פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בירושלים
בש"פ
1434/03
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
העותרים:
1. ירדן מורג
2. שלמה דביר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
עתירה לגילוי ראיה
בשם העותרים: עו"ד נפתלי
ורצברגר
בשם המשיבה: עו"ד אורי
כרמל
החלטה
1.בבית המשפט המחוזי בירושלים מתנהל משפטם הפלילי של העותרים ושל אדם נוסף. שר הביטחון חתם ביום 9.2.03 על תעודת חיסיון בהתאם לסעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. העתירה שפניי הינה לגילוי הראיה החסויה.
2.חלקו של הדיון בעתירה נערך בלא נוכחותו של פרקליט העותרים. בחלק זה של הדיון נכחו אף אנשי שירות הביטחון הכללי ושמעתי מפיהם הסברים, לאחר שהוצגה בפניי הראיה החסויה. ההסברים שקיבלתי נתנו תשובה לשאלה מדוע התעודה הוצאה אך בחודש שעבר, על אף שכתב האישום הוגש עוד בחודש יוני 2002. הדברים ששמעתי מסבירים, כמו כן, מדוע לא ניתן לאפיין את הראיה בה מדובר או למסור נתונים כלשהם לגביה.
3.יש לציין, כי תעודת החיסיון קא עסקינן עמדה לדיון בפני חברתי הנכבדה השופטת ד' ביניש בעניינו של האדם הנוסף, המואשם יחד עם שני העותרים. בהחלטה מיום 11.3.03 קבעה השופטת ביניש כי אין מקום להסרתו של החיסיון (בש"פ 1781/03). מטבע הדברים, שלהחלטה האמורה יש משקל מסוים אף לעניין העתירה שבפניי. עם זאת, אפשר שההכרעה תהיה שונה, שהרי יתכן כי יריעת המחלוקת אינה זהה בשני המקרים, זה של העותרים וזה של הנאשם האחר. התברר לי, כי שני העותרים העידו לאחרונה במשפטם. הם מסרו את גרסתם בנוגע לאירועים ובמיוחד לגבי שאלה עובדתית מסוימת. על רקע זה, שקלתי את הצורך בהגנה על אינטרס ביטחוני חשוב לעומת חיוניותה של הראיה להגנתם של העותרים והגעתי לכלל דעה, כי בנסיבות העניין אין מקום להסרתו של החיסיון.
4.לפיכך, העתירה נדחית.
ניתנה היום, י"ד באדר ב' תשס"ג
(18.3.03).
ש
ו פ ט