בש"פ 1259/06 עווד אבו עסא נ. מדינת ישראל

1.בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ח' סלוטקי) מיום 22.1.2006, בה דחה בית המשפט את בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטה למעצרו עד תום ההליכים.

2.בכתב האישום שהוגש נגד העורר מיוחסות לו עבירות של קשירת קשר לפשע, גניבה, התפרצות לבנין שאינו למגורים, סחר עם מסתנן, הברחה ועבירות שונות בנשק. על פי העובדות המפורטות באישום הראשון, הצטרף הנאשם לקשר שנועד להעביר מסיני דרך ישראל לקלקיליה נשק ותחמושת, ביודעו כי קיימת אפשרות שכלי הנשק והתחמושת ישמשו לביצוע פיגועים נגד ישראל. במסגרת הקשר, יצא העורר יחד עם שאדי אבו-שארב (להלן: שאדי ), תושב שטחים אשר שהה בישראל שלא כדין, בשלושה מועדים לקבל את הנשק והתחמושת מגבול ישראל מצרים, אך בכל המקרים נתקלו השניים בכוחות צבא שפעלו באזור הגבול ולא עלה בידם לקבל את הנשק והתחמושת. על פי עובדות האישום השני, קשר שאדי עם העורר ועם עודה אבו-עסא (להלן: עודה ) קשר לגנוב מבסיס צה"ל חלקי חילוף לג'יפ שברשות שאדי. לאחר שעצרו השלושה ליד גדר המחנה הצבאי, חתך שאדי את גדר המחנה עם מספרי תיל והוא העורר נכנסו למחנה בעוד עודה נותר ברכב. במחנה חיפש שאדי חלקי חילוף לג'יפ ומשלא מצא, שבר מנעולים של שלושה מחסנים ולקח מתוכם שבעה ארגזי כדורים ו-30 מנות קרב. שאדי מסר לעורר את ארגזי התחמושת ומנות הקרב, העורר העמיסם על הרכב והשלושה נסעו מהמקום. שאדי החזיק עימו את התחמושת על מנת להעבירה לרצועת עזה, עד שנתפס על ידי המשטרה. לפי הנטען, ידע העורר כי בכוונת שאדי למכור את הכדורים על מנת שישמשו לביצוע פיגועים נגד ישראל. על פי עובדות האישום השלישי, קשר העורר קשר להברחת טבק וסיגריות ממצרים לישראל ובמסגרת קשר זה נכנסו פעמים רבות שני תושבי מצרים לישראל שלא כדין כשהם מביאים עימם את הטבק והסיגריות והעורר פגש אותם בשטח ישראל בסמוך לגבול, רכש מהם את הטובין ומכר אותם לתושב ירושלים.

3.עם הגשת כתב האישום, עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. ביום 26.10.2005 הצהיר בא-כוח העורר כי לא הצליח למצוא חלופה מתאימה ועל כן הסכים באותו שלב למעצרו של העורר עד תום ההליכים. כחודשיים לאחר מכן, ביום 20.12.2005, עתר העורר לעיון חוזר בהחלטת המעצר ובית המשפט דחה את הבקשה, בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה באשר לאישום הראשון והשלישי. בית המשפט לא הכריע באשר לקיומן של ראיות להוכחת האישום השני, לגביו טען העורר כי סבר שהרכוש שנגנב מבסיס צה"ל הוא חלקי חילוף לרכב. אלא שבית המשפט הוסיף וקבע כי די בקיומן של ראיות לכאורה באשר לאישום הראשון והשלישי כדי להצביע על מסוכנותו הרבה של העורר ועוד קבע כי חלופת המעצר שהציע העורר – שהייה בביתו בפיקוח הוריו – אין בה כדי לאיין את מסוכנותו.

4.מכאן הערר שבפני. במענה לכתב האישום הודה העורר באישומים שהופנו נגדו, ככל שאינם מתייחסים לעבירות בנשק. לגבי עבירות אלה שבעובדותיהן כפר, טוען העורר כי לא קיימות נגדו ראיות לכאורה בעוצמה המצדיקה את מעצרו והוא מדגיש כי לא היה מודע לכך שמדובר בנשק. עוד טוען העורר כי משפטו יארך זמן רב משום שמשפטו של שאדי, האמור להעיד כעד תביעה, צפוי להתחיל רק ביום 2.3.2006 ועד שיסתיים לא ניתן יהיה על פי הלכת קינזי להעידו. העורר מוסיף וטוען כי הוא נעדר עבר פלילי וכי החלופה שהציע בבית הוריו היא חלופה ראויה ולחלופין הוא מציע קרוב משפחה אחר שישמש כערב.

המשיבה מצידה סומכת ידיה על החלטתו של בית משפט קמא וטוענת כי אין מקום לשחרר את העורר.

5.דין הערר להידחות.

בחנתי את חומר הראיות שהועבר לעיוני ושוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעורר גם בעבירות הנשק. בהודעתו מיום 8.9.2005, מתאר שאדי את פעילותו המשותפת עם העורר בניסיון להבריח נשק ותחמושת ממצרים בשלושה מקרים שונים. בהודעה קודמת מיום 31.8.2005 מתאר שאדי כיצד פרץ יחד עם העורר לבסיס הצבאי ולאחר שגנבו משם תחמושת, הסתירו אותה ברכב נטוש. העורר מצידו, מודה בהודעתו מיום 14.9.2005, כי פרץ עם שאדי לבסיס צה"ל ומן הדברים שמסר באותה הודעה עולה, לכאורה, כי היה מודע לכך ששאדי נטל מן המחסנים שנפרצו ארגזי תחמושת, מתוך כוונה להעבירם לבן דודו בקלקיליה. אומנם, העורר חוזר וטוען כי סירב לשתף פעולה עם שאדי בהעברת נשק ותחמושת, אך מהודעותיו עולה, לכאורה, כי היה מודע לכך ששאדי מעורב בעבירות בנשק המסכנות את בטחון המדינה ולמרות זאת המשיך לשתף עימו פעולה (הודעתו מיום 15.9.2005). הודעותיו המפורטות של שאדי בדבר מעורבותו של העורר בעבירות הנשק שבכתב האישום, נתמכות אפוא באמרותיו של העורר עצמו, לפחות לגבי האישום השני והן מבססות כדבעי סיכוי סביר להרשעתו של העורר בעבירות הנשק שיוחסו לו. אשר לעילת המעצר, מסוכנותו של העורר העולה מן המעשים המיוחסים לו ובעיקר מן הפריצה לבסיס צה"ל, מצדיקה את מעצרו על אף עברו הנקי. לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא לפיה החלופה שהוצעה אינה מספקת. עם זאת, ככל שיהיה בידיו של העורר להציע חלופה אחרת אשר תאיין את מסוכנותו במידה משמעותית, פתוחה בפניו הדרך לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר.

מן הטעמים שלעיל, הערר נדחה.