בש"פ 1456/18 נסים אבו סיאם נ. מדינת ישראל

בפניי עתירה לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, לגילוי ראיות החוסות תחת תעודת חיסיון שנחתמה על-ידי שר הביטחון ביום 9.11.2017, במסגרת ת"פ 13632-08-17 המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

רקע עובדתי

1.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עשרה אישומים של עבירות נשק, ואישום אחד הכולל גם עבירת שיבוש מהלכי משפט.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים, שהתקבלה על-ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט נ' אבו טהה ) בהחלטתו מיום 19.9.2017.

2.

ביום 9.11.2017 הוצאה תעודת חיסיון בידי שר הביטחון על ראיות ופרטי מידע הנוגעים למבקש בכתב האישום שהוגש נגדו, ובכלל זה על מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי (להלן: השב"כ ) , וזאת בשל החשש לפגיעה בביטחון המדינה.

כמו כן, צוין בתעודת החיסיון כי החיסיון יחול על שיטות ודרכי פעולה של השב"כ; על אמצעים טכניים להשגת חומר מודיעיני וחומרי חקירה, לרבות על החומר אשר נאסף באמצעים אלה; על תפקידים, שמות ומשימות של עובדי השב"כ; וכן על רשימת החומר והמידע החוסים תחת תעודה זו.

3.

העתירה דנן מופנית כלפי תעודת החיסיון הנ"ל, ומתבססת, בין היתר, על ארבע פרפראזות שנמסרו למבקש, המתייחסות להתבטאויותיו במהלך חקירותיו "בפני מי שאינו איש מרות".

4.

בין ההליכים שנוהלו בתיק, התנהל דיון בבקשת המדינה לתיקון כתב האישום בדרך של הוספת חוקרי שב"כ שחקרו את המבקש, כעדי תביעה, שהתקבלה על-ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ד' בן טולילה ), וזאת חרף התנגדות המבקש.

העתירה וטיעוני הצדדים

5.

בעתירה דנן התבקש בית המשפט להורות למשיבה להעמיד לרשות המבקש את מכלול החומרים אשר "נאספו" במסגרת חקירת השב"כ, וזאת כדלקמן:

"1.

רשימת כל חומרי החקירה תחת חיסיון.

2.המידעים אשר הובילו לפתיחת החקירה כנגד המבקש.

3.חומרי החקירה הגולמיים בעניינו של המבקש אשר מכילים את חומרי האודיו והווידיאו ואת שעות החקירה והתנאים במסגרתם התנהלה החקירה כפי שעולה בפרפראזות אשר צורפו לתעודה".

6.

בעתירה ובדיון שהתקיים לפניי, טענו באי כוח המבקש כי החומר החסוי חיוני להגנתו באופן המחייב את הסרת החיסיון, כאשר הפגיעה בהגנתו מתעצמת לנוכח היות תעודת החיסיון "גורפת".

בתוך כך, טענו באי כוח המבקש כי יש בחומר החסוי כדי ללמד על הפרת זכויותיו כעצור, כפי שמשתקף גם מהפרפראזות שנמסרו לו, ה"מעמידות בצל כבד את הודייתו", כדבריהם. במסגרת זאת, טענו כי חקירת המבקש בשב"כ לוותה בקשיים האופייניים לחקירות של עצורים ביטחוניים, בעוד שבמקרה דנן מדובר בעצור בהליך פלילי, בו אין הצדקה לפגיעה כאמור. כן הטילו ספק בקבילות הראיות שהובילו לפתיחה בחקירה, שמשליכה, לשיטתם, על קבילות יתר הראיות בתיק.

עוד הלינו באי כוח המבקש על ההבחנה הפסולה בה נוקטת, לשיטתם, המשיבה בעת שחושפת חומר חסוי הפועל לרעתו, אך חומר שעשוי לסייע להגנתו נותר חסוי. זאת בעוד שלכאורה תעודת החיסיון אמורה לחסות על כלל החומרים ללא החרגה. בהקשר זה, הוסיפו כי ככל שהמשיבה עומדת על העדת חוקרי השב"כ כעדי תביעה, משמעות הדבר היא ויתור על החיסיון, ועליה לאפשר למבקש לעיין בחומרי החקירה החסויים.

כן העלו באי כוח המבקש טענות בדבר קשיים ראייתיים בתיק ובדבר התנהלות לא ראויה, לשיטתם, של המשיבה בתחילת ההליך הפלילי בעניינו של המבקש.

7.

מנגד, טען בא כוח המשיבה כי למבקש ולבאי כוחו נמסר מכלול החומר החקירתי הנדרש לצורך ניהול הגנתו במשפט, ובכלל זה פרפראזות, ואולם מסירת חומרי החקירה החסויים, כמו גם מסירת רשימת החומרים המבוקשת, יהיה בהן כדי לפגוע בביטחון המדינה. עוד הוסיף וטען כי נוסח תעודת החיסיון מקובל, ואינו חריג בכלליותו.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בעתירה, שמעתי את טיעוני הצדדים בנוכחות משותפת, ולבקשת כל אחד מהם גם במעמד צד אחד, ועיינתי במלוא החומר הראייתי החסוי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

9.

כידוע, לנאשם עומדת זכות עיון בחומר החקירה בעניינו כדי שיוכל להגשים את זכותו החוקתית להליך הוגן. יחד עם זאת, זכות זו אינה מוחלטת, וקיימים חריגים בהם אינטרס ציבורי עשוי להצדיק הטלת חיסיון על חלק מהחומר החקירתי, ולמנוע מנאשם את אפשרות העיון בו.

בעת עריכת האיזון בין האינטרס הציבורי העומד ביסוד החיסיון, לבין זכות הנאשם לקבלת מלוא חומר החקירה בעניינו על מנת שלא תקופח הגנתו, נדרש בית המשפט לבחון את החומר החסוי ולהעריך את חשיבותו להגנתו. היה ובית המשפט מגיע למסקנה כי ראיה מסוימת חיונית להגנת הנאשם, יורה הוא על חשיפתה. באשר ליתר החומר החסוי, יערוך בית המשפט איזון בין התועלת הגלומה בגילויו לבין הפגיעה העלולה להיגרם מחשיפתו, ובהתאם יחליט האם יש מקום לגילויו כולו או חלקו (ראו, למשל, בש"פ 9066/17 מוחמד מורתגה נ' מדינת ישראל

(28.2.2018)) .

10.

כפי שצוין לעיל, לבקשת באי כוח המבקש, התקיים דיון במעמד צד אחד בהשתתפותם בלבד, במהלכו ביקשו "להכווין" את בית המשפט בבוחנו בעין ביקורתית את חומרי החקירה החסויים. באופן זה, יוכל בית המשפט לשמש להם, למעשה, לפה במעמד שמיעת טיעוני בא כוח המשיבה ונציגי השב"כ בדיון במעמד צד אחד.

ואכן, בדיון במעמד בא כוח המשיבה ונציגי השב"כ נשאלו השאלות הרלוונטיות, וניתנו תשובות באשר למהות חומר החקירה החסוי בראי השגותיהם וסברותיהם של באי כוח המבקש.

11.

במקרה דנן לא מצאתי כי הראיות שמתבקש גילוין, לרבות המידע שהוביל לפתיחת החקירה וחומרי החקירה הגולמיים, חיוניות לניהול הגנת המבקש. משכך, ולאחר איזון בין כלל הערכים הניצבים על כפות המאזניים, לא מצאתי לחייב את המשיבה במתן רשימה מפורטת של החומרים החסויים, או כל חומר אחר שהתבקש בעתירה, והחוסה תחת תעודת החיסיון. כן שוכנעתי כי המשיבה פעלה בהגינות בהנגשת מלוא החומר הראייתי אותו ניתן להעמיד לרשות באי כוח המבקש על מנת שישמש להגנתו.

יוצא אפוא כי אני סבור שהחומר החסוי אכן נכנס לקטגוריית אותם נושאים המצוינים בתעודת החיסיון, ושאי גילויים נדרש לשם שמירה על ביטחון המדינה.

12.

סוף דבר, העתירה נדחית.