בש"פ 1247/97 מדינת ישראל נ. בנדר אהוד

1.

על המשיב הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בחיפה. כתב האישום המתוקן מייחס למשיב מעשי אינוס, תקיפה, התעללות, מעשים מגונים, מעשה סדום, מעשה מגונה בכפיה, עבירות מין במשפחה ואיומים. כל העבירות נעברו, לפי הנטען, כלפי אשתו לשעבר וילדיו הקטינים.

ביום הגשתו של כתב האישום המקורי - 27.2.96 - הורה בית המשפט לעצור את המשיב עד תום ההליכים. משתמה תקופה של שנה מיום מעצרו ומשפטו טרם נגמר בפסק דין, מבקשת באת כוח המדינה לצוות על הארכת המעצר לתקופה של שלושה חודשים, לפי סעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982.

2.

בבקשתה טוענת באת כוח המבקשת כי "התיק דנן הוא תיק שאין לו אח ורע בחומרתו וביחודו. שחרורו של המשיב בשלב זה עלול לסכן את אשתו לשעבר שטרם העידה נגדו, ואשר עדותה היא בעלת חשיבות ראשונה במעלה בתיק זה". לטענתה הראו תוצאות בדיקה כי "למשיב הפרעת אישיות עמוקה, כי הוא אובססיבי ובעל צורך חזק ללכת על פי קו מחשבותיו". המשיב עלול, אפוא, לנסות למנוע מאשתו להעיד וכן עלול הוא לחזור ולבצע בילדיו את המעשים שעשה בהם בעבר. הוא גם בעל אזרחות כפולה, של ישראל ושל צ'ילי, והוא עלול להמלט מאימת הדין תוך שימוש באזרחותו השניה.

לעומתה טען בא כוח המשיב כי משפטו יימשך, כנראה, זמן רב ומכל מקום ניתן להניח שלא יסתיים תוך תקופת הארכה של שלושת החודשים. עוד טען כי המעשים החמורים ביותר המיוחסים למשיב נעשו בתקופה שעד 1988 וכי לאחר מכן נעשו מעשים מגונים בלבד. לדעתו, אם ישוחרר בערובה ובתנאי שישהה בבית שבו הוא מתגורר עם אשתו החדשה בכרמיאל, לא יהיה עוד חשש שיפגע באשתו לשעבר ובילדיו, המתגוררים בטבעון. עוד סבור הוא שהמשיב מסוכן רק למשפחתו ולא לציבור בכלל.

3.

עיינתי בכתב האישום, בפרוטוקול הדיונים בבית המשפט המחוזי ובהחלטותיו, וכן בתעודת רופא מיום 22.12.96 שנערכה על ידי הפסיכיאטר ד"ר פ' וייל.

איני רואה צורך לחזור ולפרט כאן את פרשת מעשיו של המשיב. דייני שאומר כי דברים אמורים במעשים חמורים ביותר שאותם עשה המשיב בבני משפחתו במשך תקופה ממושכת; ככל הנראה, מתוך שכנוע פנימי עמוק בצידקת השקפותיו ומעשיו. אם ישוחרר המשיב עלול הוא, אפוא, לחזור על מעשיו - אפילו ישוחרר בערובה ובתנאים מגבילים - ולפגוע באשתו לשעבר ובבני משפחתו. זהו חשש רציני שדי בו כדי לצוות על הארכת תקופת המעצר. לפי הנטען בכתב האישום המתוקן גם איים המשיב על המתלוננת שיפגע בה ובבני משפחתה ובכך טמון חשש נוסף.

אשר לטענתו של בא כוח המשיב כי המשפט יימשך, כנראה, זמן רב, אין לי אלא לקוות שיעלה בידי בית המשפט המחוזי לסיימו במועדים שקבע. כפי שאני מתרשם נעשה מאמץ לקבוע מראש מספר מספיק של ישיבות לשם כך.

4.

לפיכך אני מצוה להאריך את מעצרו של המשיב לתקופה של שלושה חודשים, החל ביום 27.2.97, או עד מתן פסק הדין במשפטו בת.פ. 28/96 של בית המשפט המחוזי בחיפה, הכל לפי המוקדם.