החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 1241/05 עלי שורפי נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

מעצרים · מעצר ללא דיון בקיום ראיות לכאורה מעבר ל-30 ימיםערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת מעצר

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

הערר התקבל מקום שהעורר שהה במעצר זמן ניכר ללא דיון בקיום ראיות לכאורה, לאחר שחלפו 30 הימים הקבועים בחוק. בית המשפט קבע כי אין לקיים מעצר מעבר לתקופה זו ללא שמיעת טענות בדבר ראיות לכאורה, אלא בהסכמה, ולא להותיר את העורר במעצר רק בשל עיכובים של סנגורים אחרים. נקבע לקיים את הדיון במעצרו בתוך שבוע ולא יאוחר מ-27.2.05.

העובדות

העורר נתון במעצר מחודש נובמבר 2004 וכתב אישום הוגש נגדו ביחד עם נאשמים נוספים בעבירות סמים ובחברות בארגון פשע. בישיבה מקדמית נקבע דיון במעצרים לפברואר 2005, אך רק שלושה סנגורים היו מוכנים לדיון, ויתר הסנגורים ביקשו דחיות. שמיעת בקשת המעצר נקבעה מ-15.5.05 ואילך.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם ניתן להמשיך במעצר נאשם לתקופה העולה על 30 ימים ללא דיון בקיום ראיות לכאורה, כאשר הסנגורים האחרים אינם מוכנים לדיון?

הלכות

  1. 1

    אין ניתן לקיים מעצר ללא שמיעת טענות בדבר קיומן של ראיות לכאורה, לתקופה העולה על 30 ימים שלא בהסכמה.

    ״אך על אף הקושי, אין ניתן לקיים מעצר ללא שמיעת טענות בדבר קיומן של ראיות לכאורה, לתקופה העולה על 30 ימים שלא בהסכמה.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    אין להמשיך את החזקת נאשם במעצר זמן כה רב רק משום שבאי-כוח נאשמים אחרים אינם מוכנים עדיין לדיון בראיות, ולכן יש להקדים את הדיון בעניינו של העורר.

    ״יש ממש בטענתו של הסנגור כי אין להמשיך את החזקתו של נאשם במעצר זמן כה רב, רק כיוון שבאי-כוחם של הנאשמים האחרים אינם מוכנים עדיין לדיון בראיות.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • מעצר
  • ראיות לכאורה
  • ערר
  • ארגון פשע
  • כתב אישום
  • סנגור
  • הארכת מעצר
  • 30 ימים
  • דיון במעצרים

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בירושלים

בש"פ

1241/05

בפני:

כבוד השופטת ד' ביניש

העורר:

עלי שורפי

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי

בתל-אביב-יפו מיום 2.2.05 בב"ש 94095/04 שניתנה על ידי כבוד השופטת נגה אהד

תאריך הישיבה:

י"א באדר א' התשס"ה (20.2.2005)

בשם העורר:

עו"ד איתי בן-נון

בשם המשיבה:

עו"ד איתי פרוסט

החלטה

העורר נתון במעצר החל מחודש נובמבר 2004 וביום 21.12.04 הוגש נגדו כתב אישום ביחד עם נאשמים אחרים המואשמים בעבירות סמים ובעבירות של חברות בארגון פשע. כתב האישום במתכונתו הסופית מונה, ככל הנראה, למעלה משלושים נאשמים. נוכח הסירבול המובן מאליו בתיק מורכב זה, התקיימה ישיבה מקדמית בהשתתפות באי-כוח התביעה והסנגורים ביום 28.12.04, ובה נקבע כי עד ליום 23.1.05 יודיעו באי-כוח הנאשמים אם בדעתם לטעון לשאלת קיומן של ראיות לכאורה, והתיק נקבע לדיון במעצרים לתאריכים 2 ו-3 בפברואר.

במועד שנקבע כאמור, ביום 2.2.05, הודיעו רק שלושה עורכי דין כי הם מוכנים לקיום הדיון תוך התייחסות לחומר הראיות, ויתר עורכי הדין ביקשו דחיות למועד הדיון במעצר כדי להתכונן וללמוד את חומר הראיות. בהתחשב בבקשות הסנגורים, אשר חלקם ביקשו דחיה עד למועד העולה על שלושה חודשים, נקבעה שמיעת בקשת המעצר החל מיום 15.5.05 ואילך, מיום ליום.

בפניי ערר שבו טוען הסנגור, עו"ד בן-נון, כי מרשו עצור זמן ניכר ללא דיון בראיות, ונוכח הוראת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, לאחר שחלף זה מכבר מועד 30 הימים הקבוע בסעיף 21(ד) לחוק, בלי שנתקיים דיון בקיומן של ראיות לכאורה, הרי המעצר כיום הוא שלא כדין. אכן, בדיון הראשון שהתקיים בפני השופטת הדנה במעצרים, הסכים עו"ד בן-נון להארכת המעצר, אך בתחילת פברואר ביקש שעניינו של מרשו ידון, ובקשתו לא נענתה. יש ממש בטענתו של הסנגור כי אין להמשיך את החזקתו של נאשם במעצר זמן כה רב, רק כיוון שבאי-כוחם של הנאשמים האחרים אינם מוכנים עדיין לדיון בראיות. כתב האישום ובקשת המעצר בפרשה זו אכן מציבים בפני כל המעורבים בניהול ההליך, ובעיקר בפני בית המשפט משוכה גבוהה וקשה. קשה הוא הפיצול של עניינם של הנאשמים, בהליך שכל כולו בנוי על האחדת האישום מכוח האישום בהשתייכות לארגון פשע. אך על אף הקושי, אין ניתן לקיים מעצר ללא שמיעת טענות בדבר קיומן של ראיות לכאורה, לתקופה העולה על 30 ימים שלא בהסכמה.

בנסיבות שנוצרו, משהודיע בא-כוח העורר שלפניי כי הוא נכון לקיום הדיון בראיות, יש לקיים את הדיון בעניינו לאלתר, בשים לב לאורך התקופה בה נתון העורר במעצר; הגם שהיתה בעבר הסכמה לכך, הרי חל שינוי נסיבות המחייב הקדמת הדיון.

לכך יש להוסיף כי על אף הקושי הרב בניהול הדיון בהליכי המעצר של יתר העצורים, ספק אם היה מקום לדחיה הממושכת שניתנה להמשך ההליכים, כדי להתחשב ביומניהם של הסנגורים כולם. מכל מקום, בכל הנוגע לעורר, על בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לקיים את הדיון במעצרו תוך השבוע הקרוב ולא יאוחר מיום א' 27.2.05.

בשולי החלטה זו, אוסיף כי מן הראוי היה להקדים את הדיון במעצרם של כל הנאשמים ואין זה סביר כי הליכי המעצר יתקיימו במועד המאוחר שנקבע לכך, אלא אם היתה הסכמה של כל הסנגורים המעורבים, ולא של חלקם בלבד; עם זאת, כמובן, שיש לעשות הכל שלא יידון עניינו של כל נאשם בנפרד, שכן יש בכך כדי לסכל את דרכי ההוכחה שנקבעו על-פי תכליתה ואופייה המיוחד של העבירה של השתייכות לארגון פשע.

ניתנה היום,

י"ב באדר א' תשס"ה (21.2.2005).

ש

ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • בבש 94095/04

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • בש"פ 8896/06ניסים בוסקילה נ. מדינת ישראלהחלטה

הלכות

  1. 1אין ניתן לקיים מעצר ללא שמיעת טענות בדבר קיומן של ראיות לכאורה, לתקופה העולה על 30 ימים שלא בהסכמה.
  2. 2אין להמשיך את החזקת נאשם במעצר זמן כה רב רק משום שבאי-כוח נאשמים אחרים אינם מוכנים עדיין לדיון בראיות, ולכן יש להקדים את הדיון בעניינו של העורר.