החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 1449/03 אירינה פישמן נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · עררי מעצר - ראיות לכאורה לעבירת סחר בבני אדם לשם זנותערר על החלטת בית המשפט המחוזי בדבר מעצר עד תום ההליכים

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

הערר על החלטת מעצר בעבירות סחר בבני אדם לשם זנות ועבירות נלוות נדחה. בית המשפט קבע כי הסדרי התשלום בין המוכר לקונה אינם מכריעים לבדם אם מדובר בסחר. נמצאה תשתית ראייתית לכאורה מספקת לעבירות שיוחסו.

העובדות

העוררת עומדת לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב בכתב אישום בעבירות סחר בבני אדם לשם זנות, סרסרות, החזקה וניהול מקום לשם זנות, סחיטה באיומים, כליאת שווא וקשירת קשר לפשע. לפי הנטען, הנשים הובאו ארצה על ידי אדם אחר, והעוררת ניהלה יחד עם נאשם נוסף את המקום שבו עסקו בזנות. המחלוקת נסבה על עבירת הסחר.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם קיימות ראיות לכאורה לעבירת סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות לפי סעיף 203א(א) לחוק העונשין?
  2. 2.האם הסדר תשלום בין המעסיקה למי שהביא את הנשים משנה את הסיווג לעבירת סחר?

הלכות

  1. 1

    תשלום חד פעמי או הסדרי תשלום אחרים אינם מבחינים בין מצבים, והסדרי התשלום בין המוכר לקונה אינם מכריעים לבדם אם מדובר בסחר

    ״קשה לקבל שהסדרי התשלום בין המוכר לקונה הם שיכריעו בשאלה אם מדובר בסחר אם לאו״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • סחר בבני אדם
  • זנות
  • סרסרות
  • ראיות לכאורה
  • עילת מעצר
  • חלופה
  • כליאת שווא
  • סחיטה באיומים
  • קשירת קשר לפשע
  • ערר

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"פ

1449/03

בפני:

כבוד השופט א' גרוניס

העוררת:

אירינה פישמן

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בב"ש 92978/02 מיום

9.1.03 שניתנה על ידי כבוד השופט צ' גורפינקל

תאריך הישיבה: כ"א באדר א'

התשס"ג (23.2.03)

בשם העוררת: עו"ד אהוד

בן יהודה

בשם המשיבה: עו"ד גלי

פילובסקי

החלטה

1.העוררת עומדת לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב. כתב האישום מונה ארבעה נאשמים. מדובר בפרשה שראשיתה בהבאתן של נשים ארצה לשם עיסוק בזנות. לעוררת מיוחסות עבירות של סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, סרסרות למעשי זנות, החזקה וניהול של מקום לשם זנות, סחיטה באיומים, כליאת שווא וקשירת קשר לפשע. בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט צ' גורפינקל) מצא, כי קיימות ראיות לכאורה לגבי העוררת לעניין העבירות שבכתב האישום, כי קיימת עילת מעצר וכי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר על דרך שימוש בחלופה. העוררת משיגה על החלטת המעצר.

2.אין מחלוקת כי העוררת ניהלה יחד עם אדם נוסף, שהופיע בכתב האישום כנאשם מס' 2, מקום בו עסקו בזנות. המחלוקת מתמקדת בעניין העבירה החמורה שבמניין העבירות, היינו, סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, לפי סעיף 203א(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. טענתה של העוררת היא, כי הגם שהעסיקה את הנשים בזנות, אין תשתית ראייתית להאשימה בעבירת סחר. לגרסתה, מן החומר עולה, כי אדם אחר הוא זה שהיה "הבעלים" של הנשים שעבדו אצלה בזנות (נאשם מס' 4 בכתב האישום) וכי היא לא הייתה צד לעיסקה של "קנייה" של הנשים. מסתבר, כי ההסדר עם אותו אחר היה כזה שלפיו חלק מן האתנן נשאר בידי הנשים ואילו היתרה התחלקה בין מפעילי המקום - העוררת ונאשם מס' 2 - לבין אותו אחר (נאשם מס' 4). נוטה אני לדעה, שעובדות אלה מצביעות לכאורה על כך שהעוררת הייתה צד לסחר. ההתייחסות לנושא הכאוב של סחר בבני אדם למטרת זנות על-פי מונחים מתחום המשפט האזרחי מעוררת קושי בצידה של סלידה (ראו דברי כבוד השופט מ' חשין בבש"פ 7542/00 חנוכוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מכל מקום, אינני רואה הבדל ממשי בין תשלום חד פעמי לבין אפשרויות תשלום אחרות, למשל כפי שנעשה במקרה הנוכחי או על דרך דמי "שכירות", על בסיס יומי או אחר. קשה לקבל שהסדרי התשלום בין "המוכר" "לקונה" הם שיכריעו בשאלה אם מדובר בסחר אם לאו. ברור, כי נשים שעבדו במקום לא הגיעו לשם ישירות ומיוזמתן שלהן אלא הובאו על ידי אדם אחר - לפי הנטען נאשם מס' 4 - שכאמור קיבל חלק מן ההכנסות שהועברו לו על ידי העוררת. זאת ועוד, בין היתר נמצאה אף תשתית מספקת לעניין העבירות של סחיטה באיומים וכליאת שווא. כאשר מצרפים זה לזה את כל הנתונים הרלבנטיים, אין מנוס מן המסקנה כי צדק בית משפט קמא משהחליט את אשר החליט.

3.לפיכך, דין הערר להידחות וכך מוחלט.

ניתנה היום, כ"ט באדר א' תשס"ג

(3.3.03).

ש

ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

  • בבש 92978/02
  • בשפ 7542/00

מצוטט על ידי (4 מסמכים)

  • ע"פ 10489/06עופר יצחק נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • ע"פ 4444/06איתי פישר נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • דנ"פ 9980/03סמיון דושקר נ. מדינת ישראלהחלטה
  • בג"ץ 11196/02מיכאל פרודנטל נ. מדינת ישראלפסק-דין

הלכות

  1. 1תשלום חד פעמי או הסדרי תשלום אחרים אינם מבחינים בין מצבים, והסדרי התשלום בין המוכר לקונה אינם מכריעים לבדם אם מדובר בסחר