בש"פ 987/07 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

העורר מואשם בעבירות תקיפה, תקיפה חבלנית, איומים, כליאת שווא, אספקת סם שלא בתמורה, אינוס, מעשה סדום בנסיבות אינוס, מעשה מגונה בכוח, סחיטה ואיומים, הדחה בחקירה, פגיעה בפרטיות והטרדה. על-פי הנטען באישום הראשון, במסגרת מערכת יחסים בינו למתלוננת ד.י., נהג העורר להתעלל בה, להכותה לעיתים קרובות, ולהצר את צעדיה; כן סיפק לה סם מסוג אקסטזי ללא תמורה. על-פי הנטען באישום השני, תקף העורר תקיפה אלימה את אימה של המתלוננת. באישום השלישי מואשם העורר בביצוע שורה של עבירות כלפי מתלוננת אחרת, ש.ו., ובהן מעשה אינוס, מעשה סדום בנסיבות אינוס, הדחה בחקירה, והטרדה.

2.

המדינה ביקשה את מעצרו עד תום ההליכים של העורר. באת-כוח העורר אותה עת, הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה, ומשכך, הדיון התמקד בשאלת מסוכנותו של העורר ואפשרות קיומן של חלופות מעצר. לבית המשפט המחוזי בתל-אביב הוגש תסקיר מעצר ותסקיר משלים מטעם שירות המבחן, בהם נמנע השירות מלהמליץ על חלופת מעצר. בהחלטת בית המשפט (כב' השופטת לבהר-שרון) מיום 27.7.06 הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

3.

ביום 20.10.06, ולאחר שסניגוריו של העורר התחלפו, הוגשה בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר עד תום ההליכים בידי באת-כוח העורר. במסגרת בקשה זו, נטען, בין היתר, כי אין בידי התביעה ראיות לכאורה לעבירת אינוס. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 12.12.06 (כב' השופט ד' רוזן) נקבע כי עוצמת הראיות לכאורה לעבירת האינוס אינה גבוהה. עם זאת, נקבע כי קיימות ראיות ביחס ליתר העבירות בהן העורר מואשם. בית המשפט התייחס למסוכנותו הגבוהה של עורר וקבע כי נתגבשה עילת מעצר בעניינו. נוכח חלוף הזמן, החליט בית המשפט לבחון מחדש את שאלת חלופת המעצר והזמין תסקיר מבחן בעניינו. הוגשו שלושה תסקירי מעצר משלימים במסגרתם בחן שירות המבחן אפשרויות שונות של מסגרות טיפוליות ואחרות כחלופות אפשריות, אולם בסופו של דבר, נוכח מסוכנותו של העורר, נמנע מלהמליץ על שחרורו.

4.

בהחלטה מיום 30.1.07 הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של העורר בחלופת מעצר שעיקרה מעצר בית בפיקוח אחד משלושה מפקחים, ערבות עצמית וצד ג' על-סך 150,000 ש"ח, והפקדה של 30,000 ש"ח, איזוק לאזיקים אלקטרוניים, ואיסור על יצירת קשר כלשהו עם מי מן המתלוננות.

5.

בפנינו הוגשו שני עררים - ערר המדינה על שחרור העורר בחלופה, תוך שהיא עותרת למעצרו עד תום ההליכים, ועררו של העורר, הטוען כי תנאי השחרור שהוחלו עליו חמורים מדי ויש להקל בהם. הוא מבקש כי מעצר הבית שהוטל עליו יהיה חלקי, וסכום הערבות שהוא ומפקחיו נדרשו לתת יופחת באופן משמעותי.

6.

המדינה מצידה טוענת כי אין מקום לחלופת מעצר בעניינו של העורר. מסוכנותו נלמדת מהעבירות החמורות בהן הוא מואשם כלפי המתלוננות באישומים הראשון והשלישי, אליהן מתווספת עבירת התקיפה במתלוננת באישום השני. גילויי האובססיביות, האיומים והתקיפות האלימות הקשות כלפי המתלוננת באישום הראשון, וגילויי האלימות המינית והאיומים ביחס למתלוננת באישום השלישי, מצביעים על מסוכנות מובנית מצד העורר שהמענה הראוי לה הוא מעצר. המדינה מצביעה על כך כי גם שירות המבחן נמנע מלהמליץ על שחרור העורר, ולאחר מספר רב של תסקירים שהוגשו ועל יסוד בחינה מעמיקה של הענין הגיע למסקנה כי חלופת מעצר לא תענה על המסוכנות. חלוף הזמן לא הקהה את פחדן של המתלוננות מהעורר. כן נטען כי החלופה שהחליט עליה בית המשפט המחוזי אינה הולמת, שכן היא בבית בת זוגו של העורר שהיא עדת תביעה, ובנסיבות אלה היא אינה מתאימה לפקח עליו. כן הצביעה המדינה על הקרבה הגיאוגרפית של מקום החלופה לבית הוריה של המתלוננת באישום השלישי, המצביעה אף היא על אי-התאמתה של החלופה.

7.

העורר מצידו טוען בעררו כי אינו יכול לעמוד בתנאי השחרור שהוטלו עליו. לדבריו חלפו כבר כתשעה חודשים מאז מעצרו, והוא לא יצר כל קשר עם מי מן המתלוננות, מה גם שמקום מעצר הבית שהוחלט עליו מרוחק ממקום מגוריהן של המתלוננות, לרבות המתלוננת ש.ו. אשר גרה בחיפה. סכומי הכסף שנדרשו כהפקדה אינם מאפשרים את הגשמת החלטת השחרור, הוא חסר עבר פלילי, הראיות לעבירת אינוס קלושות, ועל רקע כל אלה הוא מבקש להקל בתנאי השחרור שהוטלו עליו.

8.

המדינה מציינת בהודעת הערר מטעמה כי טרם הוחל בשמיעת הראיות בתיק העיקרי. ההרכב שאמור היה לדון בתיק זה התחלף, וטרם נקבעו מועדי דיון כלשהם בפני ההרכב החדש. העורר נתון במעצר כבר קרוב ל-9 חודשים.

9.

הליך זה נושא מורכבות מיוחדת, וההכרעה בו מחייבת איזון בין שיקולים נוגדים. מחד - מסוכנותו של העורר אינה מוטלת בספק. מדובר באדם המואשם בשלושה אישומים נפרדים כלפי שלוש מתלוננות בעבירות קשות של תקיפות, כליאת שווא, אספקת סם שלא בתמורה, אינוס, מעשה סדום בנסיבות של אינוס, הדחה בחקירה, פגיעה בפרטיות והטרדה. באישום הראשון הוא מואשם בהתעללות קשה כלפי המתלוננת, הכאתה לעיתים תכופות, איומים כלפיה, כליאתה בביתה, הטרדתה, ואספקת סמים לשימושה בלא תמורה. באישום השני הוא מואשם בתקיפה חמורה של אימה של המתלוננת הראשונה. באישום השלישי הוא מואשם בין היתר, בעבירות מין קשות לרבות אינוס, מעשה סדום ומעשה מגונה במתלוננת נוספת ובאיומי רצח כלפיה. אמנם בהקשר לאישום זה עלתה שאלה ביחס לעוצמת הראיות לענין עבירת האינוס, אולם בהליך העוסק בשאלת המעצר יש להתמקד בהיקף מסוכנותו של העורר, וזאת יש לבחון על-פי מכלול הראיות לכאורה בשאר העבירות בהן מואשם העורר, שלגביהן תשתית הראיות מספקת. מעורבותו של העורר בהתנהגות פלילית אלימה ומסוכנת כלפי מספר מתלוננות מצביעה על קו אישיות עברייני מובנה המסכן את שלום הציבור אף מעבר לעניינן של המתלוננות עצמן בפרשה זו.

אכן, בית המשפט קמא קובע בהחלטתו:

"המבקש תקף לאורך ימים ארוכים, איים, והטיל חיתתו על המתלוננות. אלו חיו, למעשה, בחשש תחת מרותו האימתנית. גם שאיומיו לא באו ברובם לידי מימוש, חשוב לזכור שהושמעו על רקע התנהלות אלימה וקשה. המעשים מלמדים על אדם אלים, שכל כולו טבוע באלימות פיזית ומילולית המשקפת מסוכנות רבה. המתלוננות לא הסתירו חששן הרב הימנו, ואין תימה שכך. מסוכנותו של המבקש רבה".

שירות המבחן בתסקיריו בחן לעומק את עניינו של העורר ולאורך זמן. השירות נקט באופן עקבי בעמדה כי מדובר באדם בעל מסוכנות בולטת העלול לסכן את סביבתו ואת המתלוננות באם ישוחרר. בתסקיר מיום 5.7.06 ניתנה הערכה בדבר רמת סיכון להישנות התנהגות אלימה מצד העורר בעתיד. לפיכך לא המליץ שירות המבחן על שחרורו בחלופת מעצר.

10.

מנגד, יש משקל לעובדה כי העורר מוחזק במעצר כבר קרוב ל-9 חודשים ומשפטו טרם החל, ואין גם לוח זמנים ברור לתחילת פרשת ההוכחות. הקושי נעוץ, איפוא, במתח הקיים בין מסוכנותו של העורר מחד, לבין התמשכות תקופת המעצר, במסגרת הליך שטרם החל, ואם יוארך המעצר ניתן להניח שלא יהא די בהארכה אחת עד להשלמת המשפט.

11.

בנסיבות המורכבות של ענין זה, נראה לי כי יש לקבל את ערר המדינה, ולדחות את ערר העורר, ולהותירו במעצר עד תום ההליכים.

אופי העבירות, שאלימות קשה ומסוכנת מאפיינת אותן, ועמדתו העקבית של שירות המבחן שלא להמליץ על חלופה, גם לאחר בחינה מעמיקה של הענין, מצביעים בבירור על הסכנה לבטחון הציבור והמתלוננות הקיימת בשחרור העורר לחלופת מעצר. התנהגותו האלימה הגובלת בסדיזם קשה ללא רסן כלפי המתלוננות, ואיומי הרצח שהשמיע כלפי המתלוננת באישום השלישי שאין לבטל את רצינותם, וכן עמדתו המקצועית של שירות המבחן, כל אלה מצביעים על הסכנה לציבור בשחרורו של העורר. את מחיר הסיכון שבהישנות מעשי אלימות קשים על העורר לשלם ולא המתלוננות או הציבור, ונראה כי החלופה עליה הורה בית המשפט המחוזי - שלא נתמכה כלל בידי שירות המבחן - אינה נותנת מענה בטוח מפני הסיכונים הצפויים מהעורר.

12.

אין להתעלם מהקושי הטמון בהתמשכות זמן המשפט, שהוא גורם רב ערך בשיקולים לענין המעצר. עם זאת, נכון לעת זו, גורם זה אינו צריך להכריע את הכף, לאור אופי המסוכנות הנשקפת מן העורר. ראוי עם זאת, כי מערכת השיפוט תעשה ככל הניתן, על מנת להחיש את ניהול משפטו של העורר ואת סיומו הקרוב.

13.

לאור האמור, אני מקבלת את ערר המדינה, דוחה את ערר העורר, ומורה על מעצרו עד תום ההליכים נגדו.