בש"פ 1384/10 עדנאן (אדם) מזאריב נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת הלמן) מיום 4/2/10 בב"ש 216/10, בגדרה הורה בית המשפט על מעצר העורר עד לתום ההליכים.

רקע

ב.

כנגד העורר הוגש ביום 24.1.10 כתב אישום המייחס לו גרימת חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) + סעיף 29 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 + סעיף 335(א)(1)+(2) + סעיף 29 לחוק; פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 334 + סעיף 335(א)(1)+(2) + 29 לחוק והחזקת סכין שלא כדין עבירה לפי סעיף 186 + סעיף 29 לחוק. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 9.1.10 העבירו אסלאם ואנס מזאריב (להלן האחים) שילדת רכב לשטח הסמוך לביתו של העורר ושל נאשם נוסף. בהגיעם למקום, דרשו העורר והנאשם הנוסף מהם להימנע מכך. משהתלהטו הרוחות ניגש אבי האחים, יוסף, אל העורר ותפס בו על-מנת להרגיעו. בתגובה שלף העורר סכין ודקר אותו בחזהו ופצעו. לאחר מכן פנה העורר אל אנס ודקרו באמצעות הסכין בזרועו השמאלית. הנאשם הנוסף(אולי אחי העורר), שהחזיק במזמרה, דקר את מצחו של אח נוסף של האחים המתלוננים, שהגיע למקום.

ג.

העורר והנאשם הנוסף לא אותרו מייד לאחר האירוע, והסגירו עצמם למשטרה לאחר כשבעה ימים, תקופה שבמהלכה נערכה "סולחה" בין הצדדים. ביום 22.1.10 הובאו העורר והנאשם הנוסף בפני בית משפט השלום בנצרת. בית המשפט קבע כי הצהרת התובע אינה חד משמעית וברורה, ומשכך שוחררו העורר והנאשם הנוסף בתנאים הבאים: מעצר בית מלא בביתו של מפקח, איסור יצירת קשר עם המעורבים בפרשה, התייצבות בתחנת המשטרה לפי דרישה, התחייבות עצמית והתחייבות של המפקח וכן ערבות בסך 2,500 ₪.

ד.

ביום 4.2.10

הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, ועל שחרור הנאשם הנוסף לחלופת מעצר בתנאים המגבילים שפורטו. בית המשפט נימק את החלטתו במסוכנותו של העורר נוכח עברו הפלילי המכביד. בית המשפט קבע כי

אף שנערכה סולחה בין העורר לבין האחים, מסוכנותו של העורר כלפי כלל הציבור לא פחתה. עוד ציין, לאמר כי לשיטתו שגה בית משפט השלום בשחרור, נוכח תוכן התשתית הלכאורית.

הערר והדיון

ה.

מכאן לערר. נטען, כי בית המשפט הפלה בין העורר והנאשם הנוסף בעצרו את האחד ובאפשרו לאחר חלופת מעצר. כן, נטען, כי דפוס ההתנהגות של העורר מעיד שהוא ראוי לאמון בית המשפט, כיון שהגיע לכל הדיונים והתרחק מהסתבכות עם החוק מזה כשבע שנים, מאז תום מאסרו הקודם. כן נטען, כי קיומה של הסולחה יש בה כדי לאיין את מסוכנות העורר. לבסוף, נטען כי שגה בית המשפט בכך שלא הורה על עריכת תסקיר מבחן לעורר.

ו.

בדיון טען עו"ד רסלאן לעורר, כי בית המשפט קמא לא איפשר לו עיכוב ביצוע לאחר החלטת המעצר, הגם שבית משפט השלום שיחרר את העורר והנאשם האחר; נטען לאפליה בינו לנאשם האחר, ששוחרר בלי תסקיר מעצר. כן הוטעמה הסולחה שנעשתה, וכן נטען כי ב-7 שנים מאז שחרורו נישא העורר והקים משפחה, ונמצא בעבודה סדירה.

ז.

עו"ד חמודות טען למדינה, כי לעורר עבר פלילי חמור, לרבות עונש של 8.5 שנות מאסר שריצה, והוא דקר בתיק הנוכחי שני אנשים, אחר שהחזיק סכין. לשיטת המדינה אין מדובר בשויון כלפי הנאשם האחר: עברו של העורר מכביד משל הלה, וכולל עבירות אלימות קשות; הוא גם מבוגר מן האחר, ב-13 שנה (יליד 1970 והאחר יליד 1983); הוא היה הדומיננטי. לדעת המדינה החלטת בית משפט השלום לשחרר היתה שגויה.

הכרעה

ח.

בית המשפט המחוזי נדרש בהרחבה בהחלטה מ-24.1.10 לשאלות הקשורות במעצר ביניים (ראו החלטת השופט עמית בבש"פ 127/10 פיניאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) וסבר כי במקרה דנא, בניגוד לדעתו של בית משפט השלום, היה מקום לכך. ואולם, עתה אין עומדת שאלה זו לפנינו, הגם שסניגורו של העורר נדרש אליה, אלא שאלת המעצר עד תום ההליכים.

ט.

אכן, הדרך ה"בטוחה" יותר במקרה דנא היא המעצר, נוכח עברו הפלילי של העורר, שעמד עד הנה שתים עשרה פעמים לפני בתי משפט, החל מגיל 20, בעבירות רכוש (לרבות גניבות חקלאיות וגניבות רכב), אלימות, איומים וסמים. הוא נדון (1998) לשמונה וחצי שנות מאסר על עבירות אלימות לסוגיהן, גניבה ותקיפה, וכן ריצה מאסרים נוספים. המסוכנות העולה מעברו וגם מן הפרשה הנוכחית מדברת בעדה, ועל פני הדברים צדק בית המשפט המחוזי. לחובת העורר גם עומדת העובדה שהוא והנאשם האחר לא הסגירו עצמם למשטרה אלא נעצרו רק כעבור שבוע. מנגד, נערכה סולחה בתוך המשפחה המורחבת ויש לה אולי משקל מה. איני מייחס משקל רב לנושא אי השויון שנטען, שכן עברו הפלילי של הנאשם האחר מועט משמעותית משל העורר; הוא עמד פעם אחת בפני בית משפט ונדון ל-18 חודשי מאסר על עבירות רכוש וכן הריגת בעל חיים. ואולם, מאז שחרורו לא עבר העורר מספר שנים עבירות (לטענת הסניגור המדובר – כאמור – בשבע שנים) עד לפרשה הנוכחית, ושאלתי עצמי האם תקופה מעין זו שבה לא נרשמו עבירות לחובת העורר מצדיקה תסקיר מעצר, גם בעקבות הסולחה. אודה כי אני ספקן מאוד באשר לאפשרות שחרור, אך נוכח ה"רמיסיה" הממושכת יחסית בעבירות העורר, נכון אני לבדיקת עניינו על ידי תסקיר, כדי שלנגד עיניו של בית המשפט יהא מלוא התמונה. התסקיר יוגש תוך 21 יום ויונח על שולחנו של בית המשפט המחוזי, ואני מקדים תודה לשירות המבחן למבוגרים. איני נוטע כל מסמרות לגבי הכרעתו של בית המשפט לאחר התסקיר. עד להחלטה נוספת יישאר העורר במעצר.

י.

הערר מתקבל איפוא במובן של הזמנת תסקיר.