בש"פ 8934-23 בש"פ 8934-23

1.לפניי שני עררים שהדיון בהם אוחד, על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ט' חיימוביץ) במ"ת 50516-08-23 מימים 6.12.2023 ו-7.12.2023, בהן הורה בית המשפט על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים נגדם.

הרקע לעררים

2.שני העררים מתייחסים לאירוע של רצח בגינו הוגש כתב אישום נגד 4 נאשמים. לנאשם 4 יוחסה עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, ואילו לנאשמים 3-1 יוחסו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (רצח); רצח בנסיבות מחמירות (כאשר נסיבה 9 יוחסה רק לנאשמים 2-1); ועבירות נלוות נוספות של נשיאת נשק, השמדת ראיה, הצתה, שינוי זהות של רכב ושיבוש מהלכי משפט. העורר בבש"פ 8934/23 הוא הנאשם 2 בכתב האישום (והוא יכונה להלן: נאשם 2); והעורר בבש"פ 8969/23 הוא הנאשם 3 בכתב האישום (והוא יכונה להלן: נאשם 3).

3.יובהר בקצרה כי לגישת המשיבה (שתכונה להלן: המאשימה), הרצח הוא תולדה של סכסוך בין הנאשם 1 ואחרים לבין המנוח. על רקע זה, קשרו הנאשמים 3-1 בכתב האישום קשר לרצוח את המנוח. הם סיכמו כי לצורך כך הם יצטיידו בטלפונים מבצעיים, באקדחים ובמכונית גנובה בעלת לוחיות זיהוי משוכפלות; כי נאשמים 2-1 יהיו אלה שיירו במנוח בעוד נאשם 3 ירכוש טלפונים מבצעיים ויפעל לאיתור מיקומו של המנוח ולהעלמת ראיות לאחר ביצוע הרצח.

רצף האירועים הרלוונטיים החל ביום 19.10.2021, שאז הביאו הנאשמים 2-1 על פי הנטען מכונית גנובה מרמאללה ליישוב אלעזריה (להלן: הרכב המבצעי). הרכב המבצעי הועבר כחלק מהתוכנית העבריינית מאלעזריה לחניון "ביכורי ציון" ביפו (להלן: החניון) ביום 20.10.2021. בנוסף, ביום 21.10.2021 הטעין הנאשם 3 באלעזריה שני כרטיסי SIM סלולריים ללא בעלים רשומים המקושרים לשני קווי טלפון (מנוי מספר 568 (להלן: מנוי 568) ומנוי מספר 618. שני המנויים ייקראו ביחד: הטלפונים המבצעיים). ביום 22.10.2021 הופעלו הטלפונים המבצעיים שנטענו לצורך ביצוע העבירה. מאוחר יותר באותו ערב נערך סיור ליד ביתו של המנוח. לבסוף, ביום 23.10.2021 בוצע הרצח: בבוקר חיפשו הרוצחים את המנוח; לאחר מכן חזרו למעין הפסקת צהריים בביתו של הנאשם 2. מעשה הרצח בוצע בשעה 14:30.

יצוין כי בדיון שהתקיים בפניי ביום 7.1.2024 הוצג לי סרטון המתעד את מעשה הרצח – החל מהמרדף של מכונית הרוצחים אחרי המכונית בה נסע המנוח, המרדף הרגלי של הרוצחים אחרי המנוח שנמלט מהם באזור נמל יפו, היריות במנוח וההימלטות של הרוצחים לרכב המבצעי.

4.בית המשפט המחוזי, בשתי החלטות מפורטות, פירט את מכלול הראיות הנסיבתיות הקושרות את כל אחד משני העוררים לעבירות המיוחסות להם. ביחס לכל אחד מהם, הוא הבהיר כי ישנן ראיות לכאורה כנדרש בשלב זה של הדיון, וכי משום כך ולאור חומרת העבירות שיוחסו להם – יש מקום לעצור אותם עד תום ההליכים נגדם.

בעררים שלפניי ביקשו העוררים לטעון לדיות הראיות. הנאשם 2 טען כי המאשימה הייתה שבויה בקונספציה לפיה הנאשם 2 היה חלק מאירוע הרצח, ולכן היא השלימה את כל החסרים הראייתיים בהתאם לקונספציה הזו. גם הנאשם 3 העלה טענות ביחס לחומר הראיות המיוחס לו, כאשר טענתו העיקרית הייתה כי אף אם ניתן לכאורה לייחס לו עבירות של סיוע, לא ניתן לראותו כחלק מה"מעגל הפנימי" של העבירה, ולא ניתן לכן לקבוע כי הוא מבצע בצוותא בקשר העברייני לרצוח את המנוח. הוא הדגיש כי החולשה הממשית בעוצמת הראיות נגדו בהתייחס לעבירות הפחות חמורות שהוא סבור שניתן לייחס לו, מצדיקה את המסקנה לפיה יש לבחון אפשרות להסתפק בחלופת מעצר.

5.כפי שיובהר בהמשך, במעמד הדיון שהתקיים כאמור ביום 7.1.2024, הצדדים הגיעו להסכמה ביחס להעברת עניינו של הנאשם 3 לקבלת תסקיר של שירות המבחן. לכן, החלטה זו תתייחס בעיקרה לשאלת מעצרו של הנאשם 2. אקדים ואומר כי אני סבורה כי ישנן ראיות לכאורה שדי בהן לשלב זה של הדיון לקשור את הנאשם 2 למיוחס לו בכתב האישום; וכי מן הראוי לדחות את הערר בעניינו על רקע חומרת העבירות בהן הואשם.

החלטת בית המשפט המחוזי בעניינו של הנאשם 2

6.כפי שהבהיר בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 7.12.2023, המאשימה הסתמכה על מכלול הראיות הקושר את הנאשם 2 למעשים המיוחסים לו. מדובר בסרטוני מצלמות אבטחה בהם מתועדים מרבית האירועים בכתב האישום ובכלל זאת הרצח עצמו; מחקרי תקשורת וחוות דעת מהנדס המלמדים על התאמה בין תנועת מכשירי הטלפון "הלגיטימיים" של הנאשמים לתנועת המכוניות שלהם במועדים הרלוונטיים, וכן על התאמה בין תנועת מכשירי הטלפון המבצעיים לבין מיקום הנאשמים ולתנועת כלי הרכב בהם הם עשו שימוש במועד ביצוע העבירות. כן מסתמכת המאשימה על שיחות שנקלטו בהאזנת סתר, בהן נשמע הנאשם 1 ומהן עולה המניע לרצח.

באשר לנאשם 2, מתבססת המאשימה על נתונים המלמדים על כך שבזמנים הרלוונטיים לביצוע העבירות וכן בהכנות לביצוען, הוא הותיר את מכשיר הטלפון שלו מאחור; ובממצאים המלמדים על גישה שלו לכתבות העוסקות במותו של המנוח ובמחיקת היסטוריית הגלישה שלו. עוד מסתמכת המאשימה על דוחות מז"פ, דוחות פעולה של שוטרים, חוות דעת ממעבדת נשק וחוות דעת של המכון לרפואה משפטית בדבר הנזקים שנגרמו למנוח.

המאשימה מייחסת לנאשמים 2-1 העברה של הרכב המבצעי הגנוב מרמאללה אל אלעזריה. אמנם, בית המשפט קבע בהחלטה כי הנאשם 2 לא נראה בעת העברת הרכב המבצעי מרמאללה אל אלעזריה. הוא גם לא אוכן בדרך ואף לא נראה בהמשך ביום הרצח כשהוא מתלווה אל הנאשם 1 במכונית היונדאי או ברכב המבצעי. הוא לא זוהה יוצא מביתו ביום הרצח, והטלפון הפרטי שלו לא אוכן מחוץ לבית בשעות הרלוונטיות. חרף האמור, קבע בית המשפט כי ישנן ראיות לכאורה שעולה מהן כי הנאשם 2 התלווה לנאשם 1 בפעולת העברת הרכב המבצעי מרמאללה אל אלעזריה; התלווה לנאשם 1 בסיורים ליד בית המנוח יום לפני יום הרצח; התלווה לנאשם 1 ביום הרצח ברכב המבצעי; והיה שותף לרצח.

7.בית משפט קמא הבהיר בהחלטתו כי הראיות הקושרות את הנאשם 2 למיוחס לו מתחלקות לשלוש קבוצות. הקבוצה הראשונה כוללת ראיות המלמדות על קשר הדוק בין מבצעי הרצח לבין ביתו של הנאשם 2 (שיכונה להלן גם: מתחם חאמד). כך, הטלפונים המבצעיים הופעלו מהמתחם כאשר הנאשמים 1 ו-3 ביקרו בו יום לפני הרצח, וגם נאשם 2 עצמו נכח שם. בהמשך יצאה מהבית מכוניתו של הנאשם 1 לסיור שטח ליד בית המנוח (כשהמאשימה טוענת כי גם הנאשם 2 היה במכונית). מבצעי הרצח יצאו מבית הנאשם 2 ביום הרצח, חזרו אליו בהפסקת הצהריים, יצאו ממנו שוב לביצוע הרצח וחזרו אליו לאחר הרצח והחלפת הרכב המבצעי בחניון.

הקבוצה השנייה כוללת את הראיות המעידות על "שתיקה סלולארית" של מכשיר הטלפון הנייד של הנאשם 2 במועדים הרלוונטיים, כשהיא מלווה בפעילות של הטלפונים המבצעיים לאחר שאלה הגיעו לידי הקושרים. זאת, ראשית בנסיעה אל אלעזריה כדי להביא את המכונית המבצעית ביום 19.10.2021; בשעות בהן המכונית של הנאשם 1 נסעה הלוך וחזור מאלעזריה לרמאללה (בין השעות 14:40 – 17:00) – מכשיר הטלפון של הנאשם 2 נדם וחזר להיות פעיל בשעה 17:40.

"שתיקה סלולארית" דומה נרשמה גם ביום לפני הרצח. במועד זה הופעלו שני מנויי הרשת המבצעיים בביתו של הנאשם 2. לאחר הפעלתם, בשעה 17:11, יצאה מכוניתו של הנאשם 1 ממתחם ביתו של הנאשם 2 לביצוע סריקה ליד בית המנוח, וחזרה למתחם בשעה 18:00 בערך. בכל אותו זמן נרשמה "שתיקה סלולארית" ממכשיר הטלפון של הנאשם 2 כולל מד הצעדים במכשיר שעמד על אפס. כשחזרה מכוניתו של הנאשם 1 למתחם, נשלחה הודעה קולית מהמנוי של הנאשם 2 לנאשם 3, אשר מיהר להגיע למתחם.

ביום הרצח נרשמה "שתיקה סלולארית" במכשירו של הנאשם 2, החל מהשעה שמכוניתו של נאשם 1 יצאה מהמתחם ועד ל"הפסקת הצהריים" – שאז חזר הנאשם 1 למתחם. זאת למעט שיחה אחת שהתקבלה במכשיר הטלפון מאחיו של הנאשם 1 שהוא אסיר בכלא. המאשימה מעריכה כי אחיו של הנאשם 2 השיב לשיחה, מאחר שהוא המשיך לשוחח עם אחיו של נאשם 1 בטלפון הפרטי שלו עד לחזרתם של הנאשמים להפסקת הצהריים, ואז שוחח נאשם 1 עם אחיו. עם החזרה למתחם ועד היציאה השנייה, הופסקה השתיקה הסלולארית והיא חודשה עם היציאה השנייה של המכונית של הנאשם 1 מהמתחם לביצוע הרצח.

קבוצת הראיות השלישית מלמדת על הקשר ההדוק בין הנאשם 1 לנאשם 2 בימים עובר לרצח וביום ביצוע הרצח. כך, ביום 19.10.2021 נסעו השניים מיפו לאלעזריה. למחרת היום – 20.10.2021, הם נסעו שוב אל אלעזריה. הנאשם 2 חזר בדרך כלשהי ליפו (לטענת המאשימה – ברכב המבצעי שחלונותיו הושחרו). כשהם הגיעו לחניון ביפו התקיימה ביניהם שיחת טלפון בשעה 19:01, כחמש דקות לאחר ששתי המכוניות הגיעו לחניון כששניהם מאוכנים שם. אחד מהם החנה את מכוניתו בחניון והשני המתין לו במכונית יונדאי, ולאחר מכן נסעו שניהם יחד אל אלעזריה במכוניתו של הנאשם 1. המאשימה טענה כי הנאשם 2 הוא שנהג, וכי הם נסעו ככל הנראה כדי להחזיר את מכוניתו של הנאשם 2 – שחזר בה ליפו.

ביום 22.10.2021 הגיעו הנאשמים 1 ו-3 לביתו של הנאשם 2 ושם בוצעה הפעלת הטלפונים המבצעיים. ביום הרצח (23.10.2021), נאשם 1 נכנס ויצא מביתו של הנאשם 2. מכאן כי יש ראיות לכאורה המצביעות על קשר מובהק בין הנאשם 2 לבין הרצח (למשל – הרוצחים יצאו ממכוניתו ונכנסו לרכב המבצעי), והנאשם 2 נקשר לאירועים גם בדרך זו.

8.בדיון בבית משפט קמא כפר ב"כ הנאשם 2 בטענות המאשימה, וטען כי אין ראיות לכאורה הקושרות את מרשו לעבירות המיוחסות לו. אולם בית משפט קמא דחה את טענתו וקבע כי ישנן ראיות לכאורה שדי בהן כדי להרשיע את הנאשם 2 במיוחס לו בכתב האישום. בית המשפט הבהיר כי כוחה של התשתית הראייתית היא בהצטברות הראיות. אכן – כל ראיה בנפרד יכולה לעלות בקנה אחד גם עם תזה מזכה. כך למשל, "השתיקה הסלולארית" יכלה להצביע גם על כך שהנאשם 2 הלך לישון וכיבה את המכשיר; או שיצא מהבית והותיר את המכשיר בבית. לביקורים התכופים של הנאשמים 1 ו-3 בצמתים מרכזיים של האירוע בביתו של הנאשם 2 כולל ביום הרצח, היציאה והחזרה אחרי הרצח – אפשר היה אולי למצוא הסבר חלופי אחר ולאו דווקא שותפות לפשע. את הקרבה בין הנאשם 2 לנאשם 1 אפשר היה אולי להסביר בחברות ביניהם ולא בהכרח בקשר פלילי.

אולם הצטברות כלל הראיות שלעיל זו לזו, אינה מותירה מקום למסקנה אחרת מלבד זו לה טוענת המאשימה. כך – השתיקה הסלולארית בדיוק בשעות בהן יצאה מכוניתו של הנאשם 1 לפעילות ברמאללה; בשעות בהן יצא לסיורים ליד בית המנוח; ובשעות בהן יצא הנאשם 1 ביום הרצח מביתו של הנאשם 2 בשתי הפעימות; ביחד עם ביקוריהם של הקושרים בביתו של הנאשם 2 בכל הצמתים המרכזיים של האירוע, כולל במועד הפעלת הטלפונים המבצעיים וכן ביציאה הכפולה לביצוע הרצח מבית הנאשם 2; והקשר הצמוד בין הנאשם 1 לבין הנאשם 2 בימים שקדמו לאירוע – כל אלה מביאים למסקנה אחת: שהנאשם 2 היה שותף לקשר ולרצח, וכי הוא היה יחד עם נאשם 1 במכוניתו וברכב המבצעי כאשר הרצח בוצע. מסקנה זו מתחזקת נוכח שתיקתו של הנאשם 2 בחקירה – כאשר אילו היו לו הסברים מזכים, הוא יכול היה לתת אותם ביחס לכלל הראיות שפורטו לעיל.

טענות הנאשם 2 בערר

9.לטענת הנאשם 2, המאשימה הייתה שבויה בקונספציה לפיה הוא היה חלק מאירוע הרצח. בכל אותם מקרים בהם לא עמדו לפניה ראיות, היא השלימה את החסר בהתאם לקונספציה השגויה שלה. זאת גם כאשר הראיות מנוגדות לקונספציה הזו.

הנאשם 2 הדגיש בראשית טיעוניו כי אין מחלוקת שיש לו בית הן בעיר יפו והן באלעזריה, וכי הוא מתגורר לסירוגין בשני הבתים הללו (אם כי יוער כי לגישת המאשימה – בתקופה הרלוונטית הוא ישן בעיקר בביתו ביפו). ביפו מתגורר הנאשם 2 במתחם חאמד. בחלקו האחד של המתחם הוא גר עם אשתו וילדיו; החלק השני משמש לאירוח על ידיו ועל ידי אחיו; והחלק השלישי הוא בבעלות אחיו אשר משכיר אותו לאחרים. במועדים הרלוונטיים שימש החלק השלישי בעל עסקים ביפו ששכר אותו עבור עובדיו, וגרו בו מספר גדול יחסית של שוכרים. זיאד, אחיו של הנאשם 2, מתגורר בסמוך למבנה.

בהתייחס ליום 19.10.2021 – העברת הרכב המבצעי מרמאללה אל אלעזריה – מסקנות המאשימה ביחס לקשר של הנאשם 2 להעברת הרכב מבוססות על כך שהוא היה באלעזריה באותו יום; ועל כך שלא נעשה שימוש במכשיר הטלפון הסלולרי שלו בשעות הרלוונטיות. מעבר לכך, הוא שמר במכשיר איש קשר בשם "אנדר ארמור רמאללה". אולם הנאשם 2 טוען כי ראיות אלה אינן מבססות את טענות המאשימה. אין מחלוקת כי הנאשם 2 נסע מאלעזריה ליפו בשעות הרלוונטיות, אולם הוא הגיע לטענתו לביתו באלעזריה מדי יום והיה נשאר ללון בו מדי פעם. העובדה שהוא נמצא שם אינה מחשידה לכן כלל. מעבר לכך, אין כל איכון המעיד על כך שהנאשם 2 היה ברמאללה או בסביבתה.

זאת ועוד – לפי גרסת המאשימה, הנאשם 2 והנאשם 1 נסעו יחד זה אחר זה במכוניתו של הנאשם 1 וברכב המבצעי. מהראיות אכן עולה כי המרחק בין שתי המכוניות היה קצר ביותר וכי הם נסעו זו לאחר זו. אולם על פי איכוני שיחה שניהלו הנאשם 2 והנאשם 1, הם היו במרחק של מספר קילומטרים זה מזה, וניתן אם כן להסיק כי הם לא נסעו זה לאחר זה. עניין זה עומד בסתירה לגרסת המאשימה.

אין ממש גם בטענה לפיה לא היו למכשיר הטלפון של הנאשם 2 שיחות נכנסות בין השעות 14:40 ועד 17:00. אילו היו שיחות נכנסות שלא נענו, הדבר היה עשוי להיות מחשיד, אך העובדה שאין שיחות נכנסות אינה מעידה על כך שהנאשם 2 נסע לרמאללה כדי לגנוב מכונית. בהתייחס למספר שאותו שמר הנאשם 2 (איש הקשר "אנדר ארמור רמאללה"), המשטרה התקשרה למספר הטלפון הזה והעלתה חרס, שכן מי שענה לא שיתף איתה פעולה והפנה אותם לאחר.

עוד טען הנאשם 2 כי הוא לא נצפה במכונית הגנובה; לא נצפה בחניון; ולמאשימה יש רק איכון של אנטנה סלולארית ברחוב בן צבי ביפו, שהוא עורק תחבורה ראשי, אשר יכול גם להתאים לנסיעה לביתו של הנאשם 2 בעיר. הנאשם 1 מאוכן ברחוב שבטי ישראל, בעוד הנאשם 2 מאוכן ברחוב בן צבי 24, מה שמעיד על כך שהם לא היו יחד בחניון.

גם באשר ליום 20.10.2021, המועד בו הועבר הרכב המבצעי מאלעזריה לחניון, טען הנאשם 2 כי אין למאשימה ראיות של ממש. לגישתה די בכך שהנאשם 2 נסע מאלעזריה ליפו ואוכן ברחוב בן צבי (שהוא כאמור עורק תחבורה ראשי) כאשר שוחח עם הנאשם 1. אין די באיכון המתייחס לרדיוס של 800 מטרים היקפי כדי ללמוד על מהלך הדברים כפי שהמאשימה טוענת לו.

באשר ליום 22.10.2021 – טען הנאשם 2 כי גם אם כרטיסי ה-SIM הופעלו במתחם חאמד בו מצוי ביתו, נותרות שאלות רבות ללא פתרון. בכלל זה לא ברור האם הנאשם 2 ידע על הפעלת כרטיסי ה-SIM; האם הוא היה שותף לכך; האם ההפעלה נעשתה עם אחיו של הנאשם 2 או עם אדם נוסף שהיה בסביבה. אין גם כל ראיה לטענה לפיה הנאשם 2 יצא עם הנאשם 1 לנסיעה סביב בית המנוח. הוא לא נצפה במכונית של הנאשם 1, הוא לא אוכן שם – והתיאור העובדתי נשען על תזה שאינה נתמכת בראיות. העובדה שבעת הנסיעה מכשירו של הנאשם 2 לא פעל במשך כשעה, אינה מעידה בהכרח כי בעליו היה במקום אחר.

באשר ליום 23.10.2021 – יום הרצח, המאשימה טענה כזכור כי הנאשם 2 ישב במכונית יונדאי ויצא מביתו יחד עם נאשם 1 בשעה 09:23. הוא חזר לבית לפני השעה 15:00. את כל תיאור הנסיעה, המאשימה מבססת על העובדה כי המכשיר הסלולרי של הנאשם 2 לא היה בפעילות, ולגרסת המאשימה – המכשיר נותר בביתו במתחם חאמד. אולם הנתונים הסלולריים מעידים כי התקבלה באותן שעות שיחה שנענתה במכשיר של הנאשם 2. אין כל ביסוס ראייתי לטענה לפיה שיחה זו נענתה על ידי אחיו של הנאשם 2, והאח אף כלל לא נשאל על כך. בנוסף נרשמה במכשיר הטלפון בשעות הרלוונטיות תנועה של 75 צעדים, כאשר לגרסת הנאשם 2 – מדובר בתנועה של ממש.

הראייה העיקרית ביחס ליום הרצח נוגעת לנתוני המכשיר הסלולרי. לעניין זה נטען כי המאשימה ניסתה להוכיח כי הנאשם 2 היה האדם היחיד שיכול היה לצאת במכונית בה נסעו הרוצחים. אולם, לגישת הנאשם 2, המאשימה לא הצליחה בכך. זאת מאחר שהוצגו ראיות לפיהן מתחם חאמד אינו "סטרילי" ומתגוררים בו דרך קבע אנשים נוספים. מעבר לכל אלה, אפשר להיכנס אל הבית שלא מאותן הכניסות שאותן בדקה המשטרה.

הנאשם 2 מוסיף כי מספר הטלפון המבצעי ששימש אותו ואת הנאשם 1 היה, לכאורה, מנוי 568. ממצלמות האבטחה ליד בית המנוח ניתן לראות את הרכב המבצעי בין השעות 11:20 – 11:38. שיחה שהתקבלה למנוי 568 בשעות אלה מעידה כי הטלפון לא היה במקום בו נערכה התצפית. המאשימה ניסתה להסביר את הסתירה הזו באמצעות חוות דעת מהנדס ממנה עולה כי הטווח המרבי של האנטנה מגיע לכל היותר כ-200 מטרים ממקום התצפית. המאשימה נשאלה על כך בדיון, והשיבה כי יתכן ושני יושבי הרכב או אחד מהם יצא ממנו והלכו 200 צעדים לכיוון האנטנה, שם בוצעה השיחה; ולאחר מכן חזר מי שביצע אותה לרכב. אולם, לפי דוחות הצפייה וסרטון האבטחה, איש לא יצא מהרכב המבצעי או נכנס אליו. לכן, גם עניין זה עומד בסתירה לגרסתה של המאשימה ומביא למסקנה לפיה לא ייתכן כי יושבי הרכב הם שעשו שימוש בטלפון המבצעי.

10.בדיון שהתקיים בפניי ביום 7.1.2024, חזר בא כוח הנאשם 2 על עיקרי טענותיו וטען בפירוט לגבי חומר הראיות עליו התבססה המאשימה. הוא הדגיש כי מסקנות שונות אותן מבקשת להסיק המאשימה מחומר הראיות אינן נלמדות ממנו, וכי ישנם הסברים אחרים המתיישבים עימו. כך, למשל, באשר לנסיעה בין רמאללה לאלעזריה ביום 19.10.2021, טען ב"כ נאשם 2 כי לא ניתן להסיק מחומר הראיות כי הנאשם 2 נהג ברכב המבצעי מאחורי רכבו של הנאשם 1, ואין כל ראייה לכך שנאשם 2 היה ברמאללה או בנסיעה אליה. לטענתו, הראיות שיש בידי המאשימה לעניין זה הן איכוני הטלפון של הנאשם 2 באלעזריה – כשאין חולק כי יש לו בית שם; וזאת בסביבות השעה 14:00 – כשבשעה זו ישנה עדות מצולמת של רכבו של נאשם 1 במחסום ליל, כלומר בנסיעה. כמו כן, בשעה 17:42 בוצעה שיחת טלפון בין נאשם 2 לנאשם 1, כאשר המרחק ביניהם הוא בערך 7 ק"מ. לכן לא ניתן להסיק שהנהגים היו בנסיעה זה אחר זה.

ב"כ הנאשם 2 המשיך וטען לגבי יום 20.10.2021 – יום העברת הרכב המבצעי לחניון ביפו – כי גם לגבי נסיעה זו לא ניתן להסיק כי הנאשם 2 הוביל את הרכב המבצעי בנסיעה אחרי נאשם 1. לגרסת המאשימה, הרכב המבצעי הגיע לחניון בשעה 18:54; אולם על פי חומר הראיות, ישנה שיחה שיצאה מהטלפון של הנאשם 2, בת 28 שניות, בשעה 19:00, במהלכה שתי אנטנות שונות איכנו את הטלפון – דבר המעיד על תנועת הרכב בו נהג הנאשם 2. זאת בניגוד למה שהיה מצופה מהרכב המבצעי, אשר ניתן היה להניח שיהיה בהמתנה סטטית בחניון בשעה זו. עוד התייחס ב"כ הנאשם 2 לגרסת המאשימה לפיה הנאשם 2 נסע באותו יום בסביבת בית המנוח. הוא טען כי מסקנה זו נגזרה רק מה"שתיקה הסלולארית" במכשיר הטלפון של הנאשם 2, כאשר בפועל יכולים להיות הסברים רבים לאותה שתיקה, ואין די בה כדי לבסס את המסקנה האמורה.

בהתייחסו להפעלת כרטיסי ה-SIM בטלפונים המבצעיים ביום 22.10.2021, טען ב"כ הנאשם 2 כי לא ניתן להסיק מחומר הראיות כי הנאשם 2 שהה בביתו אותה עת. גם אם כן – לא ניתן להסיק כי היה נוכח במעמד הפעלת כרטיסי ה-SIM. זאת בעיקר מאחר שבמתחם חאמד מתגוררים כאמור אנשים רבים.

לבסוף, באשר ליום הרצח, חזר ב"כ הנאשם 2 על כך שבמכשיר הטלפון של הנאשם 2 התקבלה שיחה בת 45 שניות לאחר שהרכב המבצעי יצא מהמתחם; וכי אין כל בסיס ראייתי לגישת המאשימה לפיה אחיו של נאשם 2 ענה לטלפון (והאח אף לא נשאל על כך בחקירתו). עוד חזר ב"כ הנאשם 2 על הטענה ביחס לתצפית הנטענת על בית המנוח מהרכב המבצעי בו לגישת המאשימה היה מנוי 568, כשלגישתה איש לא יצא מהרכב. למרות זאת במהלך התצפית התקבלה שיחה במנוי 568 שאוכן ברחוב בן צבי – קרי בחלק המזרחי של יפו, רחוק מביתו של המנוח.

באשר למד הצעדים באפליקציית "בריאות", נטען כי בניגוד לגישת המאשימה, בשעות של ה"שתיקה הסלולארית" מדדה האפליקציה 75 צעדים, כשלגישת הנאשם 2 מדובר בתנועה משמעותית. בנוסף לא ברור כלל עד כמה ניתן להסתמך על נתוני האפליקציה. עוד חזר ב"כ הנאשם כי מספר רב של אנשים גרו במתחם חאמד; אי אפשר לדעת כמה אנשים היו בו באותה עת; למתחם ישנן מספר כניסות ואחת מהן – מרחוב יפת, כלל לא נבחנה. לכן לא ניתן גם לדעת מי יצא מהמתחם.

טענות המאשימה

11.מנגד, טענה המאשימה בדיון כי דין הערר להידחות. בראשית דבריה הדגישה המאשימה כי הנאשמים שתקו בחקירתם ולא נתנו כל הסבר לראיות שהוצגו בפניהם – כלומר ישנה גרסה מפלילה של התביעה אל מול היעדר גרסה מצד הנאשמים. עוד חזרה המאשימה על מכלול הראיות הקושרות את הנאשם 2 למיוחס לו. כך, לעניין הנסיעה בין אלעזריה לרמאללה ביום 19.10.2021, היא ציינה כי הטלפון של הנאשם 2 מאוכן בתנועה מיפו לכיוון ביתו של הנאשם 1 באלעזריה, עד לשעה 14:40; בין השעות 14:40 עד 17:00 יש תיעוד מצולם שמראה את מכוניתה של אשת נאשם 1 בנסיעה לכיוון רמאללה – ולאחר מכן בנסיעה חזרה לאלעזריה. אמנם, בפרק הזמן הזה אין איכונים של הטלפון של הנאשם 2, אך באותה עת אין שתיקה סלולארית, אלא נאשם 2 שומר איש קשר בטלפון הנייד שלו ("אנדר ארמור רמאללה"). המאשימה הבהירה כי היא פנתה לאיש הקשר וביררה עמו אם הוא זוכר קונה בשמו של הנאשם 2, אך ניסיונה העלה חרס.

עוד לעניין אותו היום, טענה המאשימה כי השיחה בין הנאשם 1 לנאשם 2 אשר התרחשה בשעה 17:42; והעובדה כי הטלפונים בהם השתמשו אוכנו במרחק מסוים זה מזה, אינה סותרת את גרסתה באשר לנסיעתם זה אחר זה. זאת מאחר שלגרסתה הנאשם 1 היה בשעה 17:00 באלעזריה על פי איכון הטלפון שלו.

באשר ליום 20.10.2021, טענה המאשימה כי הנאשם 2 שוב אוכן ורכבו תועד בנסיעה מביתו ביפו לכיוון אלעזריה בשעה 14:00. הרכבים הגיעו לחניון בשעה 18:56. בשעה 19:01 התבצעה שיחה בין הנאשמים 1 ו-2, ושניהם אוכנו ביפו עד השעה 20:20, אז הם נסעו בחזרה לאלעזריה. את זאת ניתן להסיק בין היתר מאיכונים של הטלפונים שלהם. זאת ועוד, בשעה 21:01 יש תיעוד מצולם של מכוניתו של הנאשם 1 שבה ניתן לראות בבירור את הנאשם 2 נוהג ואת הנאשם 1 לידו. בהמשך, לאחר חצות, בהתאם לאיכונים ולתיעוד מצולם, נאשם 2 חזר מאלעזריה ליפו במכוניתו.

בהתייחס ליום 22.10.2021, טוענת המאשימה כי ישנם איכונים של הטלפונים של הנאשמים 3-1 במתחם חאמד – בעת הפעלת המנויים של הטלפונים המבצעיים בשעה 17:11. המאשימה מדגישה שהכניסה למתחם – על כל חלקיו – היא בשליטת משפחתו של הנאשם 2. לאחר מכן, לגרסתה, נאשמים 2-1 נסעו לחניון ומשם לנקודת תצפית על ביתו של המנוח. המאשימה מציינת כי מי שנהג ברכב המתצפת – היה לבוש בבגד זהה לזה שנלבש על ידי אחד הרוצחים ביום הרצח. עוד מציינת המאשימה שאכן אין איכונים באותה עת של הטלפון של הנאשם 2, אולם לגישתה יש לתת את הדעת לכך שאין כל שימוש שהוא בטלפון של נאשם 2 בפרק הזמן הזה. שיחת וידאו שמתקבלת לטלפון בשעה 17:40 – לא נענתה. לעומת זאת, מאוחר יותר, בשעה 18:01 הנאשם 2 פעיל בטלפון ושולח הודעה לנאשם 3.

בהתייחס ליום 23.10.2021 – יום הרצח, בסמוך לשעה 08:00 הנאשם 1 מגיע ברכבו למתחם חאמד, בו אוכן באותה שעה גם הנאשם 2. בטרם יצאו לתצפית על בית המנוח, הותירו הנאשמים 1 ו-2 את הטלפונים "הלגיטימיים" שלהם במתחם חאמד. לכן ניכרת הפחתה ברורה במד הצעדים של הנאשם 2 – ממאות צעדים לכמה עשרות במשך שלוש שעות. לגישת המאשימה, מדובר באפליקציה מהימנה. אכן, אין איפוס מוחלט של מניין הצעדים, אולם המאשימה מתייחסת למגמה הברורה שאינה חד פעמית, ואשר יש לבחון אותה בצירוף הנתונים הנוספים שנאספו מאותה שעה. בכלל זה מצוינת השתיקה הסלולארית במכשיר הטלפון של נאשם 2 – הודעות שנשלחו למכשיר לא נקראו עד לשעה 12:32, דקות ספורות לאחר שמכוניתו של הנאשם 1 חזרה למתחם חאמד לאחר התצפית. זאת למעט שיחה אחת למכשיר הטלפון של הנאשם 2 בשעה 11:11 שנענתה. לגישת המאשימה, מי שענה לשיחה הוא אחיו של הנאשם 2. המאשימה השיבה לטענה לפיה האח לא נחקר, והבהירה כי האח טען בחקירה כי הוא לא זוכר דבר מיום האירוע.

המאשימה התייחסה לתצפית הנטענת על ביתו של המנוח, ולטענת ב"כ נאשם 2 לגבי איכון מנוי 568 בשעת התצפית הנטענת במקום הרחוק ממקום התצפית. היא הבהירה כי ייתכן שהייתה יציאה רגלית מהרכב המבצעי, שלא ניתן היה להבחין בה במצלמות האבטחה, וכי אפשרות זו אינה נשללת ממכלול הראיות.

בשלב שלאחר הרצח (שבוצע בשעה 14:30 בערך), טענה המאשימה בין היתר כי ניתן לראות בחניון שתי דמויות היוצאות מהרכב המבצעי ונכנסות למכוניתו של נאשם 1. כמו כן, מנתוני המכשיר הלגיטימי של נאשם 2 עולה כי ישנה חזרה של תנועה משמעותית החל מהשעה 14:43. זאת עד יציאתו ממתחם חאמד בשעה 15:05 לכיוון אלעזריה. לבסוף, עמדה המאשימה על כך שבשעה 16:48 הנאשם 2 גלש באינטרנט וקרא כתבה שכותרתה "עבריין בכיר חוסל בירי בנמל יפו", ולאחר מכן מחק את פעולת החיפוש הזו.

דיון והכרעה

12.החלטה זו נוגעת כאמור לשאלת מעצרו של הנאשם 2 עד תום ההליכים. כידוע, בשלב זה של הדיון, הראיות נבחנות כ"ראיות גולמיות". על המאשימה להציג ראיות לכאורה הקושרות את הנאשם למיוחס לו בכתב האישום. היא אינה צריכה להוכיח את האשמה בדרגה של "מעבר לספק סביר", אלא ההתמקדות היא בשאלה אם במכלול הראיות הגולמיות הקיימות נגד הנאשם טמון פוטנציאל העשוי להביא להרשעתו בעבירות המיוחסות לו (ראו למשל: בש"פ 6226/23 עואדה נ' מדינת ישראל, פסקה 8 וההפניות שם (12.9.2023) (להלן: עניין עואדה)).

יתרה מכך, המאשימה יכולה גם לבסס את הקשר של הנאשם למיוחס לו על ראיות נסיבתיות (ראו למשל: עניין עואדה, בפסקה 19 וההפניות שם). כאשר אלה הם פני הדברים, יש לבחון את מכלול הראיות הנסיבתיות ואת האפשרות שהן מובילות למסקנה לה טוענת המאשימה; כמו גם את האפשרות שהן מובילות למסקנה אחרת.

13.במקרה דנן, בית משפט קמא ביסס כאמור את מסקנתו לפיה ישנן ראיות לכאורה הקושרות את הנאשם 2 למיוחס לו על הצטברותן של ראיות ממספר סוגים. ראשית, הקשר של ביתו של הנאשם 2 במתחם חאמד ביפו הן להכנות לרצח והן ליציאה לביצוע הרצח עצמו; שנית, איכוני הטלפון של הנאשם 2 וה"שתיקה הסלולארית" בדיוק בכל השעות בהן בוצעו פעולות הכנה לרצח ובשעות בהן יצאו מבצעי הרצח לצורך ביצועו וכאשר בוצע הרצח עצמו; ושלישית, על הקשר בין הנאשם 2 לבין הנאשם 1 לפני הרצח, והנסיעות שלהם מיפו לאלעזריה בימים שקדמו לו. כפי שציין בית משפט קמא – לכל אחד מהעניינים הללו עשוי להיות הסבר חלופי, אולם הצטברותם אינה מותירה מקום למסקנה אחרת מלבד זו לה טוענת המאשימה. מסקנה זו מקובלת עליי. המארג הראייתי הכולל אכן מכוון – למצער ברמה הנדרשת בשלב זה – למסקנה לפיה הנאשם 2 היה יחד עם הנאשם 1 ברכב המבצעי בשעת הרצח ולקח בו חלק, כפי שניתן לראות בסרטון מיום הרצח שהציגה המאשימה בישיבת יום 7.1.2024.

כפי שהובהר לעיל, כאשר המארג הראייתי הכולל מביא למסקנה על אודות תרחיש עובדתי אשר טמון בו פוטנציאל ראייתי להרשעה, יש לבחון את טענות הנאשם ואת התרחיש העובדתי האלטרנטיבי. יש לבחון האם טענות הנאשם ביחס לראיות "סותרות", שוללות מיניה וביה את גרסת המאשימה (כמו למשל ראיות ברורות לנוכחות של הנאשם במקום אחר); או שישנם הסברים אפשריים לראיות אלה. אם מכלול הראיות שמציגה המאשימה הוא בעל עוצמה ראייתית מספקת, ואם ישנם הסברים סבירים הפותרים את הקשיים עליהם מצביע הנאשם – לא יהיה די בקשיים אלה כדי לשלול את עמדת המאשימה.

כאמור, במקרה דנן הנאשם 2 הצביע על ראיות שלגישתו אינן עולות בקנה אחד עם המסקנה העובדתית לה טענה המאשימה ומקשות על קבלת עמדתה. אני סבורה כי אין די בקשיים עליהם הצביע הנאשם 2 כדי לשלול את הכוח הראייתי הכולל של ראיות המאשימה נכון לשלב זה של הדיון, שכן ישנם הסברים אפשריים לכל הקשיים שנטענו על ידיו העולים בקנה אחד עם התרחיש העובדתי לו טוענת המאשימה. לכן, לאור העוצמה המצטברת של מכלול הראיות להן טענה המאשימה, אין די בטענות הנאשם 2 כדי להביא למסקנה כי המאשימה לא עמדה בנטל של הוכחת ראיות לכאורה.

כך למשל, המאשימה טענה כי מכשיר הטלפון הסלולארי ה"לגיטימי" של הנאשם 2 נותר במתחם חאמד כאשר הנאשם 2 יצא מהמתחם ביום הרצח. העובדה ששיחת טלפון אחת נענתה ממכשיר זה כמו גם העובדה שמד הצעדים מדד 75 צעדים באותה עת – איננה שוללת מיניה וביה את התרחיש לו טוענת המאשימה, שכן ישנו הסבר אפשרי לכך (שהמאשימה הבהירה אותו). כך גם ביחס לעובדה שמנוי 568 אותר בשעת התצפית במרחק של לפחות 200 מטרים מהרכב המבצעי. גם לכך הוצע הסבר אפשרי על ידי המאשימה.

לכן, לאור עוצמת מארג הראיות הכולל כפי שהוא תואר בפירוט לעיל, אין די בנתונים אלה כדי לשלול את עמדת המאשימה נכון לשלב זה של הדיון. אין די גם בטענות האחרות של הנאשם 2 – המתייחסות לשלבים הקודמים לרצח עצמו. הראיות ביחס לשלבים אלה מבססות את הקשר ההדוק בין הנאשמים 2-1 בימים שקדמו לרצח – קשר המחזק את המסקנה לפיה מי שיצא ממתחם חאמד בהכנות לרצח וברצח עצמו יחד עם הנאשם 1 היה הנאשם 2, שאופן הפעולה של מכשיר הטלפון הסלולארי הלגיטימי שלו מצביע על כך ברמה מספקת של סבירות.

עוד יש לציין כי ישנן ראיות מהן עולה כי שני אנשים יצאו ממתחם חאמד ביום הרצח, וכי שני אנשים היו ברכב המבצעי בשעת הרצח והשתתפו בו (כפי שניתן לראות בבירור בסרטון). לגבי אחד מהם נטען כי מדובר בנאשם 1, ובשלב זה אין מחלוקת כי ביחס אליו ישנן ראיות לכאורה. המאשימה טענה כי הנאשם 2 היה האדם היחיד שיכול היה לצאת במכונית בה נסעו הרוצחים. מנגד טען כזכור נאשם 2 כי מתחם חאמד אינו "סטרילי"; כי גרים בו גם אנשים נוספים; וכי אפשר להיכנס אל הבית שלא מאותן הכניסות שאותן בדקה המשטרה.

גם אם אלה הם פני הדברים – אין די בכך כדי לקבל את עמדת הנאשם 2. כפי שקבע בית המשפט, די במארג הראייתי הכולל כדי לקבוע שישנן ראיות לכאורה לביסוס המסקנה לה טוענת המאשימה, לפיה הנאשם 2 היה מי שיצא מהמתחם יחד עם הנאשם 1 והיה איתו לכן גם בשעת הרצח. זאת כאמור לאור השינוי בפעילות הסלולארית של מכשיר הטלפון של נאשם 2 בשעות אלה, כמו גם העובדה שהוא לא צפה בהודעות עד לאחר הרצח והחזרה למתחם. לאלה יש לצרף את יתר הראיות ביחס למועדים שקדמו לרצח. גם במועדים אלה יש התאמה עקבית וברורה בין היקף הפעילות הסלולארית במכשיר התקני של נאשם 2 לבין הפעילות העבריינית. התאמה זו מעידה לכאורה על כך שכפי שטענה המאשימה – בזמנים הרלוונטיים לביצוע העבירות וכן בהכנות לביצוען, הותיר הנאשם 2 את מכשיר הטלפון שלו מאחור. מעבר לכל אלה – יש להביא בחשבון את העובדה שהנאשם 2 לא סיפק הסבר חלופי לראיות המאשימה אלא שתק בחקירותיו. גם השיחה המוקלטת בין הנאשם 2 לנאשם 1 לאחר מעצרו של נאשם 4 ושל אחיו עולה בקנה אחד עם גרסת המאשימה.

כאמור וכפי שציין גם בית משפט קמא, אף אם כל אחת מהראיות הללו – כאשר היא עומדת בפני עצמה – אינה מספקת כדי לקבוע קיומן של ראיות לכאורה, די בכוח המצטבר של כולן יחד, כדי לקבוע כי המאשימה עמדה ברף הנדרש לשלב זה של הדיון.

14.אכן, הכלל ביחס לאפשרות מעצר או חלופת מעצר הוא כי על בית המשפט להפעיל "מקבילית כוחות" בין עוצמת הראיות לבין מידת ההגבלה על חירותו של הנאשם. לצורך כך יש להתחשב גם בעילת המעצר; ביתר נסיבות המקרה; במסוכנותו של הנאשם; ובחשש שמא ישפיע על ההליך המשפטי (ראו למשל: בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (8.8.2011); בש"פ 3526/13 כיאל נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (27.5.2013); בש"פ 3562/15 בנמו נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (3.6.2015)). במילים אחרות, עוצמת הראיות נבחנת, בין היתר, מול חומרת העבירה והחששות הנובעים משחרור אפשרי של הנאשם לחלופת מעצר שאיננה מעצר מאחורי סורג ובריח.

כאמור, במקרה דנן די בהצטברותן של כלל הראיות הנסיבתיות כדי לקשור את הנאשם 2 למיוחס לו ברמה הנדרשת של "ראיות לכאורה". זאת למרות שמדובר בראיות נסיבתיות, והגם שייתכן שבסופו של דבר יקבע בית המשפט בתום הדיון לגופו כי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה במשפט הפלילי.

העבירות המיוחסות לנאשם 2 הן חמורות במיוחד: תוכנית שתוכננה בקפידה רבה מראש; שכללה אמצעים מתוחכמים במיוחד; שהתפרסה על פני מספר ימים; שהיו שותפים לה מספר אנשים; ושהסתיימה ברצח שבוצע בדם קר, לאור יום, בעיבורה של העיר יפו ותוך סיכון משמעותי של עוברים ושבים. לכן, למרות שהראיות הקושרות את הנאשם 2 למיוחס לו הן ראיות נסיבתיות בלבד, בלא שיש ראיה ישירה הקושרת אותו לרצח – אין מקום לבחון אפשרות של חלופת מעצר ולו גם של מעצר בפיקוח אלקטרוני. זאת למצער בנקודת הזמן הנוכחית. ה"מכפלה" בין החומרה הרבה ביותר של העבירות עם חומר הראיות – גם בהנחה שאין מדובר בראיות בעוצמה גבוהה, אינו מצדיק אפשרות של כל חלופה.

משכך, הערר של נאשם 2 נדחה.

הנאשם 3

15.בתום הדיון בעניינו של הנאשם 3, הסכימו הצדדים כי עניינו יועבר לקבלת תסקיר של שירות המבחן שיבחן קיומן של אפשרויות חלופיות שלא יכללו את מעצרו מאחורי סורג ובריח. ב"כ המאשימה הדגישה כי היא מסכימה לאפשרות זאת מבלי לוותר על טענותיה לפיהן כל חלופה לא תסכון בעניינו של הנאשם 3.

לכן, בהתייחס לנאשם 3 – יועבר עניינו לקבלת חוות דעת של שירות המבחן, אשר יבחן את כל הנושאים הרלוונטיים לקבלת החלטה בדבר חלופת מעצר. בכלל זה תיבחן המסוכנות של הנאשם 3 כמו גם החלופה שתוצע על ידיו על כלל היבטיה. לאחר שיתקבל תסקירו של שירות המבחן, יבחן בית המשפט המחוזי את האמור בו ואת טענות הצדדים ויכריע בהן לפי שיקול דעתו.

סוף דבר

16.בהתאם לכל האמור לעיל, עררו של הנאשם 2 (בש"פ 8934/23) נדחה; ואילו ביחס לעררו של הנאשם 3 (בש"פ 8969/23) – יתקבל תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן ולאחריו יתקיים דיון נוסף בעניינו בבית המשפט המחוזי.