בש"פ 1272/09 מדינת ישראל נ. נאדר אג'רב

בפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכה שניה של מעצרם של המשיבים, מיום 18.2.2009, בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בתיק פלילי 40060/08 המתנהל ב בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

נגד

המשיבים וארבעה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום עב כרס, המייחס להם פעילות מאורגנת במטרה לבצע עבירות רבות של גניבת כלי רכב מישראל והעברתם לשטחי הרשות הפלסטינית. כתב האישום מייחס למשיבים ולנאשמים הנוספים, בעשרות אישומים שונים, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירות של סחר ברכב גנוב, לפי סעיף 413 יא' לחוק העונשין; ועבירות של קבלת רכב גנוב, לפי סעיף 314 י' לחוק העונשין. למשיבים 1 ו-2 מיוחסות גם עבירות של ניסיון לסחר ברכב גנוב, לפי סעיף 413 יא' בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; ועבירות של ניסיון לקבלת רכב גנוב, לפי סעיף 314 י' בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין. למשיב 3 מיוחסות גם עבירות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק העונשין; עבירה של החזקת כלי פריצה לרכב לפי סעיף 413 לחוק העונשין; ועבירה של כניסה לישראל שלא כחוק לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

מבלי להיכנס לפרטי האישומים השונים, אשר אין מקום לפרטם במסגרת זו, מייחס כתב האישום למשיב 1 את התפקיד של רכישת כלי הרכב הגנובים מהנאשמים הנוספים והעברתם לשטחי הרשות לשם מסחר בהם, כאשר המשיב 2, אחיו, סייע בידו. המשיב 3 רכש ממשיב 1 ומאחרים את כלי הרכב הגנובים וסחר בהם.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת ל בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה למעצר המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. הדיון בבקשה נדחה מספר פעמים מסיבות שונות ובהן מגעים שהתקיימו בין המבקשת ובאי כוח המשיבים. ביום 6.5.2008 הודיע בא כוחו של המשיב 3 כי אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה או עילת מעצר, וכי הוא מסכים למעצרו של המשיב 3 עד לתום ההליכים, ו בית המשפט נתן החלטה כאמור. ביום 24.6.2008 הודיעו גם באי כוחם של המשיבים 1 ו-2 על הסכמתם למעצרם עד לתום ההליכים וניתנה החלטה בהתאם. יצוין כי שאר הנאשמים בתיק שוחררו לחלופות מעצר.

משלא תם משפטם בתום תשעת חודשי המעצר, הגישה המבקשת בקשה ראשונה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים מיום 20.11.2008. בעניינם של המשיבים 1 ו-2 ניתנה הסכמת באי כוחם להארכת המעצר, ואילו מעצרו של המשיב 3, אשר לא נתן את הסכמתו, הוארך בהחלטת בית משפט זה (בש"פ 9560/08 ) מיום 13.11.2008.

בהחלטה צוין ( חברי, השופט א' לוי ) כי חרף הזמן שחלף חומרתם של המעשים המיוחסים למשיב 3 עמדו בכל עוצמתם, וכך גם לגבי הסכנה הנשקפת ממנו לציבור. יחד עם זאת, צוין בהחלטה כי טוב יעשה בית המשפט המחוזי אם יקבע מועדים נוספים וקרובים לשמיעת התיק.

מכאן באים אנו לבקשה שבפניי בגדרה מבוקשת כאמור הארכת מעצרם של המשיבים בפעם השנייה למשך 90 יום או עד למתן פסק דין בתיק פלילי 40060/08 המתנהל בבית משפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

עד כה התקיימו בתיק ארבע ישיבות הוכחות, האחרונה שבהן ביום 12.2.2009, וקבועות שלוש ישיבות נוספות בתאריכים, 10.3.2009, 23.4.2009 ו-7.5.2009. באת כוח המבקשת טענה כי המעשים המיוחסים למשיבים השונים משקפים רמת מסוכנות גבוהה, במיוחד לאור הפעילות המאורגנת ועברם הפלילי של המשיבים 1 ו-3. עוד נטען כי בהתחשב בהיות המשיבים תושבי הרשות הפלסטינית קיים גם חשש להימלטות. את התמשכות ההליכים עד כה תלתה היא בהיקפו הגדול של התיק וגם במגעים שונים שהתנהלו בין המבקשת ובאי כוח המשיבים והנאשמים הנוספים, לרבות ניסיונות לערוך גישור, ובבקשות דחייה שונות מטעם שני הצדדים. בדיון שבפניי, הביעה היא את התקוה כי יעלה בידי התביעה לסיים את פרשת התביעה במועד הדיונים הקרוב אף שלא התחייבה כי כך יהיה.

מנגד טענו באי כוח המשיבים כי בנסיבות הענין ניתן לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר. בענין התנהלות המשפט נטען כי לישיבות ההוכחות שהתקיימו עד כה הגיעו רק חלק מהעדים שהזמינה המבקשת לרבות שוטרים אשר לא הופיעו למתן העדות. בענין המשיב 3 נטען כי מלכתחילה לא היה זה מעורב במגעים ועמד על חפותו, ולפיכך לא ניתן לזקוף נגדו את התמשכות ההליכים, ומן הראוי לשחררו לחלופת מעצר, מה גם שבנסיבות הענין ולאור העונש הצפוי שיקבל אף אם יורשע, מצוי הוא במעצר כבר כמחצית מתקופת המאסר הצפויה לו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים כפי שהובאו הן לפני, באתי למסקנה כי יש בשלב זה להאריך את מעצרם של המשיבים כמבוקש.

למשיבים מיוחסת מסכת חמורה של עבירות שבוצעו באופן שיטתי ומאורגן על מנת לגנוב כלי רכב ולהעבירם לשטחי הרשות הפלסטינית. בעניינו של המשיב 3 מצטרף לכך אף החשד כי הפעיל הוא לחץ במקרים שונים על קורבנות הגניבה ואיים עליהם כי ירכשו חזרה את רכושם שמא כלי הרכב יפורקו. אין צורך להכביר מילים על חומרתם של מעשים אלו ועל המסוכנות הזועקת מהם לשלום הציבור.

אומנם, למרבה הצער בחינת התנהלות משפטם של המשיבים מלמדת כי הוא מתנהל בעצלתיים. אין להשלים עם מצבו שבו בהחלק מהמקרים לא הופיעו עדים שזימנה המבקשת ליתן עדות מטעמה, ובמיוחד כאשר מ דובר

בעדים שהינם שוטרים. אולם בנסיבות הענין, שוכנעתי כי חלק נכבד מהתארכות ההליכים עד כה נבע ממגעים שונים שהתקיימו בין המבקשת ובין חלק מהמשיבים במטרה להגיע להסכמות שונות, אשר לא צלחו במלואם. עוד אציין כי נראה שחלה התקדמות בהליכים בתיק ויש לקוות כי די יהיה בהארכה זו כדי להביאו לקו הסיום.

על מנת להגשים מטרה זו, על הצדדים לפנות ל בית המשפט המחוזי ולבקש כי ייקבעו מועדים נוספים וקרובים לשמיעת התיק, ובטוחני כי בית המשפט ייענה לבקשה זו ככל שיתאפשר הדבר.

עוד אציין כי על המבקשת לעשות כל מאמץ אפשרי ולנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותה, על מנת להבטיח את התייצבות העדים מטעמה למועד הדיון הקרוב ובמידת הצורך לזה שאחריו, ובמיוחד כאשר מ דובר

בשוטרים כפי שצוין לעיל.

לפיכך, מורה אני על הארכת מעצרם של המשיבים מיום 18.2.2009, בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בתיק פלילי 40060/08 המתנהל בבית משפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הכל לפי המוקדם.