בש"פ 3437/10 מדינת ישראל נ. שם טוב דרי

בקשת המדינה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) החל מיום 20.5.10. בהסכמת הצדדים הוארך המעצר עד להחלטה אחרת.

1.

נגד המשיבים ונאשם נוסף, יצחק בר מוחה, הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת נשק. בנוסף הואשמו משיבים 2-1 בעבירה של הובלת נשק, ומשיב 3 הואשם בעבירה של עשית עסקה בנשק והדחה בחקירה בדרך של אמצעים פסולים. האישום השני מייחס לנאשם הנוסף עבירה של העלבת עובד ציבור, ועבירה של איומים. האישום השלישי מייחס למשיב 3 שתי עבירות של הדחה בחקירה בדרך של אמצעים פסולים.

האישום הראשון מייחס למשיבים קשירת קשר עם הנאשם הנוסף להשיג מטען חבלה. בתחילת יולי 2009 קשרו המשיב 1 והנאשם הנוסף קשר עם משיב 3 לפיו יספק משיב 3 למשיב 1 ולנאשם הנוסף מטען חבלה שניתן להתקינו בהיחבא על גלגל מכונית. עוד באותו חודש הוכנסו בסוד הקשר משיב 2 וגם שאדי עזאם (להלן: שאדי ). משיב 3 סיכם עם שאדי כי האחרון יספק לו מטען תמורת 4,000 ₪. שאדי העביר למשיב 3 מטען חבלה שבכוחו להביא למות אדם. המטען כלל מעטפה ובה שני צינורות, חומר פירוטכני, מערכת הפעלה ושלט אלחוטיים. ביום 12.7.09, לאחר תאום עם הנאשם הנוסף ששהה אותה עת בכלא, נסעו משיבים 1 ו-2 עם אדם אחר במכוניתו של משיב 1 לכפר קאסם שם שהה משיב 3 בתנאי מעצר בית. המטרה הייתה לגבש סופית את תנאי העברת המטען לנאשם הנוסף ולמשיבים 1 ו-2.

ביום 17.7.09 נסע משיב 2 לג'לג'וליה במטרה לקבל את המטען לידיו ולהעבירו לחזקתם של הנאשם הנוסף והמשיב 1. במקום נפגשו משיבים 2 ו-3 יחד עם שאדי שהסביר למשיב 2 כיצד להפעיל את המטען. כפתור החיווי לא נדלק, ושאדי אמר למשיבים 2 ו-3 כי הסוללה חלשה והוא ייסע לקנות סוללה ולהחליפה בישנה. כששב אמר משיב 3 לשאדי שלא ירכיב בשלב זה את הסוללה במטען ומשיב 2 עזב את המקום. ביום שלמחרת, 18.7.09 שעה 21:30, התקשר המשיב 3 לשאדי וביקש ממנו להגיע לביתו. גם משיב 2 הגיע לביתו של משיב 3. המשיב 3 ביקש משאדי להרכיב את הסוללה במקום המרוחק מביתו ושאדי

והמשיב 2 נסעו עד הכניסה לכפר. שאדי ומשיב 2 פתחו את הקופסא, הכניסו את הסוללה לתוך המטען, בדקו כי אור החיווי דולק והסיטו את כפתור ההפעלה. המשיב 2 ביקש משאדי לבדוק באמצעות השלט את תקינות המטען ולהתרחק מהמקום כדי לבדוק מהו המרחק ממנו ניתן להפעיל את המטען באמצעות השלט. השניים וידאו כי המטען תקין, ואז אמר משיב 2 לשאדי כי המטען יכול להרוג וכי בכוונתם להניחו מתחת לכנף הרכב. השניים חזרו לביתו של משיב 3 ששילם לשאדי סכום

של 4,000 ש"ח תמורת המטען ומשיב 2 נסע עם המטען לירושלים. במחסום עטרות נתפס משיב 2 כשהמטען ברשותו.

אישום שני מייחס, כאמור, לנאשם הנוסף עבירות של העלבת עובד ציבור ואיומים.

באישום השלישי מוסבר כי המשיב 3 היה עצור במגרש הרוסים בירושלים שם היה עצור גם שאדי שהפליל בחקירתו במשטרה את המשיב 3 בהתייחס לאירועים נשוא האישום הראשון. ביום 31.8.09 נערכה פגישה בנוכחות קצין מודיעין בין שאדי ומשיב 3 שבמהלכה איים האחרון על שאדי באמרו כי עבר את הקו האדום ויש בכך הצדקה "לכיפה אדומה". שאדי עזב את המקום בוכה ונסער. בעת שהיה שאדי בחצר בית הכלא קרא לעברו משיב 3 שביקש חקירה חוזרת דרך עורך דינו, ואם הלה לא ידע לעשות זאת ישלח לו משיב 3 עורך דין מטעמו.

2.

עם הגשת כתב האישום הוגשה מטעם המדינה בקשה למעצר של המשיבים והנאשם הנוסף עד תום ההליכים. בית המשפט הזמין תסקיר בעניינו של משיב 2, ולגבי המשיבים האחרים והנאשם הנוסף הורה כי הדיון יידחה מאחר ולא קיבלו לידיהם את כל חומר הראיות.

ביום 14.9.09 נשמע טיעונה של המאשימה לעניין ראיות לכאורה. לגבי משיב 2 התקבלו 2 תסקירים בזה אחר זה, ובשניהם חזר שירות המבחן על התרשמותו כי אין בחלופות המוצעות כדי לאיין את הסיכון הגבוה להישנות התנהגות פוגעת של המשיב.

לאחר שהושלמו טיעוני הצדדים הורה בית המשפט על הארכת מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. בית המשפט מצא שקיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים, וכי העבירות המיוחסות להן הינן עבירות המקימות חזקת מסוכנות שעוצמתה גבוהה. בית המשפט ציין את עברם הפלילי המכביד של הנאשם הנוסף ושל המשיב 1 וקבע שיש בו לחזק את רצינות החשש בדבר ייעודו של מטען החבלה. לגבי הנאשם הנוסף הורה בית המשפט כי מאחר והוא נתון במאסר לתקופה של אחד עשרה שנים שסיומה צפוי בעוד כשלש וחצי שנים מאסרו יכול לשמש כחלופת מעצר שיש בה לאיין את מסוכנותו.

3.

בקשתו של משיב 3 לעיון חוזר בהחלטתו נדחתה על-ידי בית המשפט קמא ועררו לבית משפט זה נדחה אף הוא (כב' השופט רובינשטיין בהחלטתו מיום 7.3.10). גם עררו של משיב 1 על החלטת בית משפט קמא על מעצרו עד תום ההליכים נדחה (כב' השופט רובינשטיין החלטה מיום 14.3.10).

בקשתו של משיב 1 לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים נדחתה על-ידי בית המשפט קמא ועררו נדון על ידי בית משפט זה ביום 24.5.10. לאחר קבלת חומר משלים מהמאשימה וההגנה תינתן החלטה נפרדת בעניין (בש"פ 3885/10 שנדון בצמידות לתיק זה).

4.

כתב האישום הוקרא למשיבים ביום 1.9.09. בית המשפט קיבל את בקשת הדחייה של המשיבים והורה על דחית מועד הדיון כדי לאפשר להם לקבל את מכלול חומר החקירה. באת כוח המדינה מפרטת בבקשתה את מהלך הדיונים בתיק, את הדחיות הנוספות שדחה בית המשפט על מנת לאפשר לבא כוח המשיבים לקבל את חומר החקירה, מציינת את הבקשה שהוגשה לתיקון כתב האישום מטעם התביעה בהוספת אישום שלישי נגד משיב 3, את דחיית הדיון לצורך קבלת חומר חקירה נוסף ומענה לאישום ותיקון נוסף של כתב האישום עם הוספת ארבעה עדי תביעה. עוד צוין כי באי כוח המשיבים בקשו מבית המשפט לאפשר להם לסיים לעבור על חומר החקירה.

5.

המשיב 1 והנאשם הנוסף כפרו בעובדות כתב האישום ביום 13.1.10. נקבע כי משיבים 2 ו-3 יגישו תשובתם לכתב האישום עד ליום 20.1.10. ביום 23.2.10 תוקן כתב האישום בהסכמה, הוסף עד תביעה ותוקנו הוראות חיקוק שהושמטו בטעות כהסברה של המאשימה. התביעה מבהירה בדיון בפני כי עד כה נשמעו 8 עדים מתוך 70 עדי תביעה, כאשר העד העיקרי לא העיד עדיין. עוד מטעימה כי נקבעו מועדי הוכחות לימים 27.5.10, 31.5.10, 21.6.10 ו-14.6.1 ומבהירה כי מדובר בתיק מורכב המתקדם בקצב ראוי ויש הסכמה של שני הצדדים להגיע להבנות, לחסוך בראיות ולקצר בעדים.

6.

בבקשתה מצינת באת כוח המדינה כי המעשים המיוחסים למשיבים מצביעים על מסוכנותם הרבה כפי שהדברים באו לידי ביטוי בהחלטותיהן של הערכאות השונות

במסגרת הליכי המעצר. היא מדגישה שהשגת מטען המיועד להרוג אדם מצביע בעליל על סיכון גבוה, המתעצם נוכח עברם הפלילי של המשיבים 1 ו-3.

7.

במהלך הטיעון בפני ולבקשתו הגיב בא כוח המשיב 2 ראשון מבין המשיבים לבקשה. לדבריו אין להפוך את החריג לכלל, שכן המחוקק התכוון שהארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים תהא החריג ולא הכלל (מפנה לבש"פ 1978/06 דברי כב' השופט לוי). לטעמו ראוי לשחרר את מרשו לחלופת מעצר, שכן זוהי הסתבכותו הראשונה עם החוק. על-פי המעשים המיוחסים לו, משיב 2 הוא לא מהיוזמים והמתכננים של רכישת המטען והוכנס לסוד העניין בשלב יותר מאוחר. בית המשפט בערכאה הדיונית אמנם מנסה לקדם את קצב הדיונים, אך במבחן התוצאה אפשר היום לדעת בברור, שתשעים הימים הנוספים, אם אכן הבקשה תתקבל, לא יספיקו לשמיעת העדים הרבים המופיעים בכתב האישום. משיב 2 הינו אדם נורמטיבי, שירת בצבא שירות מלא, עורך התסקיר התרשם באופן חיובי מהוריו שלא ידעו על מעשיו. ההורים הציעו לצורך חלופה לעבור למודיעין ולפקח על בנם במסגרת מעצר בית. נקודת האיזון הנכונה תהיה בשחרורו של משיב 2 לחלופת מעצר בצרוף איזוק אלקטרוני וכל מגבלה נוספת שבית המשפט ימצא לנכון. עוד מבקש בא כוח העורר לשחרר את מרשו לחתונת אחותו ובמידת הצורך להזמין תסקיר מעודכן לגביו.

בא כוח המשיב 3 מטעים כי הארכות מעצר מעבר לתשעה חודשים הפכו לכלל במקום להיות החריג. נקודת האיזון אמורה להשתנות משתמו 9 חודשי המעצר וקצב התנהלות ההליכים הוא איטי ביותר. הסיבה מכל מקום אינה רובצת לפתחה של הסנגוריה. עברו 7 חודשים עד שהחלה שמיעת הראיות, כתב האישום תוקן על ידי הוספת אישומים ועדים, חומר החקירה הועבר באופן חלקי להגנה עד לשלב ההקראה, המשיך לעבור טיפין טיפין גם אחר כך, וגם כשכבר ניתנה תגובה לכתב האישום עדיין לא קיבלה ההגנה את כל חומר הראיות. התקבל דיסק שאמור להכיל את

חומר החקירה שמסר העד המרכזי ומסתבר שבדיסק אין בנמצא חומר. כל צורת העברת חומר החקירה והעיכוב שניגרם בעקבותיו מונח לפתחה של התביעה. מתוך 70 עדי תביעה העידו עד כה 7 או 8 עדים כאשר העדות המרכזית טרם נשמעה. לקחו את עד התביעה המרכזי והביאוהו למקום שבו היה עצור המשיב 2. נתגלו סתירות בין גירסאותיהם. הראיות שנוספו מערערות את מצב הראיות בתיק. האישום שהוסף הוא יותר

בבחינת הגנה עצמית של מרשו ואין לגביו מסוכנות. הוא חוזר ומדגיש כי המעצר אינו מקדמה על חשבון העונש.

בא כוחו של משיב 1

טען כל שניתן למרשו ואת נושא הראיות השאיר לדיון נפרד במסגרת ערר אותו הגיש על החלטת בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' סובול) שדחה בקשה לעיון חוזר מטעמו. כבר צוין שהערר על הבקשה נדון בנפרד בתיק זה וההחלטה בו תינתן לאחר שיתקבל החומר המשלים מטעם התביעה וההגנה.

גם בא כוחו של משיב 1 הקדיש חלק נכבד מטיעוניו לעיכובים במהלך המשפט שאין לזקוף אותם לחובתה של ההגנה שלא קיבלה את חומר החקירה בזמן. המדינה היא שביקשה לתקן את כתב האישום עם הוספת האישום השלישי, מה שעיכב ביותר את ההתנהלות בתיק וזאת ללא סיבה, כן תוקן כתב אישום על-ידי הוספת עדי תביעה. הוא מזכיר שאנו נמצאים לפתחה של הפגרה והארכה של 90 יום לא תקדם את ניהול ההליך, לטעמו ספק רב אם ניתן יהיה לשמוע עד נוסף אחד מעבר לקבוע. יהיה צורך לוותר על עדים רבים כדי להתקדם בהליך ולהערכתו תידרשנה הארכות מעצר נוספות. זה הזמן לטעמו לבדוק האם נשקפת מסוכנות ממרשו והאם חלופה יכולה לאיינה, זהו הזמן לבחינת נקודת האיזון.

שקלתי טיעוני הצדדים והגעתי למסקנה שדין הבקשה להתקבל.

8.

המעשים המיוחסים למשיבים בכתב האישום הינם חמורים ביותר ועל פניהם מלמדים כי סיכון ממשי נשקף מהם לציבור. מדובר בקשירת קשר, בתכנון והתארגנות, נסיעה לכפר קאסם, רכישת המטען והעברתו לירושלים. כפי שקבע בית המשפט המחוזי העבירות בנשק אותן בצעו לכאורה המשיבים הנן עבירות בטחון כהגדרתן בסעיף 35(ב)(1) לחוק המעצרים, המקימות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק חזקה בדבר קיומה של עילת מעצר, זאת בשל החשש הסביר ששחרור המשיבים יסכן בטחונו של אדם או של הציבור. עוצמתה של החזקה שלא נסתרה על ידי המשיבים גבוהה במיוחד במקרה זה, בו מטען שיש בכוחו לגרום למות אדם מוחדר לתוככי ירושלים במבצע מתוכנן ומשולב, נוכח המטרה הלכאורית שלשמה בוצעו העבירות, ונוכח עברם הפלילי המכביד של חלק מהמעורבים (אליו אתייחס בהמשך). אין לי אלא לאמץ האמור בהחלטת בית המשפט קמא ולהצטרף לדבריו לפיהם "אין צורך בדמיון רב, על מנת לשער את תוצאותיה הקטלניות והמבהילות של הפעולה, הן כלפי מי שהיה כוונה למלכד את רכבו, והן כלפי ציבור עוברי אורח שהיו עשויים להיקלע בסמוך לאותו רכב, אילו המבצע היה מגיע לכדי גמר ואלמלא הייתה המשטרה מסכלת אותו ותופסת את המטען במבואות ירושלים".

על פניה, מסוכנות זו שוללת את שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר. עם זאת אבקש להתייחס לטיעוני ההגנה ובמיוחד באשר לצורך להביא ההליכים לסיומם בעניינו של נאשם הנתון במעצר תוך תשעה חודשים מיום הגשתו של כתב האישום, ולבחון האם קיים טעם המצדיק סטייה מהאמור. דגש מרכזי הושם בטעוני הסנגורים על הימשכותם של ההליכים ובמיוחד על קשיים בקבלת חומר ראיות באופן מסודר, מה שהוביל לשיהוי ועיכוב בעיקר בשלבים של תחילת המשפט. הטענה בדבר קשיים בקבלת חומר הראיות עם הגשת כתב האישום חוזרת ומועלית מידי פעם בדיונים הקשורים בהארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים. מהם ניתן ללמוד על עיכוב במועד תחילתו של ההליך הפלילי, על התנהלות ההליך וסיומו לא אחת שלא על פי המועד שקבע המחוקק.

בית משפט זה הביע דעתו לא אחת על כך שיש לסיים הליכים בעניינו של נאשם הנתון במעצר תוך תשעה חודשים מיום הגשתו של כתב האישום כמצוות המחוקק. אחת המכשלות כאמור הינה אי מסירת חומר חקירה ובקשות לדחות מועדי דיון לבקשת אחד הצדדים. למותר להזכיר את הידוע, כי מסירת כל חומר החקירה מתחיבת עם הגשת כתב האישום מכוח סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982. מעבר לקיום הוראות החוק, קימת חשיבות מיוחדת לקבלת החומר בטרם שלב ההקראה שאז ורק אז יכול הנאשם להגיב לכתב האישום. אי מסירת החומר או אפילו חלקו מונע מהנאשם אפשרות להגיב לאישומים המיוחסים לו וממילא מתעכבת תחילתו של ההליך. אלה מונחים לפתחה של התביעה ועליה לדאוג לסידורים המתאימים שיאפשרו מסירת החומר כולו עם הגשת כתב האישום. התנהלות התביעה באופן המונע מההגנה את קבלת חומר החקירה כולו עם הגשת כתב האישום מעוררת קושי. הדברים נאמרו לא אחת על ידי בית משפט זה לעניין תעודת חיסיון (ראו למשל בש"פ 6322/09 אבו קרון נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 12.8.09) וההפניות שם), אך נכונים הם ביתר שאת כאן. מובן שאין הם מכוונים למצב בו החומר הועמד לרשות הסנגור והוא נמנע מלהעתיקו, לצלמו או להקליטו, והוא מנסה לתרץ את העיכוב במתן תשובה לאישום באי קבלת חומר החקירה. בסופו של דבר העיכוב הנגרם פוגע גם ביכולת התביעה לקדם את ההליך, כמו גם ביכולתו של הנאשם להתגונן ואחר כך הוא ניצב בפני בקשות להארכת מעצרו. במקרה שבפנינו, כפי שכבר צויין, נטען על ידי הסנגורים כי העיכובים בשמיעת התיק רובצים לפתחה של המדינה אשר התמהמהה בהעברת החומר ואף תיקנה את כתב האישום, דבר שגרם לעיכובים נוספים. לפיכך עברו מספר חודשים עד אשר ניתן היה להתחיל בשמיעת הראיות. עם זאת, היום שמיעת התיק מתקדמת, ואף סוכם בין הצדדים בדיון בפני השופט בערכאה הדיונית כי יעשה מאמץ משותף לקדם את שמיעת הראיות. נקבעו ארבעה מועדי הוכחות ויש מקום לפנות לבית המשפט לקביעת מועדים נוספים עוד לפני הפגרה, וכן גם במהלכה אם הדבר ניתן על-פי יומנו של בית המשפט. לפיכך, למרות העיכובים בתחילת הדרך הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

באשר למשיבים 1 ו-3, כפי שכבר פורט בהרחבה המעשים המיוחסים להם הינם חמורים ומקימים חזקה כי שחרורם יסכן את ביטחון הציבור. לשניהם עבר פלילי. על המשיב 3 נגזרו בשנת 2006 6 חודשי מאסר בעבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים. כן נדון ל-33 חודשי מאסר בשנת 2006 בעבירות של חבלה כשהעבריין מזוין ופציעה. העבירה הנוכחית אירעה זמן לא רב לאחר שחרור העורר ממאסרו וכפי שציין השופט רובינשטיין בהחלטתו מיום 7.3.10 המסוכנות של העורר מדברת בעדה (בש"פ 1498/10). באשר למשיב 1, כפי שכבר צוין כל עוד לא נתקבלה החלטה בערר על בקשתו לעיון חוזר הנחתי היא שקיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לו והמצביעות כאמור על מסוכנות לציבור. למשיב 1 עבר פלילי מכביד ביותר הכולל עבירות אלימות, רכוש, איומים, הצתה ועבירות נשק. אשר למשיב 2, על פי כתב האישום אמנם הוא לא היה מעורב בשלב היוזמה והתכנון הראשוני. עם זאת בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגדו לא רק לעבירות של החזקת נשק

והובלת נשק, אלא גם לקשירת קשר עם יתר המשיבים ועם שאדי, לעבירות בנשק. הוא זה שנפגש עם משיב 3 וקיבל אצלו את המטען משאדי והוא זה שהוביל את המטען לירושלים. הוא זה שברשותו נמצא במחסום הכניסה לירושלים המטען והשלט המפעיל אותו. הוא לא נתן הסבר למטען שברשותו ולא ליעדו גם אם לא היה בסוד העניין הראשוני. מעורבותו עדיין רבה ובמעשיו יש משום סיכון רב. עיינתי גם בתסקירים שהוגשו לבית המשפט והתרשמתי שמשפחתו אכן משפחה נורמטיבית שמוכנה לפקח עליו בעיר מודיעין, וגם הוא עצמו לא הסתבך בעבר בפלילים. עם זאת שירות המבחן לא מצא שהפיתרון המוצע נותן מענה למסוכנות העולה מהמעשים המיוחסים לו. ואכן המעשים המיוחסים חמורים ביותר ואיני סבורה שיש מקום בשלב זה לחלופת מעצר.

אשר לבקשה להשתתף בחתונת אחותו, הדרך בה הוגשה בקשה זו לבית המשפט בשלב בקשה להארכת מעצר אינה הדרך. את הבקשה יש להגיש במסגרת שירות בתי הסוהר כמקובל, ובטוחני שהנושא ייבדק בזמן סביר והתשובה תינתן עוד בטרם מועד החתונה.

לסיכום, שוכנעתי שהמשיבים מסוכנים לציבור, כעולה מהמעשים המיוחסים להם בכתב האישום, מעשים של קשירת קשר להשגת מטען חבלה שמטרתו להרוג, וניסיון להבריחו דרך מחסום לירושלים. איני סבורה כי נקודת האיזון השתנתה בשלב זה כטענת הסנגורים. כאמור, מדובר בתיק מורכב עם מספר נאשמים ומטיבם של משפטים אלה שנדרש זמן לשמיעתם. הצדדים גם הצהירו על כוונתם לקדם את נושא שמיעת הראיות ולהגיע להסכמות לגבי חומרים שאין לגביהם מחלוקת. כאמור קבועים ארבע מועדי הוכחות והמבקשת תגיש בקשה לקביעת מועדי הוכחות נוספים כאמור לעיל.

לאור מכלול טעמים אלה, אני מחליטה לקבל את בקשת המדינה ולהורות על הארכת מעצרם של המשיבים ב- 90 ימים החל מיום 20.5.10 או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם.