בש"פ 7793/13 פריד אל עוילי נ. מדינת ישראל

ניתנה ביום ששי, 15.11.2013,

בשעה 13:45, שבגדרה נדחה עררו של המבקש על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (השופט

א' באומגרט) שניתנה מעט קודם לכן, בשעה 12:30, במסגרתה שוחרר המבקש בתנאים שבהם

שוחרר בעבר בתוספת הפקדה כספית בסך של 1,500 ₪, שניתן לשלמהּ עד יום 18.11.2013.

המשיבה ביקשה לעכב את ביצוע ההחלטה לשם שקילת הגשת ערר. בית משפט השלום נעתר לבקשה

ועיכב את ביצוע ההחלטה עד ליום 17.11.2013. בית המשפט המחוזי דחה את עררו של המבקש,

ומכאן בקשתו.

המבקש נחשד בעבירה של הפרת הוראה חוקית, קרי, בכמה וכמה

הפרות של תנאי 'מעצר בית' באיזוק אלקטרוני. לשם כך הובא לפני בית משפט השלום בהתאם

לבקשת המשיבה להורות על מעצרו. בבית משפט השלום נטען כי מדובר בהפרות למשך

"דקות קצרות", ואין זה מן הנמנע כי מדובר בכשל טכני. לפיכך, ניתנה החלטת

השחרור. בערר על החלטת בית משפט השלום לעכב את ביצוע החלטתו הנ"ל, נקבע כי

באותה שעה, 13:45, ומשעוכב ביצוע החלטת השחרור עד ליום 17.11.2013, אין לדרוש

מהמשטרה להערך להגשת הערר באותו יום ששי, "כשממילא יש מניעה לקיים את הדיון

בשעה קרובה לכניסת השבת (בסביבות השעה 16:00) או לאחריה".

החמה מראש האילנות נסתלקה, ולקראת השעה 15:30 הוגשה בקשת

רשות ערר לבית משפט זה, טיפין טיפין. בתחילה הוגשה הבקשה (לא חתומה), ובשעה 15:45

הוגשו חלק מהנספחים. בקשת המשיבה לבית משפט השלום לא הוגשה כלל, לא היא ולא

נספחיה, בניגוד להוראת סעיף 56 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים),

התשנ"ו-1996, כך שהרקע העובדתי הצריך לעניין, חסר. עיינתי בבקשת רשות הערר,

בפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום, ובהחלטות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, ולא

מצאתי הצדקה למתן רשות לערור. אין מדובר בשאלה עקרונית שזקוקה להכרעה, אלא בשאלה

פרטנית בעניינו של המבקש. הלכה פסוקה היא, כי בכגון דא אין מקום למתן רשות ערר. שאלת

קיומו של דיון בערר על מעצר בשבת, אינה חדשה עמנו. השאלה נדונה והוכרעה בהחלטת בית

משפט זה (השופט

א' רובינשטיין

בבש"פ 145/06

מזרחי נ' מדינת ישראל

(7.2.2006)),

בפסקה ח(3) להחלטה. דברים שנאמרו שם יפים גם לעניין דנן. למעלה מן הצורך, מן הראוי

לציין, כי השאלה אם

כשל טכני

בפיקוח האלקטרוני עמד ביסוד ההפרות החוזרות ונשנות שיִחסה

המשיבה למבקש, או אם מדובר ב

כשל

אנושי

של המבקש עצמו, היא שאלה שראויה לדיון. לא

בכדי נקבעו תנאי 'מעצר בית' שבהם על המבקש לשהות (אינני יודע אותם במלואם, אלא רק

מן המתואר באופן חלקי בגוף בקשת הרשות להגשת ערר, משום שבקשת המשיבה לבית משפט

השלום לא צורפה כאמור לבקשת הרשות להגשת ערר). על רקע זה, ההחלטה לעכב את ביצוע

השחרור, בהחלט מתקבלת על הדעת.

אשר על כן נדחתה הבקשה. הודעה על דחייתה נמסרה טלפונית

באמצעות סגנית המזכירה הראשית בערב שבת בין השמשות; נימוקי הדחייה ניתנו בכתב

היום, י"ד בכסלו התשע"ד (17.11.2013).

ש ו פ ט