בש"פ 1309/10 חמזה נאסר נ. מדינת ישראל

א.

שני עררים – שנשמעו במאוחד – על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת רג'יניאנו) מיום 16.2.10 במ"ת 9688-01-10, לפיה יישאר העורר בבש"פ 1309/10 (להלן נאסר ) במעצר עד הגשת תסקיר משלים בעניינו ודיון ביום 28.2.10; באשר לעורר בבש"פ 1310/09 (להלן סולטאנה ) נקבע, כי הוא ישוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים מחוץ למקום מגוריו שבטירה. בגלל אי הבנה (העורר סולטאנה לא שוחרר בערבות, כנמסר על-ידי הסניגור, כיון שלא הפקיד את הסכום הנקבע), הובא לדיון העורר נאסר בלבד, אך הסניגור נודיע על נכונות לטעון בהיעדר סולטאנה.

עובדות והליכים

ב.

נגד העוררים ואדם נוסף, סארי חסקיה, הוגש ביום 10.1.10 כתב אישום, בו יוחסו להם עבירות של קשירת קשר לפשע ושוד מזוין. נטען, כי השלושה קשרו קשר עם רמאח סולטאן, כדי שיפתה בהקשר מיני אדם אחר (להלן המתלונן ), אותו תיכננו לשדוד. המתלונן הגיע לאזור, והשלושה התנפלו על רכבו ונטלו ממנו באלימות קשה, תוך שימוש בסכין, את הארנק והמכשיר הסלולרי שהיה ברשותו. בהמשך דרשו השלושה מהמתלונן את קוד כרטיס האשראי, ומשלא נענה לדרישה היכו אותו נמרצות. כתוצאה מהמעשה נגרמו למתלונן חבלות קשות בכל חלקי גופו.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 17.1.10 הורה בית המשפט על הזמנת תסקיר מעצר. מן ההחלטה מיום 16.2.10 נלמד, כי ביום 11.2.10, לאחר קבלת התסקירים הגם שלא היו חיוביים, החליט בית המשפט (החלטה שלא צורפה), אף נוכח הסכמות דיוניות, כי הנאשמים, ובכללם שני העוררים, ישוחררו למעצר בית מחוץ ליישוב טירה מקום מגוריהם. בהחלטה מיום 16.2.10 נאמר, כי בישיבה מאותו יום הועלתה לראשונה טענת מסוכנות של הנאשמים כלפי רמאח, על פי חומר ראייתי שלא הוצג לפני כן. חרף האמור, קבע בית המשפט, כי החלטתו לשחרור הנאשמים בעינה עומדת, וששחרור השלושה לא יישקל מחדש בשלב זה. באשר לחסקיה ו סולטאנה הוצעה חלופה בדירות נפרדות בג'לג'וליה. בית המשפט אישר את החלופה בכפוף לתנאים, הכוללים פיקוח מלא וערבויות. באשר ל נאסר נקבע,

בהסתמך על התסקיר, כי ההורים שהוצעו כמפקחים אינם מתאימים, ולכן הורה על המשך מעצרו עד לקבלת תסקיר משלים שבגדרו ייבחנו מפקחים חלופיים.

העררים והדיון

ד.

עררם של השניים מופנה נגד החלטות בית המשפט, שהתבססו, לטענתם, על טענת המדינה לפיה הנאשמים מסוכנים כלפי רמאח, וזאת מבלי לבחון את הראיות לעומקן. עוד נטען, כי החלטה בעניינם של השניים יוצרת הפליה בינם לבין רמאח, שהיה מעורב אך הוא בפרשה אולם שוחרר למעצר בית בביתו שבטירה. עררו של סולטאנה מופנה נגד ההגבלות שהושתו על שחרורו, במיוחד באשר להרחקה ממקום מגוריו שבטירה. עררו של נאסר מופנה בעיקר נגד הקביעה כי ההורים אינם יכולים לשמש כמפקחים, והישארותו במעצר עד להשלמת התסקיר המשלים; נטען, כי שגה בית המשפט שעה שהשליך יהבו על המלצות התסקיר, וזאת חרף ביקורת שהטיח בית המשפט בעצמו במסקנות שירות המבחן.

ה.

בדיון טען עו"ד מנצור לעוררים, כי אין מקום לקשור את עניינם לחשש פגיעה ברמאח, ועל כן יש לשחררם למעצר בביתם.

ו.

עו"ד שרף טענה למדינה כי היו הסכמות דיוניות אשר יסודן בכך שלא ברור היה מי עשה מה במסכת העבירות, ונקבע כי אם התסקיר יהא חיובי יישקל הדבר בחיוב, והכחשת המעשים על-ידי העוררים לא תחשב כפרמטר שלילי. כן נטען, כי בית המשפט סבר שאילו ידע על המסוכנות כלפי ראמח אולי היה משנה את החלטתו העקרונית, אך בשלב זה לא רצה לעשות כן. על כן לא ראתה מקום לשינוי בהחלטות.

הכרעה

ז.

לא ראיתי מקום להיעתר לערר. עיינתי בתסקירים. התסקיר העוסק בנאסר מזכיר כי הוא פוטר בשעתו מעבודה והועמד לדין על גניבה ממעסיקו, ונדון לשל"צ ללא הרשעה. השירות ציין כי נאסר מכחיש בעייתיות בחייו, ולדעת השירות לא ניתן לשלול סיכון להישנות מעורבות שולית בחייו. לא הומלץ על שחרור לחלופה בבית ההורים כיון שיתקשו לגלות מצבי סיכון. אשר לסולטאנה, עברו נקי, ועם זאת כיון שמסר מידע מגמתי לא איפשר תמונה מעמיקה; הוריו שהוצעו כחלופה כועסים על הסתבכותו; שירות המבחן לא המליץ על שחרורו. אכן בית המשפט קמא צעד אל מעבר לתסקירים, אך איני סבור כי ניתן ללכת עוד צעד קדימה. באשר לנאסר, הערר מוקדם, ואין מקום להתערבות בהכרעתו של בית המשפט לדרוש מפקחים שונים מן ההורים. ככל שהמדובר בסולטאנה, אין מקום בנסיבות, לרבות בעקבות הערת בית המשפט בקשר לחומר שהוצג במאוחר, לשנות לעת הזאת את ההחלטה באשר להרחקה מטירה. אין באלה כדי להצדיק התערבות, וכאמור איני נעתר לערר.