בש"פ 1498/10 עודה קוטייר נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט סובל) מיום 18.2.10 בתיק ב"ש 626/10 לדחות בקשה לעיון חוזר בקשר למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

רקע

ב.

כנגד העורר, יליד 1983, וכנגד אחרים הוגש ביום 20.8.09 כתב אישום לפיו קשרו קשר להשגת מטען חבלה בכוונה להניחו מתחת לכנף רכב, תוך פעולות שונות לשם השגתו ובחינת אופן הפעלתו. העבירות שיוחסו לעורר בכתב האישום כללו קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת נשק, ועשיית עסקה בנשק. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 4.10.09 הוחלט על מעצר כל הנאשמים עד תום ההליכים. לאחר בחינה מפורטת נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד כולם. נאמר, כי העבירות המיוחסות מקימות חזקת מסוכנות, המוגברת על ידי המטרה הלכאורית לשמה נעשו העבירות, וכן בהיות המבצע מתוחכם ומתוכנן היטב. לעניין העורר נאמר, כי לחובתו שתי הרשעות בעבירות אלימות; כן צוין, כי ריצה בעבר עונש מאסר, ותוך פחות משנה משחרורו ננקטו נגדו שוב הליכים פליליים; עוד צוין, כי העבירות המיוחסות לו נעברו בעודו שוהה במעצר בית חלקי במסגרת הליכים אחרים. על כן, הוחלט על מעצרו עד תום ההליכים, ללא הזמנת תסקיר. בחודש נובמבר 2009 הוגש כתב אישום מתוקן, בו הוסף אישום שלישי, המיחס לעורר עבירה של הדחה בחקירה של עד תביעה.

ג.

העורר הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצרו. בבקשתו נטען, כי חלוף הזמן מאז מעצרו צריך להביא לשקילה מחדש של ההחלטה – חלפו כשישה חודשים מאז הגשת כתב האישום וכארבעה חודשים מאז ההחלטה על מעצרו, בלא שהחלה שמיעת הראיות בתיק העיקרי, וזאת, כנטען, בשל מחדלי המדינה, אשר השתהתה בהעברת חומרי החקירה להגנה והמשיכה לחקור את הפרשה. כן נטען לקיום סתירות בראיות הנוגעות לאישום השלישי. הבקשה נדחתה (18.2.10). נאמר, כי אל מול חלוף הזמן יש לשקול את חומרת העבירות ואת נסיבותיו של העורר. הוסף, כי שמיעת הראיות אמורה להתחיל בתוך זמן קצר (כשלושה שבועות מיום מתן ההחלטה) ולהתקיים בתכיפות גבוהה יחסית, ועל כן אין מקום לשחרור. עוד נאמר, כי אין בראיות הנוספות בכדי לשנות מן ההחלטה.

הערר והדיון

ד.

העורר מבקש לבחון חלופת מעצר בעניינו. נטען, כי העיכובים בשמיעת התיק העיקרי רובצים לפתחה של המדינה, אשר התמהמהה בהעברת חומרי החקירה ובהוצאת תעודות חיסיון; נטען כי אף עתה לא הועבר מלוא חומר החקירה לידי ההגנה. כן נטען, כי המדינה המשיכה בחקירת הפרשה גם לאחר הגשת כתב האישום, ועקב כך תיקנה את כתב האישום בהמשך הדרך. נאמר, כי הישיבות הקבועות לשמיעת הוכחות ככל הנראה לא יספיקו, כך שלא ניתן להניח כי שמיעת התיק תסתיים בקרוב. כך נטען, כי נוכח חלוף הזמן שעבר, וזה שעוד צפוי, היה על בית המשפט לערוך איזון מחדש של השיקולים השונים. נאמר, כי עברו הפלילי של העורר אינו בעל משקל מכריע, שכן שתי הרשעותיו ניתנו על עבירות שנעברו תוך קטטה. כן נאמר, כי הראיות שהובאו לעניין האישום השלישי, אשר הוסף בכתב האישום המתוקן, אינן רק בעייתיות כשלעצמן, אלא הן מערערות את הראיות בתיק כולו, בהטילן פגם באמינותו של אחד העדים המרכזיים בפרשה. לבסוף, נטען כי היה על בית המשפט לבחון חלופות מעצר, ולמצער יש לעשות זאת כעת.

ה.

עו"ד צלניקר טען לעורר כל הנטען. צוין כי נוכח ריבוי הנאשמים והעדים וחלוף הזמן והעובדה ששמיעת הראיות טרם החלה (קבועות למארס שלוש ישיבות), יימשך המשפט זמן רב; בנוסף, משפטו של עד התביעה המרכזי טרם הסתיים, ומועד שמיעת עדותו אינו ברור. בעיון החוזר נטען באשר לחלוף הזמן, ולשיטת ההגנה נשתנה נקודת האיזון, ויש מקום לבחון חלופה; לעורר אך שתי הרשעות קודמות, האחת מלפני מספר שנים, והעבירה אירעה בנסיבות חריגות של הגנה על אחי העורר.

ו.

אשר לעובדות החדשות, ההתנהלות סביב האישום השלישי – החדש – היתה לשיטת ההגנה שערורייתית, בכך שהביאו את העד לתאו של העורר; יש הבדלים גדולים בגירסאות בין המעורבים באותה פגישה, ובהם איש מודיעין מן הכלא; לא היתה לעורר זכות בחירה באשר לפגישה. יש גם שאלות באשר לאישום המרכזי, סתירה בין עדויות העד שאדי לזו של בעלת המכולת באשר למועד רכישתה של סוללה ששימשה בהכנת המטען. עו"ד יוחאי הוסיף כי חלוף הזמן מונח לפתחה של המדינה. נתבקשה חלופה.

ז.

עו"ד מגד טענה למדינה, כי התיק מצוי ערב תחילת ההוכחות, נקבעו שלושה מועדים צפופים ונתבקשו עוד; בית המשפט דן בהחלטת המעצר המקורית והתיחס לסתירות בין הגירסאות. נאמר, כי בעיון החוזר דובר בסתירה באשר לייזום הפגישה בבית הסוהר, אך לדעת המדינה אין זו סתירה היורדת לשורש. לעניין העבר הפלילי נאמר, כי מדובר בשני מאסרים, שמן האחרון בהם השתחרר העורר זה לא כבר, והדברים משמעותיים לעניין המעצר.

הכרעה

ח.

ערר זה, כאמור, עניינו ההחלטה בבקשה לדיון חוזר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), והוא נסב על שני ראשים – חלוף הזמן ופרשת האישום השלישי.

ט.

לעניין חלוף הזמן, הגם שאין להקל ראש במעצר לתקופה כלשהי, עסקינן בעבירות בעלות חומרה המהוה יסוד למסוכנות של ממש; אין חלוף הזמן יכול להתבטא במקרה דנא, ולעת הזאת, בשחרור לחלופה.

י.

עיינתי בחומר הראיות הנוגע לאישום השלישי, שהגישה המדינה. אודה כי נותרתי כשלעצמי בסימן שאלה באשר לעצם הפגישה בה מדובר, כשעסקינן בנאשם ובעד תביעה מרכזי, ובמעורבות איש שב"ס בקיומה, גם אם הכוונות היו טובות. איני רואה כיצד דבר זה משתלב בנורמות ובדרכי הפעולה הרלבנטיות, והסיפור אומר לכאורה דרשני. איני מכביר מלים כיון שהנושא יידון במשפט העיקרי. אך מכל מקום, אין בכך משום רלבנטיות של ממש לנושא המעצר עצמו.

יא.

אחזור למסוכנות: עיינתי ברישום הפלילי של העורר, הוא כלל גזר דין מ- 2006 ובו מאסר 6 חודשים, מאסר על תנאי, קנס לפיצוי למתלונן, בעבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים. אך בעיקר – ברישום נוסף, מ- 2006 אף הוא, נדון העורר למאסר 33 חודש, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן בעבירות חבלה כשהעבריין מזוין ופציעה. אמנם הסנגוריה טוענת, כי הפרשה רקעה חילוץ אחי העורר, אך העונש מדבר בעדו, והעבירה הנוכחית אירעה זמן לא רב לאחר שחרור העורר ממאסרו, כשמאסר על תנאי רובץ לפתחו. על כן המסוכנות מדברת בעדה.

יב.

איני רואה מקום לעת הזאת להתערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא בעיון החוזר, ואין בידי איפוא להיעתר לערר.