בש"פ 1370-24 בש"פ 1370-24

1.ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 7.2.2024, ומיום 15.2.2024, במ"ת 50516-08-23 (השופט ש' מלמד) שבהן נקבע כי המשיב יועבר למעצר בפיקוח אלקטרוני, חלף מעצר מאחורי סורג ובריח.

רקע עובדתי

2.נגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירת רצח בנסיבות מחמירות, ושורת עבירות נלוות, על דרך של ביצוע בצוותא. במעשה רצח מתוכנן עסקינן, עקב סכסוך נדל"ן, שבמסגרתו נורה המנוח למוות, בעיבורה של העיר יפו, בשעת צהריים. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה העוררת בקשה למעצרם של המעורבים, ביניהם המשיב, עד תום ההליכים נגדם. ביום 6.12.2023, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת ט' חיימוביץ). לאחר ניתוח מדוקדק של חומר הראיות נקבע, כי "קיימות כנגד [המשיב] ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו בכתב האישום". נוכח האמור, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת העוררת, והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. המשיב ערר לבית משפט זה (בש"פ 8934/23 חמד נ' מדינת ישראל (15.1.2024); להלן: הערר הקודם). בערר נטען, בין היתר, כי אין די בחומר הראיות כדי לבסס 'ראיות לכאורה' להיותו 'מבצע בצוותא', ועל כן יש לבחון חלופת מעצר בעניינו. הדיון בערר התקיים לפני השופטת ר' רונן. רוב רובו של הדיון הוקדש לעניינו של נאשם אחר בפרשה. בתום הדיון, ניתנה החלטה בעניינו של המשיב כדלהלן: "בתום הדיון בעניינו של [המשיב], הסכימו הצדדים כי עניינו יועבר לקבלת תסקיר של שירות המבחן שיבחן קיומן של אפשרויות חלופיות שלא יכללו את מעצרו מאחורי סורג ובריח. ב"כ [העוררת] הדגישה כי היא מסכימה לאפשרות זאת מבלי לוותר על טענותיה לפיהן כל חלופה לא תסכון בעניינו של [המשיב]. לכן, בהתייחס [למשיב] – יועבר עניינו לקבלת חוות דעת של שירות המבחן, אשר יבחן את כל הנושאים הרלוונטיים לקבלת החלטה בדבר חלופת מעצר. בכלל זה תיבחן המסוכנות של [המשיב] כמו גם החלופה שתוצע על ידיו על כלל היבטיה. לאחר שיתקבל תסקירו של שירות המבחן, יבחן בית המשפט המחוזי את האמור בו ואת טענות הצדדים ויכריע בהן לפי שיקול דעתו" (שם, בפסקה 15).

3.עניינו של המשיב הוחזר אפוא לבית המשפט המחוזי. תסקיר שירות המבחן שהוגש, המליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, מבלי צורך בפיקוח אלקטרוני. לאחר שהתקיים דיון, שבמסגרתו נשמעו טיעוני הצדדים, ונחקרו המפקחים המוצעים, ביום 7.2.2024, ניתנה החלטה נוספת של בית המשפט המחוזי (השופט ש' מלמד). תחילה נאמר, "כי אני מסכים לחלוטין עם עמדת ב"כ [העוררת] כי מדובר באירוע חמור בו היה מעורב המשיב. חלקו של המשיב הוא אמנם לא בחלק העיקרי של העבירה והיא עבירת הרצח אלא למעגלים היקפיים של ביצוע העבירה ואולם ניתן לקבוע על פי האמור בכתב האישום כי בלעדיו של המשיב היה קושי לבצע את העבירה המיוחסת לו [ולכלל] המשיבים בצוותא". עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי, כי "לא ניתן להתעלם מהעובדה כי תמונה זו עמדה לפני בימ"ש העליון כאשר החליט את שהחליט שיש לשלוח את המשיב לשירות המבחן על מנת שיבחן חלופת מעצר. בית המשפט העליון, על פי החלטתו, היה ער לתמונה הראייתית וזאת נוכח העובדה כי הוא עסק לפרוטרוט בתמונה הראייתית. ניתן לראות מההחלטה כי היה ער לכל המשמעויות של חלקו של [המשיב] כמו גם חלקו של [אחד הנאשמים האחרים] בביצוע העבירה המיוחסות להם. בסופו של דבר בית המשפט העליון המליץ על קבלת תסקיר. שליחתו של [המשיב] לקבלת תסקיר, בהמלצת בית המשפט העליון, יש לה משמעות שכן בית המשפט העליון סבר כי בהתחשב בחומרת העבירה ובמארג הראיות הקיים כנגד [המשיב] חלופת מעצר יכולה לסכון". לסיום צוין, כי "התרשמתי מהמפקחים המוצעים. מדובר במפקחים נורמטיביים, בעלי עמדות נורמטיביות שיכולים לייצר למשיב גבולות ברורים", אם כי "נוכח העובדה כי המפקחים אינם מכירים לחלוטין את הקשרים השוליים של המשיב, הרי שיהיה מקום להוסיף איזוק אלקטרוני שיהווה גבול חיצוני ברור למשיב". לאחר שנבחנה ההיתכנות הטכנית, הורה בית המשפט המחוזי בהחלטה נוספת מיום 15.2.2024 על העברת המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני.

מכאן הערר שלפנַי.

תמצית טענות הצדדים

4.העוררת סבורה, כי שגה בית המשפט המחוזי בפרשנות שאותה ייחס להחלטת השופטת רונן בערר הקודם. לשיטתה, כל שנאמר באותה החלטה הוא כי בהסכמת הצדדים יוגש תסקיר מעצר, ולאחריו תינתן החלטה נוספת על-ידי בית המשפט המחוזי; הא ותו לא. פרשנות מוטעית זו, כך העוררת, היא שהובילה לכך שבית המשפט המחוזי ראה עצמו 'אנוס על-פי הדיבור' להורות על שחרורו של המשיב ממעצר מאחורי סורג ובריח. זאת, מבלי שהובהר מהם אותם 'טעמים מיוחדים' המצדיקים סטייה מן הכלל, שלפיו אישום בעבירת רצח מוליך למעצר מאחורי סורג ובריח, כמצוות המחוקק המעוגנת בסעיף 22ב(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. עוד נטען, כי לכל הפחות, שׂומה היה על בית המשפט המחוזי לדון ולהכריע בטענתה הנוספת, שלפיה תסקיר שירות המבחן "מתבסס על מצגים שהציג המשיב אשר חוטאים לאמת".

דיון והכרעה

5.לאחר שנדרשתי לטענות ב"כ הצדדים מזה ומזה, בכתב ובעל-פה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערר – להתקבל בחלקו. זאת משום שבית המשפט המחוזי שקד היטב בחקירה ודרישה על טיבם של המפקחים, גם התמקד בהחלטת השופטת רונן הנ"ל, אך יִחס לה מֵעבר לתוכנה הממשי, קרא בה גם מה שאין בה; כדברי השופט גרוסקופף בעניין אחר: "ההחלטה שהתקבלה [בערר הקודם] הייתה לשלוח את המשיב לתסקיר מעצר – הא ותו לא [...] לשון זה משמעה כי לאחר קבלת התסקיר, נדרש בית המשפט המחוזי לקיים דיון לגופו של עניין, לבחון את מכלול השיקולים הרלוונטיים, בשים לב לתסקיר, ולקבל לאורם החלטה האם ניתן לשחרר לחלופת מעצר. כזאת לא נעשה, בשל הדרך שבה פורשה ההחלטה [בערר הקודם] על ידי בית המשפט [המחוזי]. מהאמור בהחלטת בית המשפט [המחוזי], ומהאופן בו בחן את טיעוני הצדדים, עולה שהוא סבר כי החלטתו האמורה של בית המשפט העליון מנחה אותו לשחרר לחלופת מעצר, ככל שהתסקיר ילמד כי קיימת חלופה כזו – וכמובהר, לא כן היא... לאור זאת, אין מנוס מלהשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיקוים בירור לגופו של עניין בשאלת האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר" (בש"פ 2872/19 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 2 (25.04.2019)). כך הוא מקום שבו ניתנה הכרעה שיפוטית, שבה נקבע כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לקבלת תסקיר מעצר. דברים אלו יפים לענייננו מקל וחומר, שעה שההחלטה בערר הקודם ניתנה בהסכמת הצדדים, ללא צורך בהכרעה שיפוטית. בהתחשב עם 'גלגוליו' הקודמים של העניין דנן, חתרתי בסוף הדיון לגבש הסכמה, אך לא עלה בידי, כי אכן אין ניתן לדלג על בירור ממצה של טענות העוררת, בכללן לגבי שגיאות אפשריות בתסקיר, סתירות בין מצגים שהציג המשיב בשירות המבחן לבין המציאות כפי שבאה לידי ביטוי בחומר החקירה, פסאדה תקינה ונורמטיבית שניסה המשיב לצייר באשר לאורחות חייו, מבלי לעמתו עם המתואר בכתב האישום, ועוד. אין מנוס אפוא מלהורות על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי.

6.הערר מתקבל איפוא חלקית. ההחלטה על העברתו של המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני מבוטלת. הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי. מצדי, איני נוקט כל עמדה. בית המשפט המחוזי יבחן את האמור בתסקיר שירות המבחן, ואת טענות הצדדים, ויכריע כחוכמתו.