בש"פ 1324/97פלד מנחם נ. מדינת ישראל

מר מנחם פלד (להלן-המבקש) הואשם בבית המשפט השלום לתעבורה בעבירה של אי ציות להוראת שוטר במדים לעצור את הרכב, עבירה בנגוד לתקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה, תש"ל1970-. נקבע מועד לדיון. הוא נדחה לבקשת המבקש. בנוסף, המבקש הודיע בכתב לבית המשפט כי הינו כופר באשמה וביקש לקבוע מועד להוכחות. הודע לו - מטעם בית המשפט - כי "אין כפירה בכתב" והינו מזומן בתאריך נקוב להקראה בלבד. במועד הנקוב, נעדר הנאשם ולא הודיע על סיבת העדרותו. לפיכך, ראה בית המשפט בהעדרותו משום הודאה. המבקש הורשע (ע"י כב' השופטת ש' וונדרמן). נגזר עליו קנס של 500 ש"ח ופסילת רשיון נהיגה ל3- חודשים על תנאי למשך שנתיים. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ע"פ 1562/96). ערעורו נדחה (ע"י כב' השופט ע' זמיר).

עיקרה של בקשת רשות ערעור זו בשניים: האחד , כי טעה בית המשפט בקבעו כי אין כפירה בכתב של כתב האישום. טעות הגוררת "הטרחת חינם" של נאשמים במשפטי תעבורה. השני , כי לא היה מקום לראות בהעדרות המבקש משום הודאה שעה שכפר באשמה.

דינה של בקשת רשות ערעור זו להדחות. אין היא מעלה שאלה בעלת "חשיבות משפטית או צבורית" המצדיקה רשות ערעור. אין חולק כי המבקש הוזמן כדין. הודע לו כי בית המשפט אינו מקבל כפירתו בכתב אלא נדרשת התיצבותו. עם זאת, המבקש נעדר מהדיון. הוא לא טרח לנמק העדרותו. הוא לא פנה לבית המשפט בבקשה לבטול פסק דין. במצב דברים זה, אין לו להלין אלא על עצמו. לפנים משורת הדין, נעיר כי מאז הלכת בארי (ע"פ 1556/90, פד מה(1) יתדו 705) עליה בקש המבקש לתמוך יחדיו, תוקן סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-. (וראה שם). הבקשה נדחית.