פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
1250/11
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
העורר:
סעיד מחאמיד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בחיפה, במ"ת
29345-01-11, מיום
1.2.2011, שניתנה על ידי השופט אמיר טובי
תאריך הישיבה:
י"ז באדר א'
התשע"א (21.02.2011)
בשם העורר:
עו"ד עאדל בויראת
בשם המשיבה:
עו"ד מיטל שינדל
החלטה
בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה נטען, כי באחד הלילות של סוף חודש דצמבר 2010, בילה העורר במועדון בחיפה, ובמהלך אותו בילוי פרץ ויכוח בינו לאחרים, שהיה מלווה גם בהרמת ידיים. בשלב כלשהו הצטרף לויכוח חאלד מחאמיד (להלן: המתלונן) שאף גידף את העורר. בעקבות כך נכנס העורר למטבח המועדון, נטל משם סכין וכאשר יצא הוא ניגש למתלונן ודקר אותו בעוצמה בחזהו. כתוצאה מכך נגרמו לאחרון חבלות קשות, אשר חייבו את ניתוחו בבית חולים.
בגין עובדות אלו יוחסה לעורר עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, והמדינה עתרה למעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה זו, ובכך עוסק הערר שבפני. נטען, כי הראיות העומדות נגד העורר הן נסיבתיות בעיקרן, וככאלה אין בהן כדי לענות על הדרישה הקבועה בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.
אין בידי לקבל את הערר. אכן, בית המשפט המחוזי קבע שאין הוא רואה עצמו חופשי לבסס את ההכרעה בדבר זהות הדוקר בהסתמך על עדות המתלונן, עקב מצבו של זה לאחר האירוע. אולם, בידי המשיבה ראיות נוספות אותן פרט בית המשפט המחוזי בהרחבה, ולאחר שבחנתי אותן סבורני שלפחות בשלב זה מותר לקבוע כי יש בכוחן לבסס את הרשעת העורר בעבירה שיוחסה לו. מכך נובעת מסקנה נוספת, לאמור, מי שאינו מהסס לעשות שימוש בסכין בגין וויכוחים שרבים כמותם, מעיד על עצמו כי נשקפת ממנו סכנה מופלגת, ועל סכנה זו לא ניתן לתת מענה אלא בדרך של החזקת העורר מאחורי סורג ובריח.
אי-לכך, הערר נדחה.
ניתנה היום, י"ז באדר א' התשע"א (21.2.2011).
ש ו פ ט