בש"פ 1298/10 ארז חן נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת אהד) מיום 4.2.10 בתיק ע"ח 31374-01-10 בה נדחה עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה ברמלה (השופטת טאובר) מיום 21.1.10 בגדרה אושרה פסילה מנהלית של רשיון הנהיגה של העורר, בעקבות תאונת דרכים.

ב.

ביום 7.1.10 אירעה תאונת דרכים בה היו מעורבים העורר ונהג קטנוע, אשר נחבל חבלות קשות בתאונה. בעקבות התאונה נפסל רשיונו של העורר מינהלית למשך שישים יום על ידי קצין משטרה, החל מיום 12.1.10. כעולה מהחלטת הפסילה, יוחסו לעורר עבירות של אי ציות לתמרור ב36 (מתן זכות קדימה), גרימת נזק, נהיגה ברכב שלא עבר מבחן רישוי ונהיגה בלתי זהירה. העורר פנה לבית משפט השלום לתעבורה ברמלה בבקשה להחזרת רשיון הנהיגה וביטול הפסילה המינהלית. הבקשה נדחתה. נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישום המיוחס לעורר. צוין, לעורר נהיגה של 4 שנים, במהלכן הספיק לצבור לחובתו 3 הרשעות קודמות – עבר מכביד ביחס לותק, ואף ריצה פסילה קודמת בשנת 2008. נקבע, כי מן הראוי שהעורר יעבור תקופת צינון בטרם ישוב לנהוג, וכי נהיגתו עלולה לסכן את ציבור המשתמשים בדרך. על החלטה זו ערר העורר לבית המשפט המחוזי, ועררו נדחה. בית המשפט בחן את חוות דעת בוחן התנועה, וקבע כי על פי הראיות לכאורה אחראי העורר לתאונה, כיון שבכיוון נסיעתו מוצב תמרור זכות הקדימה, ועליו היתה חובת זהירות גבוהה. נקבע, כי לא נפלה טעות בהחלטת בית משפט השלום, וכי הנימוק לפיו זקוק העורר לרשיונו לצורך פרנסתו אין בו די בנסיבות.

ג.

העורר עותר להשבת רשיונו. נטען, כי הוא לא היה אחראי לתאונה וכי יש לו עד נוסף בעניין. הערר מוגש מתוקף סעיף 49 לפקודת התעבורה. במקרה דומה כבר כתבתי, כי:

"ניתן לשאול, היש טעם והיגיון מהותי, בנושא שאמנם נודעת לו חשיבות מעשית מסוימת לאדם הנוגע בדבר, אשר הפסילה המינהלית מכבידה עליו, אך אינו בתוכנו, במידתו ובמידתיותו ברום הזכויות - במתן זכות לבחינתן של שלוש ערכאות שיפוטיות עד לבית משפט זה" (בש"פ 3462/05 פלונית נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

דעת לכל נבון נקל, כי גם במדינה השוקדת על זכויותיהם של חשודים ונאשמים, ואשריה שכך, יש הפרזה גדולה במתן זכות ערר

בשלוש ערכאות על פסילה מינהלית של רשיון נהיגה, ויש לקוות כי המחוקק ייתן ליבו לכך. אבל כל עוד זה הדין, אין מנוס מהידרשות לערר ככל הנחוץ.

ד.

בדיון הציג העורר – שלא היה מיוצג -

תמונה שממנה ביקש להסיק כי לא היה האשם בתאונה. לשיטתו נסע בכביש ריק והאופנוע פגע בו. הוסבר לו, כי נושא זה אינו עניין במהותו להליך הנוכחי אלא למשפט העיקרי. באת כוח המדינה ביקשה לאמץ את דברי בית המשפט המחוזי.

ה.

אשר לפסילה לגופה, לא מצאתי מקום להתערב בהכרעות הקודמות. דברי בתי המשפט הקודמים מקובלים עליי. אכן, יש בכגון דא אי נוחות של פגיעה ביכולת תנועה ואולי גם בפרנסה, אך על כן מוגבלת פסילה מינהלית זו בזמן על פי דין. לא ירחק היום ובו ייערך המשפט ותהא לעורר ההזדמנות להציג את עמדתו לגוף כתב האישום. איני נעתר איפוא לערר.

ו.

בסיפה אעיר, כי שמתי לב שהחלטת הפסילה מיום 12.2.10 בחתימת ראש משרד התנועה במשטרת רחובות לא נומקה כנחוץ בטופס. בנסיבות וכיון שלא נטען בעניין זה, וגם נוכח עברו התעבורתי של העורר ובעיקר הגשת כתב האישום, לא אדרש לכך, אך הנוגעים בדבר יתנו לבם לצורך במילוי הטופס כראוי (ההנמקה מחויבת נוכח הוראת סעיף 47 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), לפיה דרוש "יסוד להניח כי יוגש כתב אישום", לשם הפסילה).