בש"פ 145/06 פלוני נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט נ' אהד) לפיה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר לצורך שינוי תנאי חלופת המעצר שהוחלה עליו.

2.על פי כתב האישום, ביום 29.5.05, בשעות הערב הגיע העורר יליד 1991 למרכול בבני ברק. במקום פגש בקטין יליד 1995, וביקשו כי יורה לו את הדרך לשירותים במקום. הקטין עשה כמבוקשו, וכשהגיעו למקום, הכניס העורר את הקטין לחדר השירותים ומנע את יציאתו באמצעות נעילת הדלת על מפתח. שם תקף את הקטין בבעיטה, תוך השמעת איומים על חייו באם לא יישמע להוראותיו. במהלך שהותם בחדר הנעול, בניגוד לרצונו של הקטין ועל אף בכיו, דחף העורר את אבר מינו אל פיו של הקטין והכניס את אבר מינו של הקטין לפיו, תוך שהוא גורם לו לחבלה באיבר המין. כמו כן, הכניס העורר את איבר מינו בין פלחי עכוזו של הקטין, ונשכו באזור הטבור והישבן. לבסוף, חנק העורר את הקטין והחדיר לפי הטבעת שלו את אצבעו, את לשונו, ואף מפתח שהיה ברשותו, תוך שהוא גורם לו לפציעה בפי הטבעת שגרמה לו לדימום.

ביום 27.5.2005 בשעות אחר הצהריים פגש העורר בקטין אחר, יליד 1998 בבני ברק. הוא הוביל את הקטין לחנייה הצמודה לאחד המבנים הסמוכים ובמקום נסתר הוריד לקטין את מכנסיו ותחתוניו ונגע באיבר מינו. לאחר מכן דרש ממנו כי יגע באיבר מינו שלו. לאחר ביצוע המעשים עזב העורר את המקום.

ביום 29.5.05, אחר הצהריים, פגש העורר בשנית את הקטין השני ודרש ממנו להתלוות אליו למקלט הנמצא בקרבת מקום. במהלך שהותם במקלט דרש העורר כי הקטין יוריד את מכנסיו ותחתוניו, ולאחר שהתפשט גם הוא, דחף את איבר מינו אל פי הקטין והכניס את איבר מינו של הקטין לפיו שלו. במהלך אירוע זה, החדיר העורר לפי הטבעת של הקטין עט ואת ידית משקפיו של הקטין. במעשים אלו, כפה העורר על הקטין מספר מעשי סדום בנסיבות אינוס, וכן ביצע בו מספר מעשים מגונים בנסיבות של אינוס, והכל תוך שהוא מאיים, תוקף ופוצע את הקטין שלא כדין – עבירות לפי סעיפים 347 (ב) בצירוף 345(ב), 348(א) בצירוף 345(ב)(1), 368ב(א) רישא ו-192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

3.במהלך הדיון המקורי על מעצרו עד תום ההליכים של העורר, הסכימה המדינה להחלת חלופת מעצר בית מלא עליו, ובלבד שלא יימצאו ילדים בסביבתו. בית המשפט המחוזי החליט על יסוד הסכמה זו על שחרורו של העורר למעצר בית מלא, תוך קיום פיקוח מבחן למשך שישה חודשים וערבויות כספיות.

ביום 19.9.2005, הוגש תסקיר שירות המבחן לנוער במסגרת התיק העיקרי, בו הומלץ על תכנית חלופת מעצר שונה מזו שהונהגה באותה עת ביחס לעורר. על פי התוכנית החדשה, הוצע כי העורר יימצא בימים ראשון עד חמישי בישיבה בפקיעין, בפיקוח צמוד של מר צפניה בן שלמה, המשמש מורה ומחנך במקום. בסוף השבוע יחזור לירושלים וישהה במעצר בית במקום בו שהה עד כה. כן הוצע במסגרת זו כי העורר ילווה בליווי מלא בנסיעותיו מירושלים לפקיעין ובחזרה.

על בסיס אותו תסקיר, הגיש העורר בקשה לבית המשפט המחוזי לעיון נוסף בתנאי שחרורו. לבקשה צורפה גם חוות דעת פסיכולוגית של ד"ר דניאל גוטליב. בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי אין מקום לקבל את החלופה המוצעת נוכח אופי העבירות שבוצעו, אשר העורר הודה בהן.

על החלטה זו מוגש הערר שלפנינו.

4.ב"כ העורר טען בעררו כי ישנה חשיבות לשילובו של העורר במסגרת לימודים וכי לאור התסקיר וחוות הדעת הפסיכולוגית שהוגשו, המסגרת המוצעת בישיבה בפקיעין עשויה לשמש חלופה יעילה אשר תשרת מצד אחד את תכלית המעצר, ומצד שני תאפשר לעורר להשתלב במסגרת למודים, וכך ימומשו התכליות הראויות של חלופת המעצר בענין הנדון.

5.לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בערר הוריתי על הגשת תסקיר משלים מטעם שירות המבחן, לצורך בחינה לעומק של החלופה המוצעת בישיבה בפקיעין מבחינת עמידתה במבחנים הנדרשים של הגנה מפני מסוכנות אפשרית מצד העורר מול החשיבות שבמציאת מענה לצרכיו הלימודיים והחברתיים.

6.בתסקיר מיום 28.2.06 המליץ שירות המבחן על החלת חלופת המעצר לגבי העורר למשך ימי השבוע בישיבה בפקיעין, תחת פיקוחו של מר צפניה בן שלמה. על פי המתואר בתסקיר, מדובר בישיבה בה לומדים 30 בחורים, מבוגרים מהעורר, ואין כל מגע עם ילדים צעירים. בישיבה 5 אנשי צוות וניתנת התייחסות אישית לתלמידים. כן צויין כי ניתנה התחייבות מטעם הישיבה כי לינתו של העורר תהיה בנפרד ממגורי התלמידים, וטבילתו במיקווה תהיה בנפרד משאר הבחורים.

7.בעקבות התסקיר המשלים, חוזר ב"כ העורר ומבקש את שינוי חלופת המעצר כמתואר לעיל. המדינה מצידה מתנגדת לשינוי, מהטעם כי החלופה אינה נראית לה ראויה בנסיבות הענין. כן היא מצביעה על כך שההליך הפלילי העיקרי בעניינו של העורר מצוי בשלבי סיום, ולכן גם מטעם זה ראוי להמתין לגזר הדין ולתוצאותיו ולא לנקוט פעולה של שינוי המצב הקיים בעת זו.

8.העבירות המיוחסות לעורר הן חמורות ביותר וכוונו כנגד שני קטינים בפרשיות נפרדות. מסוכנותו של העורר העולה מהאישומים היא ברף גבוה מאד, ונדרש במסגרת חלופת המעצר שננקטה בהסכמת המדינה לנקוט במירב אמצעי הזהירות הראויים כדי למנוע כל אפשרות למעשי ניצול מיני בכפייה נוספים וחשש לקרבנות נוספים בעבירות אלה.

החלופה המוצעת שעניינה שילובו של העורר במסגרת לימודים בישיבה בחברת בחורים נוספים בגילאים שונים בודאי עונה לצורך למנוע את ניתוקו הטוטלי ממסגרת לימודים וחברה לאורך זמן, והיא ללא ספק מיטיבה עמו. אולם מנגד, הסיכונים להישנות מעשי עבירה בחלופה זו לא נגרעו במידה המקנה את הבטחון הנדרש מפני ביצועם של מעשי עבירה קשים נוספים. בענין זה אני נוטה להסכים עם עמדת המדינה כי חשיפת העורר בשלב זה, ובטרם הסתיים ההליך הטיפולי שהוא מצוי בו, לחברת נערים ובחורים צעירים במשך כל שעות היום עלולה לגרור לסטייה בהתנהגותו, וזאת גם בהנחה שהגורם המפקח לוקח את תפקידו ברצינות ובאחריות. מציאות החיים במוסד חינוכי רב משתתפים אינה מבטיחה, מעצם טיבה, מעקב צמוד בכל צעד ושעל בכל שעות היום והלילה, והחשש להתממשות מסוכנותו של העורר לא נעלם, במיוחד כאשר מדובר בהימצאות משותפת של תלמידים רבים בתנאי פנימייה.

לספקות האמורים מתלווה גם הנתון החשוב עליו הצביעה המדינה, לפיו בסוף חודש אפריל 2006 צפוי דיון לענין העונש בהליך המשפט העיקרי, ויש להניח כי משפטו של העורר עומד בפני סיום. אין טעם בשינוי חלופת מעצר בשלב זה, כאשר העונש שייגזר על העורר עשוי להשליך במישרין ובקרוב על גורלה של כל חלופת מעצר, ותהא זו חלופה כזו או אחרת.

בנסיבות אלה, אין להיענות לחלופה המוצעת, ויש להמתין לגזירת דינו של העורר בתיק העיקרי.

הערר נדחה.