב בבקשות הסנגורים, אשר חלקם ביקשו דחיה עד למועד העולה על שלושה חודשים, נקבעה שמיעת בקשת המעצר החל מיום 15.5.05 ואילך, מיום ליום.

בפניי ערר שבו טוען הסנגור, עו"ד בן-נון, כי מרשו עצור זמן ניכר ללא דיון בראיות, ונוכח הוראת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, לאחר שחלף זה מכבר מועד 30 הימים הקבוע בסעיף 21(ד) לחוק, בלי שנתקיים דיון בקיומן של ראיות לכאורה, הרי המעצר כיום הוא שלא כדין. אכן, בדיון הראשון שהתקיים בפני השופטת הדנה במעצרים, הסכים עו"ד בן-נון להארכת המעצר, אך בתחילת פברואר ביקש שעניינו של מרשו ידון, ובקשתו לא נענתה. יש ממש בטענתו של הסנגור כי אין להמשיך את החזקתו של נאשם במעצר זמן כה רב, רק כיוון שבאי-כוחם של הנאשמים האחרים אינם מוכנים עדיין לדיון בראיות. כתב האישום ובקשת המעצר בפרשה זו אכן מציבים בפני כל המעורבים בניהול ההליך, ובעיקר בפני בית המשפט משוכה גבוהה וקשה. קשה הוא הפיצול של עניינם של הנאשמים, בהליך שכל כולו בנוי על האחדת האישום מכוח האישום בהשתייכות לארגון פשע. אך על אף הקושי, אין ניתן לקיים מעצר ללא שמיעת טענות בדבר קיומן של ראיות לכאורה, לתקופה העולה על 30 ימים שלא בהסכמה.

בנסיבות שנוצרו, משהודיע בא-כוח העורר שלפניי כי הוא נכון לקיום הדיון בראיות, יש לקיים את הדיון בעניינו לאלתר, בשים לב לאורך התקופה בה נתון העורר במעצר; הגם שהיתה בעבר הסכמה לכך, הרי חל שינוי נסיבות המחייב הקדמת הדיון.

לכך יש להוסיף כי על אף הקושי הרב בניהול הדיון בהליכי המעצר של יתר העצורים, ספק אם היה מקום לדחיה הממושכת שניתנה להמשך ההליכים, כדי להתחשב ביומניהם של הסנגורים כולם. מכל מקום, בכל הנוגע לעורר, על בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לקיים את הדיון במעצרו תוך השבוע הקרוב ולא יאוחר מיום א' 27.2.05.

בשולי החלטה זו, אוסיף כי מן הראוי היה להקדים את הדיון במעצרם של כל הנאשמים ואין זה סביר כי הליכי המעצר יתקיימו במועד המאוחר שנקבע לכך, אלא אם היתה הסכמה של כל הסנגורים המעורבים, ולא של חלקם בלבד; עם זאת, כמובן, שיש לעשות הכל שלא יידון עניינו של כל נאשם בנפרד, שכן יש בכך כדי לסכל את דרכי ההוכחה שנקבעו על-פי תכליתה ואופייה המיוחד של העבירה של השתייכות לארגון פשע.