פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
1428/13
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יצחק משה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 1.2.13 בע"ח 6944-01-13 שניתנה על ידי כבוד
השופט ד"ר ע' מודריק – סג"נ
בשם המבקש:
עו"ד זוהר ברזילי
בשם המשיבה:
עו"ד עדי מנחם
החלטה
לפניי בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בע"ח 6944-01-132 (כבוד סגן הנשיא ד"ר ע' מודריק )
מיום 1.2.2013 בה התקבל ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו בת"פ 3387/07 מיום 25.12.2012 (כבוד השופט ש' בקר ), בה נקבע כי אין להאריך את צו הפיקוח על עברייני מין שהושת על המבקש משך שנתיים נוספות.
המבקש הורשע בשנת 2009 במעשים שיוחסו לו בארבעה כתבי אישום ובהם, בין היתר, מספר עבירות של מעשה מגונה בפומבי. על בסיס זה, נגזר עליו עונש של שנת מאסר בפועל. לקראת סיום תקופת מאסרו הגישה המשיבה בקשה למתן צו פיקוח ומעקב שאורכו ארבע שנים בהתאם להוראת סעיף 12 לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006, נוכח הערכת מסוכנות שהתקבלה בעניינו, שעל פיה מסוכנותו המינית גבוהה. ביום 14.7.2010 קיבל בית משפט השלום את הבקשה באופן חלקי והורה על הוצאת צו פיקוח למשך שנתיים בלבד, תקופה אשר נסתיימה ביום 23.7.2012. לקראת תום תקופת הפיקוח נערכה חוות דעת עדכנית בעניין מסוכנותו של המבקש ונקבע כי מסוכנותו המינית נותרה גבוהה. על כן, המשיבה הגישה ביום 12.8.12 בקשה להארכת צו הפיקוח. ביום 25.12.2012 דחה בית משפט השלום את בקשתה מהטעם שהוגשה באיחור, וקבע כי אין בידו טעמים מיוחדים המצדיקים דיון בבקשה ההארכה. ביום 1.2.2013 קיבל בית המשפט המחוזי את ערר המדינה וקבע כי יש להאריך את צו הפיקוח לתקופה של שנתיים נוספות. זאת, בעיקר, עקב המסוכנות הנשקפת מהמבקש, המהווה, לגישתו, טעם מיוחד לדיון בבקשה חרף הגשתה באיחור.
מכאן בקשתו של המבקש בפניי, בה הוא משיג על הארכת צו הפיקוח בעניינו. יש לציין כי בקשה זו הוגשה ראשית כבקשת רשות לערער (רע"פ) ומטעמים שיפורטו להלן שונה סיווגה. בגדר הבקשה טוען המבקש כי מקרהו מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית והיא, מהם "הטעמים המיוחדים" הנדרשים בכדי להצדיק הגשת בקשה להארכת צו פיקוח שלא במועדה.
דין הבקשה להידחות.
ראשית, באשר לסיווגו של ההליך על פי סדר הדין הפלילי. בגדרי ההליך דנן עשויה להתעורר השאלה כלום מוסמך בית משפט זה לדון בהשגה על החלטת בית המשפט המחוזי בערר לפי סעיף 23 לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 (להלן: החוק ). סעיף 23(2) לחוק מקנה זכות ערר לבית משפט שלערעור על החלטה לפי סעיפים 14-12 ו-18 לחוק. הסעיף שותק לגבי האפשרות להשיג על ההחלטה שתינתן בערר כזה. בפועל התייחסו שופטי בית משפט זה להליכי השגה דוגמת המקרה דנן כהשגה ב"גלגול שלישי", במסגרת הדיונית של בקשת רשות ערר. זאת, בין היתר נוכח מעמדה החוקתי של זכות הערעור, המחייבת פירוש מרחיב להוראות דיוניות לעניין ערעור וערר, הקבועות בחוק (ראו בש"פ 5668/07 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה ג(4) סיפה (24.9.2007)); וראו לעניין אמת המידה לבחינת הבקשה בש"פ 8763/12 פלוני נ' מדינת ישראל (23.12.2012); בש"פ 4885/12 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (25.6.2012)).
לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. המבקש הורשע בעבירות חמורות, אשר על חומרתן והמסוכנות הנשקפת מהן לציבור אין צורך להרחיב. כן, מהערכת המסוכנות העדכנית בעניינו עולה כי נשקפת ממנו מסוכנות מינית ברמה גבוהה. ברי, כי במסגרת בחינת קיומם של טעמים מיוחדים לדיון בבקשה שהוגשה באיחור, יש לבחון את מכלול הנסיבות הנוגעות לבקשה, בהן האינטרס הציבורי בדיון בה, משך השיהוי, הפגיעה בזכויות המפוקח, סיבת השיהוי וכדומה (וראו בש"פ 1960/13 פלוני נ' מדינת ישראל (15.4.2013)). לא מצאתי כי סוגיה זו מעוררת שאלה חדשה המצדיקה את בחינתה ב"גלגול שלישי". בבחינת למעלה מן הצורך, לא מצאתי כי נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום כ' באייר התשע"ג (30.4.2013).
ש ו פ ט