בש"פ 1256/07 מדינת ישראל נ. יגאל טויטו

בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

ביום 17.5.06

הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו שלושה אישומים ובהם עבירות של תקיפה חבלנית, תקיפה, איומים, כליאת שווא, אספקת סם שלא בתמורה, אינוס, מעשה סדום בנסיבות אינוס, מעשה מגונה בכוח, סחיטה ואיומים, הדחה בחקירה, פגיעה בפרטיות והטרדה. על-פי עובדות האישום הראשון התעלל המשיב במתלוננת, בת זוגו במשך שנתיים, היכה אותה, איים עליה ואף כלא אותה בדירתו. באישום השני נטען כי המשיב תקף את אימה של המתלוננת. באישום השלישי מואשם המשיב כי איים על מתלוננת נוספת ודרש ממנה לקיים איתו קשר מיני. המשיב ביצע במתלוננת זו עבירות מין, תוך שהיא נענית לו מתוך פחדה ממנו ובשל איומיו.

2.

עם הגשת כתב האישום הגישה המאשימה אף בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. באת-כוח המשיב הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה, ובית המשפט הורה על הגשת תסקיר מעצר וכן תסקיר משלים. ביום 27.7.06 נענה בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ר' לבהר שרון) לבקשה. בית המשפט דחה את האפשרות לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר בקובעו כי למרות שהמשיב נעדר עבר פלילי, מסוכנותו היא רבה, ונלמדת מהמעשים המיוחסים לו כלפי שלוש מתלוננות שונות, מהאשמתו בעבירה של הדחה בחקירה, אשר מצביעה אף על חשש לשיבוש הליכי משפט, ומתסקירי שירות המבחן אשר נמנעו מלהמליץ על חלופת מעצר.

3.

לאחר החלפת ייצוגו של המשיב הגישה באת-כוחו החדשה בקשה לעיון חוזר במעצרו בטענה כי אין ראיות לכאורה לעבירת האינוס. בהחלטה מיום 12.12.06 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד' רוזן) כי עוצמת הראיות לעבירת האינוס אכן אינה גבוהה, אך מסוכנותו הרבה של המשיב נלמדת משאר הראיות לכאורה הקיימות בתיק, וכי נתגבשה עילת מעצר של ממש כנגד המשיב. עם זאת, לאור חלוף הזמן מאז החלטת המעצר, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר משלים לבחינת אפשרות של חלופת מעצר. לאחר קבלת שלושה תסקירים מטעם שירות המבחן החליט בית המשפט ביום 30.1.07 כי יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר במקום מרוחק מן המתלוננות בחמישים קילומטר לפחות, למעצר בית מוחלט תחת פיקוח וכשהוא מחובר לאזיקי אלקטרוני. כן נקבעו ערבויות כספיות. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שעוצמת הראיות לכאורה לעבירת האינוס אינה גבוהה, המשיב שוהה תקופה ארוכה במעצר, חסר עבר פלילי ומסוכנותו מיוחדת לצעירות שבחרו מרצונן לחיות עמו. בית המשפט העיר כי סבר שיש לשחרר את המשיב למוסד טיפולי סגור ומוכר, אך כזה אין בנמצא.

4.

על החלטה זו הגישה המבקשת ערר לבית משפט זה וטענה כי יש לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו. מנגד הגיש אף המשיב ערר בבקשה להקל בתנאי שחרורו (בש"פ 987/07, בש"פ 991/07, כב' השופטת פרוקצ'יה). ביום 14.2.07 קיבל בית משפט זה את ערער המדינה, דחה את עררו של המשיב והורה על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט סקר את השיקולים הנוגדים העומדים על הפרק. מחד הצביע בית המשפט על המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב והעולה מתשתית הראיות לכאורה הקיימת כנגדו, וזאת אף בהתחשב בקביעה שעוצמת הראיות בעבירות האינוס אינה גבוהה. בית המשפט קבע כי "מעורבותו של העורר בהתנהגות פלילית אלימה ומסוכנת כלפי מספר מתלוננות מצביעה על קו אישיות עברייני מובנה המסכן את שלום הציבור אף מעבר לעניינן של המתלוננות עצמן בפרשה זו". כן ציין בית המשפט את תסקירי שירות המבחן אשר הביעו באופן עקבי עמדה לפיה מדובר באדם בעל מסוכנות בולטת העלול לסכן את סביבתו ואת המתלוננות אם ישוחרר. מנגד, נתן בית המשפט משקל לעובדה שהמשיב נתון במעצר מזה תשעה חודשים כאשר משפטו טרם החל ואין לוח זמנים ברור לתחילת פרשת ההוכחות. באיזון בין השיקולים הנוגדים קבע בית המשפט:

"11. בנסיבות המורכבות של ענין זה, נראה לי כי יש לקבל את ערר המדינה, ולדחות את ערר העורר, ולהותירו במעצר עד תום ההליכים.

אופי העבירות, שאלימות קשה ומסוכנת מאפיינת אותן, ועמדתו העקבית של שירות המבחן שלא להמליץ על חלופה, גם לאחר בחינה מעמיקה של הענין, מצביעים בבירור על הסכנה לבטחון הציבור והמתלוננות הקיימת בשחרור העורר לחלופת מעצר. התנהגותו האלימה הגובלת בסדיזם קשה ללא רסן כלפי המתלוננות, ואיומי הרצח שהשמיע כלפי המתלוננת באישום השלישי שאין לבטל את רצינותם, וכן עמדתו המקצועית של שירות המבחן, כל אלה מצביעים על הסכנה לציבור בשחרורו של העורר. את מחיר הסיכון שבהישנות מעשי אלימות קשים על העורר לשלם ולא המתלוננות או הציבור, ונראה כי החלופה עליה הורה בית המשפט המחוזי - שלא נתמכה כלל בידי שירות המבחן - אינה נותנת מענה בטוח מפני הסיכונים הצפויים מהעורר.

12.אין להתעלם מהקושי הטמון בהתמשכות זמן המשפט, שהוא גורם רב ערך בשיקולים לענין המעצר. עם זאת, נכון לעת זו, גורם זה אינו צריך להכריע את הכף, לאור אופי המסוכנות הנשקפת מן העורר. ראוי עם זאת, כי מערכת השיפוט תעשה ככל הניתן, על מנת להחיש את ניהול משפטו של העורר ואת סיומו הקרוב".

5.

המבקשת טוענת כי המעשים המיוחסים למשיב מצביעים על רמת מסוכנות גבוהה וכי בהתאם לתסקירי שירות המבחן לא ניתן לאיין מסוכנות זו באמצעות חלופת מעצר, שכן אף המשיב עצמו שולל השתלבות במסגרת טיפולית. המבקשת ציינה כי אמנם טרם נשמעו הוכחות בתיק וכי התיק התעכב בשל טענות מקדמיות שהועלו בו.

באת-כוח המשיב טענה כי נקבע שישנן ראיות בעוצמה חלשה לעניין עבירת האינוס. לעניין המסוכנות טענה כי מסוכנות זו מופנית רק למתלוננות, וכי המתלוננת שאיתה יצר שירות המבחן קשר טענה שאין לה כל קשר עם המשיב. הסנגורית ציינה כי המשיב היה מוכן להיכנס למסגרת טיפולית ב"בית נועם" וכי אף שירות המבחן ציין את הסכמתו לכך בשני תסקירים. כן הדגישה כי בית המשפט המחוזי בהחלטתו האחרונה סבר שמדובר באדם נורמטיבי שניתן לשחררו. לטענת הסנגורית נגרם למשיב עינוי דין מבלי שהיה כל עיכוב מצד הסנגוריה. היא ציינה כי נקבעו שני מועדי הוכחות בלבד לחודש יוני, ולפיכך יש להניח ששמיעת התיק תימשך עוד זמן רב ותידרשנה עוד הארכות מעצר מעבר לנוכחית, וכי עוד בטרם יחל התיק להישמע תידרש הארכת מעצר נוספת.

6.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אכן עניין זה מעורר קושי בשל העובדה שהמשיב עצור מזה תשעה חודשים, טרם נשמעו הוכחות בתיק, ונקבעו דיוני הוכחות ראשונים רק לחודש יוני. התמשכות הליכים זו, שאכן אינה נעוצה במשיב, מטה את האיזון בין האינטרסים לכיוון שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהחשש הממשי מהמסוכנות הנשקפת מהמשיב ומהחשש לשיבוש הליכי משפט, כאשר אנחנו נמצאים בשלב בו טרם נשמעו עדויותיהן של המתלוננות בתיק. המעשים המיוחסים למשיב, וזאת בהתעלם מעבירת האינוס אשר בית המשפט המחוזי סבר כי עוצמת הראיות הנוגעות לעבירה זו נמוכה, כוללים אלימות פיזית חמורה, איומים וכליאת שווא. העבירות בהן מואשם המשיב הופנו כלפי שלוש נשים שונות. כן כולל כתב האישום עבירה של הדחה בחקירה. כמו כן, בניגוד לטענת הסנגורית, תסקירי שירות המבחן חזרו בעקביות על עמדתם כי הם מתקשים לבוא בהמלצה חד משמעית בנוגע לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר. כן עולה מתסקירים אלו שהמשיב התנגד לקבלת טיפול ב"בית נועם" ולא הבין את הצורך בקבלת טיפול במסגרת זו.

7.

במצב דברים זה איני רואה מנוס מקבלת בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. עם זאת, אני מצטרפת לקריאתה של השופטת פרוקצ'יה בהחלטתה בעררים שהגישו הצדדים כי ראוי שמערכת השיפוט תעשה ככל הניתן על מנת להחיש את ניהול משפטו של המשיב ולהביא לסיומו בקרוב. האחריות בעניין זה, אני סבורה, מוטלת אף על הצדדים, וראוי כי אף הם יפנו לבית המשפט המחוזי בבקשה לנסות ולהקדים את מועדי ההוכחות הקבועים בתיק, וזאת על אף העומס המוטל על המערכת.

לפיכך אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1060/06 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, לפי המוקדם.