בש"פ 1477/11 מוחמד חג' עותמן נ. מדינת ישראל

1.

על הרקע לפרשה נושא ערר זה עמדתי בהחלטתי מיום 24.2.11, שעסקה בנאשם האחר ( בש"פ 1365/11 חג' עותמן נ' מדינת ישראל ). בתמצית, נחשד העורר בניסיון לרצוח ביריות אדם, בן כפרו אבו-גוש, על רקע של יריבות בין משפחות. המתלונן נפצע מן הירי, ומשבאו השוטרים לעצור את העורר בביתו, הוא ברח מפניהם. אשר על כן הוא הואשם בניסיון רצח, נשיאת נשק שלא כדין והכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו.

עם הגשתו של כתב-האישום נעתר בית-המשפט המחוזי בירושלים לבקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים, ומכאן הערר שבפני. העורר מבקש לשמוט את הבסיס הראיתי לכתב-האישום, בפרט באמצעות ערעור מהימנותן של הגרסאות שמסרו המתלונן ובני משפחתו, והצגתן כהודעות ש"זוהמו" בידי החוקרים, הודעות שנתגלו בהן סתירות היורדות לשורש הענין, וכאלו הכוללות מידע כבוש שנתגלה, כמו-לפתע, רק ימים ארוכים לאחר מעשה. מוסיף העורר וטוען, כי דבר מעורבותו באירוע הוסק מזיהויה של מכוניתו במקום, זאת שעה שאותה מכונית נמסרה באותם ימים לאחֵר, אשר אישר את הדבר בחקירתו. עוד תולה העורר במשטרה אשמה לגרימתו של נזק ראיתי, בכך שתחת עריכתו של מסדר זיהוי כחוק, הסתפקו החוקרים בהצגת תמונתו למתלוננים, ואלה זיהו את העורר כמי שנכח בזירת האירוע.

אך בכל אלה לא נמצא לו, לעורר, סגי והוא עומד על כך שאפילו נאספו ראיות לחובתו, מצדיקות הנסיבות את שחרורו לחלופת מעצר. גילו הצעיר, היותו נטול עבר פלילי וחסר מניע לפגוע במתלונן הם מעיקריהן של נסיבות אלו, ובנוסף מכחיש העורר כי נמלט לאחר מעשה, ולטענתו הוא מיהר להתייצב לחקירה מייד כשנודע לו שהוא מבוקש. את שחרורם ממעצר של ארבעה חשודים אחרים בפרשה רואה העורר כנקיטתו של יחס מפלה, שאף בו יש כדי להצדיק את שחרורו ממעצר.

2.

בא-כוחו המלומד של העורר לא חסך במאמצים עבור שולחו, ואף על-פי כן לא ראיתי מקום להתערב במסקנתו של בית-המשפט המחוזי כי עד לסיום משפטו יוחזק העורר מאחורי סורג-ובריח. הראיות המצביעות על מעורבותו הלכאורית של העורר במעשה בגינו הוא עומד לדין הן רבות, ועיקרן בהודעות המתלוננים, הודעותיהם של אנשים נוספים שהיו עדים למעשה, וראיות נוספות. אם ניתן לערער את משקלן של ראיות אלו באמצעות הוכחתן של סתירות שנתגלו בהן או באמצעות עימותן עם הודעות אחרות, ענין הוא לשלב המשפט. לעת הזו לא עלה בידי העורר לשמוט את הבסיס לראיות אלו באופן שיוביל לקביעה כי האישומים נגדו נטולי יסוד.

משמצטרפים לכך מהות המעשה בו נחשד העורר – ניסיון לגרום למותו של אדם ביריות, לאור היום ומול קהל של צופים, וקביעותיו של בית-המשפט המחוזי כי העורר ביקש להימלט מחקירה, כיבה את מכשיר הטלפון שלו למספר ימים ואף ניסה להעלים את כלי-הרכב הנזכר לעיל, קם יסוד לחשש כי העורר מסוכן לסביבתו ועלול, בנוסף, לשבש את ההליך המשפטי. בשני אלה – ראיות לכאורה ומסוכנות, די להקמתה של עילת מעצר בלא מקום לבחון חלופה.

לפיכך, איני רואה בסיס להיעתר לערר, והוא נדחה.