בש"פ 1385/10 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת כוחן) מיום 16.2.10 בתיק מ"ת 39862-12-09, בה הוחלט שלא לשנות מהחלטה קודמת (מיום 1.12.09) לשחרר את העורר למעצר בית.

רקע

ב.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, ושימוש במסמך מזויף. על פי העובדות הנטענות בכתב האישום, בשני מקרים נפרדים עשה העורר שימוש במסמכים מזויפים לשם העברות כספים בסכומים גבוהים (כשלושה מיליון דולאר בכל מקרה).

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. ביום 1.12.09, בהסכמת בא כוח העורר, שהסכים לקיומן של ראיות לכאורה, שוחרר העורר למעצר בית מלא בבית הוריו, תוך שהוא שומר לעצמו את האפשרות לבקש הקלה בתנאי השחרור. בהמשך, אכן הגיש העורר בקשה לשחרורו ממעצר הבית. בית המשפט המחוזי

דחה את הבקשה (ביום 16.2.10). נאמר, כי כתב האישום חושף תחכום ברמה גבוהה, וכי העבירות הן פרי תכנון מוקדם ומדוקדק. כן נאמר, כי העורר "לא יהסס לעשות שימוש חוזר ב'נשקו', כדי להשיג את יעדו"; ב'נשקו' התיחס בית המשפט לתכונות של

קסם אישי, ערמה, וכיוצא בזה. עוד צוין, כי המניע שעמד ביסוד פעולות העורר - חובות כבדים - לא פס מן העולם, ועל כן קיים חשש כי העורר יפעל בשנית בדרך דומה. נאמר, כי "מתן אפשרות למשיב (העורר - א"ר) להלך חופשי בציבור באין מפריע, הינה בבחינת 'פרצה קוראת לגנב'". צוין, כי מעצר הבית מונע מן העורר מגע ישיר עם אנשים, ובכך, מפחית את אפשרותו לפעילות עבריינית עם קרבנות פוטנציאליים נוספים. כך נכתב: "היום, בעידן המכשור האלקטרוני המתוחכם, ניתן לזייף מסמכים גם מתוך הבית. עם זאת, בשום אופן המשיב לא יוכל להשפיע על אנשים, תוך הפעלת קסמו הפרטי, בדרך בלתי אמצעית, אם הוא יוחזק במעצר בית". בית המשפט הפנה לבש"פ 8746/04 פלד נ' מדינת ישראל (לא פורסם) באמרו כי התכנון המוקדם, התחכום וההיקף הכספי הגדול מצביעים כולם על מסוכנות העורר.

הערר והדיון

ג.

העורר עותר לשחרורו ממעצר הבית. נטען, כי כתב האישום נגד העורר מייחס לו שתי עבירות שנעברו לכאורה לפני שנה, וכי מאז לא נחשד בעבירות נוספות. צוין, כי אין לעורר הרשעות קודמות, וכי הוא כופר במיוחס לו בכתב האישום. נאמר, כי בכוונת העורר לפנות אל הערכאה הדיונית בבקשה לביטול כתב האישום. נטען, כי רשמיו של בית המשפט באשר ל'קסמו האישי' של העורר ותכונות אופיו האחרות, המצדיקות כביכול השארתו במעצר בית, לא הוזכרו בכתב האישום ואף לא בטיעוני המשיבה, והראיות נגדו מסתמכות על מסמכים שזויפו, לכאורה, ולא על התנהגותו ביחסים בין-אישיים. על כן נטען, כי מסקנותיו של בית המשפט באשר לאופיו של העורר אינן ממין העניין ונעדרות תשתית ראייתית הנוגעת לתיק. כן הפנה בא כוח העורר לפסיקה לפיה, כנטען, אין העבירות המיוחסות לעורר מצדיקות השארתו במעצר בית.

ד.

בדיון טען עו"ד שפטל לעורר, בין השאר, כי בית המשפט קמא "חרץ דינו" של העורר בהקשר למעצר, בנימוק שמניסיונו יכול הוא - בית המשפט - לזהות נוכלים המפעילים קסם אישי. ואולם, מעצר בית אינו מונע מגע בלתי אמצעי, שכך אין לעורר הגבלה על מפגש עם אנשים בביתו, ולא היתה כל ביקורת מן הרשויות באשר לקיום מעצר הבית; המטרה היא, כנטען, אך לבזותו; וכשבזיוף מסמך

עסקינן אין צורך בכריזמה. נטען כי המעצר מכוון איפוא רק כלפי האפשרות להימלטות מן הארץ; עוד נטען, שיש גם סתירה בין הליכי פשיטת הרגל שבהם נאסר העורר מאסר אזרחי לעניין מסירת מניות, לבין התיק הפלילי המשמיע לכאורה כי לעורר אין מניות אלה. אשר לכריזמה הנטענת, כיון שהכל יודעים על ההליכים נגד העורר, אין מי שיתן לו אשראי ומסוכנותו שואפת לאפס; ואשר ליציאה מן המעצר, ישנן ערבויות כבדות בהליך האזרחי, הדרכון הופקד וישנו צו עיכוב יציאה, וניתן לשוב ולהוציא צו לעניין ההליך הפלילי. לשאלתי ציין עו"ד שפטל, כי העורר רוצה לחזור לעבוד בחברתו וגם לנהל את עסקיו בחו"ל מתוך משרדו; הוגשה פסיקה שלדעת העורר תומכת בגישתו.

ה.

עו"ד פלש טענה למדינה, כי אינה זוכרת את הערת בית המשפט לה טוען עו"ד שפטל. מכל מקום, ההליך הפלילי עניינו מרמה לכאורה מצד העורר תוך שימוש באמצעים מתוחכמים - פתיחת חשבון בלונדון כדי שישמש בסיס לעבירות; זיוף מסמכים איפשר לעורר, כנטען, לקבל 6.3 מליון דולאר; מעצר הבית מונע מן העורר אפשרות להמשיך במהלך העסקים הרגיל ולשכנע אנשי עסקים לתת לו כסף; והמדובר במקרה מיוחד, הקשור ביכולת השכנוע של העורר.

הכרעה

ו.

לאחר העיון החלטתי לקבל את הערר חלקית, במובן זה שהעורר יוכל לעת הזאת לצאת ממקום מעצר הבית למשך שלוש וחצי שעות ביום, בין השעות 19:00-15:30, אך לא לבוא למשרדי החברה שהוא מנהלה. ההחלטה באה לאזן, מתוך הנחה אנושית כי כשאין מדובר באדם אלים או מהוה סכנה בסיסית לסביבתו, יש מקום לאפשר התאווררות הוגנת. אוסיף, כי מעצר הבית הנוכחי נראה כבעל תכלית עמומה במידה מסוימת. מחד גיסא, הוא הוטל בהסכמה (החלטה מיום 31.12.09), בפיקוח ערבים, שהם מזכירתו של העורר, בת זוגו ובת זוגו לשעבר, חברו ואמו, תוך ערבות עצמית בסך 2,000,000 ש"ח, הפקדת 5,000,000 ש"ח, צו עיכוב יציאה ואיסור יצירת קשר עם המעורבים בפרשה. מאידך גיסא, לא הוטלו הגבלות למגע עם אנשים שאינם מעורבים, והכל - למעט המעורבים - יכולים לבקר את העורר ולשוחח עמו טלפונית. השופטת המלומדת קמא מיקדה את החלטתה ב"נשקם של הנוכלים: לשון חלקלקה, קסם אישי, עורמה ועודף ביטחון עצמי, ובכל אלה התברך המשיב". מעצר הבית נועד שלא לאפשר מגע ישיר עם אנשים. מוכן אני להניח, כי לעורר קסם אישי גדול העלול להיות מופעל, ואולם יש מנגד טעם בטענתו, כי בציבור, ואוסיף - בקהילה העסקית אולי ביתר שאת - ידועים כיום מצבו וההליכים המתנהלים נגדו. לכן דומה כי הבאים עמו במגע - היכולים ממילא לבוא גם כיום לביתו ולשוחח עמו טלפונית וכן במחשב - על פי רוב יידעו זאת. ואולם, לעת הזאת אין מקום לאפשר לעורר, נוכח המיוחס לו והמוכר כראיות לכאורה, קרי, מרמה בסדר גודל של מליוני דולארים, לומר "עולם כמנהגו נוהג", והדבר חל גם על ניהול אקטיבי של עסקיו במקום עבודתו. מכאן ההחלטה האמורה. בשאר שעות היממה יישאר העורר במעצר הבית בפיקוח שנקבע, והוא מוזהר על קיומו ועל קיום החלטה זו. בידי המשטרה לודא קיום מעצר הבית.

ז.

הערר מתקבל חלקית, והעורר יוכל לצאת ממקום מעצרו בשעות 19:00-15:30, אך לא לבוא לחברת "אמבלייז".